רגעי השבוע - שבת ראש השנה

א. 'וירד יהודה מאת אחיו'

קולות השירה שבקעו בסיום החתונה באולם 'רז"ג' בקראון הייטס לא היו שגרתיים. קבוצה גדולה של בחורים חסידים דוברי רוסית עמדו יחד, שכם אל שכם, ושרו בהתרגשות גלויה.

אלו לא היו ניגונים חסידיים מוכרים, אלא דווקא שירים סובייטיים ישנים, כאלו שטמנו בחובם משמעות עמוקה וכיסופים של ימים אחרים, שירים שהיהודים מהדור הקודם ידעו להפיק מהם תועלת למשמעות החיים היהודיים. המעמד הזה, שבו שפתה של האימפריה שביקשה לעקור את האמונה מהדהדת בקדושה בתוככי השכונה החסידית בברוקלין, היה מרטיט ומעורר השתאות.

לא הייתי שם פיזית, אבל את תיאורו שמעתי אמש כאשר פגשתי את ידידי, רב הקהילה בשכונת 'סוקול', השליח הרב ברוך קליינבערג, עם רעייתו הרבנית גולדה. הם שבו לפני מספר ימים מארה"ב לאחר נישואי בנם, הרב משה היקר. איחלתי להם מזל טוב, ושיחתנו נסובה סביב יצירת מופת היסטורית ומרגשת במיוחד, קובץ תשורה ייחודי שהוציא לאור בנם, שהגשים את חלומו הגדול לפרסם יום אחד את הסיפור המלא של 'יהודה הקטן'. התשורה הזו היא הפרסום הראשון והמלא של המסכת כולה, ללא קיצורים.

כבר בלילה של החתונה שנערכה לפני כשלושה שבועות קיבלתי את קובץ התשורה, פרסמתי אותו בבמות שונות, והתגובות היו מידיות ונלהבות ביותר. בחוברת מגולל סיפורו העלום של ר' יהודה בן ר' זלמן יורייעו עליו השלום, דמות הוד אגדית מראשי המחתרת היהודית בברית המועצות, אשר כונה בפי כל 'יודא הקטן'. יודא היה דמות מופת של מסירות נפש מאחורי מסך הברזל של סוף שנות השבעים ושנות השמונים. הוא היה בחור בעל כישרון נדיר, שתוך שנה אחת בלבד קנה שליטה מוחלטת בלשון הקודש וביידיש, הפך לבקיא עצום בנגלה ובחסידות, וריכז סביבו את כל פעילות השלוחים שהגיעו בחשאי לרוסיה.

למרבה הכאב, גלגולי החיים, הניסיונות הקשים וחילוקי דעות פנימיים הובילו לכך שבשנותיו המאוחרות, לאחר שעבר להתגורר בארצות הברית, התרחק יודא מסביבתו הטבעית ומאורח החיים שהיה כה מזוהה עימו. אך ההשגחה הפרטית טוותה חוטים נסתרים של חסד. משה קליינבערג הצעיר, שנחשף לדמותו של יודא כבדרך אגב, מתוך צפייה בקטע וידאו על חיי היהדות ברוסיה בדור הקודם, יצא למסע תחקיר חובק עולם. הוא נבר בארכיונים נשכחים של ארגון 'עזרת אחים', דלה זיכרונות מאביו ומסבו שפעלו יחד במחתרת, ולא שקט עד שהצליח לאתר את יודא בעצמו, ממש בשנת חייו האחרונה.

התכתובת, יחד עם שאר החומרים, נפרסת על פני 172 עמודים. באחד מהם ר' משה מעתיק פ"נ שיהודה ביקש לשלוח לאוהל הרבי, מכתב קצר אך מטלטל כל אחד שמבין דבר מתוך דבר, במה ובמי מדובר: "פ"נ, אנא לעורר רחמים רבים בעבור נר"נ של יהודה בן יענטע. רבי יקר, יקר, יקר, הרבי שלי שאותו עזבתי לפני כמעט 40 שנה, ואשר אעז לומר שמצאתי אותו שוב. אני יודא הקטן ממוסקבה, אני מבקש מהקב"ה שיקל על סבלי ויקל על כאבי הנורא. אני מצפה מאוד לרפואה שלמה בקרוב ממש, כדי שאוכל לעשות עוד מעשים טובים, לסייע לפנימיות שלי ולעזור גם לאחרים".

באורח פלא, יודא הקטן, שהסתגר במשך שנים ארוכות, נפתח בפני הבחור הצעיר שניגש אליו באהבת ישראל טהורה. הוא שיתף אותו בזיכרונותיו מבית הכנסת ההיסטורי בשכונת 'מארינה רושצ'ה', והעביר לידיו את אותן התכתבויות אישיות נדירות, שרואות כעת אור לראשונה בתשורה המדוברת. לפני חודש, בכ"ח במנחם אב, ציינו את יום השנה השני להסתלקותו של ר' יהודה עליו השלום, לאחר שנזדכך בייסורים קשים ונפטר בשנת ה'תשפ"ד.

סיפור חייו, שמתגלה כעת במלוא הדרו בזכות עקשנותו של תמים צעיר, מזכיר לנו שוב כי נצח ישראל לא ישקר, ושורשיה של נשמה יהודית נותרים איתנים ושלמים לנצח. שום פירוד לא יכול לעמעם את הקשר הנצחי שבין חסיד לרבו.

ב. תורה מחזרת על האכסניה

לפני כשבועיים פנה אליי ידידי, רב העיר 'קוסטרמה' השליח הרב ניסן רופו, וביקש שאנסח לו שלט לאירוע. ביררתי את הפרטים, והשבתי לו במייל את הנוסח כדלהלן: "ערב שבת קודש נצבים-וילך, שבת סליחות ה'תשפ"ו, מעמד התחלת כתיבת ספר תורה סמוך ונראה לאוהל הק', שנכתב לכבוד שנת המאה לגאולת כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע ויוכנס בע"ה בחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז ה'תשפ"ז הבעל"ט לעיר קוסטרמה ברוסיא, אליה נשלח לגלות ובה התבשר על בשורת הגאולה. ספר התורה נתרם לע"נ מרת מרגריטה איזריילבנה ברקוביץ ע"ה".

זהו אומנם טקסט ארוך יחסית לשלט של אירוע, במיוחד כשהוא צריך להיות מתורגם גם לאנגלית ולרוסית, אך לא מצאתי דרך לקצר. המיקום, התאריך, הסיבות והנסיבות - כל אחד מהם חשוב מאוד ואי אפשר להתעלם ממנו.

השבוע שיתף אותי הרב רופו בשרשרת של סיפורים הנראים לקוחים מעולם דמיוני מפותח. אך מי שמכיר את הרב רופו בכלל, ומי שחי חיים של שליחות בפרט, יודע ורואה שהכול מתנהל בהשגחה פרטית מופלאה, וכל צעד הוא פנינה נוספת בעטרת הברכות שזוכים להן, בבחינת 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו'.

"לפני מספר ימים קיבלתי מכתב מידיד, יהודי דתי שעובד הרבה עם חב"ד בתור מתורגמן, שכותב שאומנם יש הרבה סיפורים על ניסים באוהל, אבל אלו לא ניסים אמיתיים, כי זה רק שמישהו פגש מישהו ויצא מזה משהו"... והרב רופו ממשיך במתק לשונו: "אישה יהודייה שהייתה כבר 30 שנה בישראל עברה לגור במחוז קוסטרמה, בכפר נידח מאות ק"מ מאיתנו. בנה שנשאר לגור בארץ מתעסק בעסקי 'פורמייקה'. לאחר תקופה ארוכה של מגורי האם כאן, התברר שקרוב אליה יש שלושה מפעלים גדולים לייצור פורמייקה. הבן, שהגיע לבקר מדי פעם את אימו, ניצל את ההזדמנות וניסה לפתח איתם קשרי מסחר, אך הדבר לא עלה בידו.

בצר לו פנה אליי לפני כמה ימים כדי שאעזור לו למצוא את האנשים הרלוונטיים ולדבר על ליבם. התחלתי לחפש קשרים במחוז שלנו, לגלות מי מכיר את מנהלי המפעלים האלו, ובינתיים נסעתי אל הרבי ל'שבת סליחות'. בהיותי שם נזכרתי באותו מכתב של ידידי על ההשגחה הפרטית המיוחדת שיש ב'אוהל הרבי', והרהרתי איך הרבה זוכים לכך ורק אני עדיין לא ראיתי וחשתי זאת על בשרי".

היה זה לפני שבועיים בערב שבת קודש פרשיות נצבים-וילך, עת קוראים בתורה "ויכתוב משה את התורה". בסמוך לאוהל הקדוש נערך מעמד התחלת כתיבת ספר תורה היסטורי, בידי הרב הראשי הרב לאזאר ובהשתתפות אורחי 'קרן התורה והחינוך של רוסיה', שהגיעו למסע השנתי של "שבת סליחות עם הרבי". על השלט שפיאר את המעמד היה כתוב בשלוש שפות שהספר המהודר יוכנס בעזרת השם בחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז ה'תשפ"ז הבעל"ט - ביום שבו כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש נ"ע התבשר על גאולתו - וזאת לקראת שנת המאה למאורע.

שרשרת החסד של התומכים שזורה בהשגחה פרטית מפעימה: אחד מתורמי השיפוץ הוא בנו של יהודי שנימול על ידי השוחט החסידי ר' ירחמיאל קוגל ע"ה, שבביתו התארח הרבי הריי"צ נ"ע; ותורם נוסף הוא מנהל בנק וכהן במקורו, שסייע בעקבות תמונת ברכת כוהנים, והגיע לקהילה דרך חיבור מקצועי עם מר נתנאל ברקוביץ', המשמש כנשיא ועד תומכי הקהילה, שבעצמו גם תרם חלק מהספר.

ממשיך הרב רופו לשתף אותי בהתרחשויות המעניינות: "לאחר הטקס ניגש אליי יהודי מהקבוצה המוסקבאית ושאל אם אני זוכר אותו מהשנה שעברה. הוא סיפר שיש לו עסקים במחוז העיר שלי, וכי יש לו מפעל גדול המייצר פורמייקה... בעודי מעכל את המידע, אמרתי לו שאני בדיוק מחפש אותו. 'מדוע מעניינים אותך המוצרים שלי?' שאל אותי, וסיפרתי לו על האיש מישראל, בן לאישה שגרה באזור המפעל שלו, שמחפש לייבא מרוסיה לארץ ישראל בדיוק את מה שהוא מייצר! בתגובה הוא אומר לי שהוא תר אחר אדם כזה, כי הוא לא מצליח לצאת לשוק הישראלי"...

זה לא נגמר בזה. בימים אלו עורך הרב רופו עבודות שיפוץ חיצוניות בבית החינוך היהודי שלו. לפתע קיבל הודעה מהפועלים שגילו אוצר היסטורי מרגש: סידורי תפילה וספרי קודש שהוסלקו במבנה, כשאחד מהם כרוך בכריכה של ספר חולין נוכרי - עדות אילמת לפחד ששרר אז ולרצון העז להסתיר את הזיקה ליהדות. הספר נמצא כשהוא פתוח בדיוק בפרקי מסכת אבות!

המבנה ההיסטורי שהוקם בשנת תר"ם נרכש בשנת תרנ"ב בעבור רב העיר דאז, הגאון רבי צבי הירש שניידרמן, ולאחר מכן בשנת תרס"ג הוקם בחצרו בית הכנסת המרכזי. באורח פלא, נכדתו של הרב שניידרמן, המתגוררת כיום בסמיכות לרב ניסן רופו, העבירה לפני זמן קצר באופן סמלי את הזכויות הרוחניות של הבניין לידי הקהילה, הממשיכה בגאון את מורשת סבה.

הדרך להשבת המבנים לידי הקהילה הייתה רצופה בהתמדה והשקעה מרובה. לפני עשרים וארבע שנים, בשנה מעוברת ושלמה שמתחילה בשבת בדיוק כמו השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, הגיע הרב רופו לעיר וקיבל לידיו את מבנה בית הכנסת, אך בית הרב נותר בידי הרשויות. לאחר מאמצים אדירים הוחזר המבנה בהדרגה, עד שבעזרתו הנדיבה של הנגיד מר דוד אמינוב הוא הוענק לקהילה ללא תמורה לארבעים שנה.

השלב הפנימי של השיפוץ כבר הושלם בעבר, ומי שכיבד בנוכחותו את חנוכת הבית של המקווה וגן הילדים היה רבה הראשי הרב לאזאר שליט"א. פעולות אלו מהדהדות את פועלו של החסיד רבי מיכאל דבורקין ע"ה שהגיע לעיר, שיפץ את המקווה והקים חדר לילדי ישראל, כדי להכין את הדרך לכ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש נ"ע, שהוגלה לעיר זו לאחר נס הצלתו מהמאסר הידוע בעיר פטרבורג.

ג. עשירי קודש

"אתה מבין את גודל ההשגחה הפרטית? הכול התגלגל מן השמיים רק כדי להשלים מניין לחתן בר המצווה", כך אמר לי השבוע בהתרגשות מכר, שבחר לשתף אותי בסיפור מרתק, לו היה עד.

היה זה בעודנו עומדים תחת רושם החתונה המרוממת, שמחה גדולה שנערכה בחצר המרכז היהודי ב'ז'וקובקה', עת בא בברית הנישואין בנו של נשיא איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה, הרב אלכסנדר לייב ברדה, עם כלתו. החופה שניצבה במלוא הדרה, הניגונים החסידיים שהרעידו את נימי הנפש, עם קטעים מתפילת מוסף של ראש השנה, כל אלו הותירו חותם עמוק בלב כל המשתתפים.

למחרת ערכה הקהילה חגיגת 'שבע ברכות' מרכזית בהיכל בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", כהוקרה והערכה בשם כלל משפחות הקהילה בכלל, ולרגל סיום שיפוץ בית הכנסת בפרט, הודות להתמסרותו של הרב ברדה. רגע מרגש במיוחד נרשם כאשר הרב הראשי שליט"א העניק לרב ברדה מתנה יקרת ערך - צ'ק נדיר בחתימת יד קודשו של הרבי, שהרבי רשם בצידו שזה עבור בית הכנסת!

אך בעוד קולות השמחה מהדהדים, לקח אותי הידיד חודש אחורה, אל יום בר המצווה של גיס החתן, שהיה עם משפחתו בקיץ שחלף באזור הפסטורלי 'סורנטו' שבאיטליה. השמחה הייתה שלמה, אך דבר אחד ויחיד העיב עליה: המניין היה חסר. התברר שהם ארבעה יהודים בלבד, ונדרשו עוד שישה כדי שחתן בר המצווה יוכל לעלות לתורה כדת וכדין ואף לקרוא בתורה, לאחר שהכין את עצמו מראש.

במקביל, במרחק לא רב יחסית מאיטליה, השליח הרב מנחם לאזאר ממילאנו הוזמן מראש לערוך חופה לזוג יהודים שהגיעו מווינה שבאוסטריה. חופה שאמורה הייתה להתקיים בקרבת המקום שבו שוהה משפחת חתן בר המצווה - אלא שעונת החגים הלכה והתקרבה, והוא, הרב מנחם, היה טרוד עד מעל לראשו בקטיף אתרוגי 'קאלבריה' בדיוק באותם ימים.

כאן נכנסה לתמונה מסירותו של האח הגדול הרב הראשי הרב בערל לאזאר, שבמשך שבועות ארוכים בחודשי הקיץ שוהה אצל הוריו היקרים באיטליה כדי לעמוד לצידם ולימינם, מתוך מצוות כיבוד הורים במסירות מופלאה. זה קרה כאשר נודע לו מפי הרב ברדה על כך שמחותנו מתמודד עם קושי לארגן מניין לכבוד בר המצווה של בנו. הרב לאזאר הציע לאחיו הצעיר עסקת חילופין של חסד: "אני אערוך את החופה במקומך", אמר לו, "ובתמורה אביא עימי את החתן וחבריו אל האזור שבו נמצאת המשפחה שבנה חוגג בר מצווה, וכך נשלים את המניין". וכך אכן היה.

הרב הראשי שליט"א הופיע לפתע במקום אירוח משפחות החתן והכלה של הזוג מאוסטריה. האורחים, שלא חלמו כי רבה של רוסיה יטריח את עצמו לקדש אותם, היו כחולמים. ההתרגשות בקרב המשתתפים הייתה בשיאה. אך בשביל הרב בערל לאזאר המטרה האמיתית הייתה אחת ויחידה: לאסוף יהודים למניין בשביל נער צעיר הממתין בסבלנות לקרוא בתורה.

יום לפני החופה האורחים, ובהם החתן עצמו, נדדו יחד אל חגיגת בר המצווה. כעת עמדו שם תשעה יהודים. עיניים נישאו אל השעון, המתח ניכר באוויר, והדקות חלפו. האיש העשירי והאחרון בושש לבוא. כשכבר היה נדמה שההמתנה מתארכת מדי ואי אפשר עוד לעכב את הקריאה, הוא הופיע. ולא סתם הופיע. להפתעת כולם התברר כי מדובר בבחור ירא שמיים, אחיינו של יהודי בוכרי יקר ומוכר במוסקבה בשם טוביה אוסטוניאזוב ע"ה שנפטר לא מזמן, אשר מהדר במצוות ואף מניח תפילין של רבנו תם. כולם הניחו תפילין, מניין קדוש הושלם, חתן החופה בעלייה לתורה לפני החופה, חתן בר המצווה עלה לתורה, וקול הקריאה בתורה נשמע ברמה מפיו ברגש ובחן.

מתוך סיפורו המופלא של הרב הראשי שליט"א ראיתי שוב בחוש כיצד מסובב כל הסיבות מניע עולמות שלמים, מפגיש שמחות, חתונות ואתרוגים, והכול כדי שיהודי אחד יזכה לעלות לתורה מתוך רוב עם והדרת מלך.

תמונת השבוע שלי: מענדל

"יש לי משהו מיוחד להראות לך", אמר לי. הלכתי עימו אל קיטונו הצר, שממנו הוא מנהל את ספריית בית הכנסת המרכזי ודואג לשלמותם של אלפי ספרים, לטובתם ולנוחותם של המתפללים והלומדים. בדחילו ורחימו הציג בפניי שני נרתיקים מבד ישן. באחד מהם הייתה טלית ישנה מקופלת, ובשני תפילין קטנות ועתיקות. על הנרתיקים רקום השם: 'מענדל'.

פעמים רבות מביאים אלי אנשים תשמישי קדושה ישנים שמצאו בביתם, אך פה ניכרת ייחודיות. אישה יהודייה, שלפני כשלושים שנה עבדה בבית הספר היהודי הראשון בברית המועצות שנפתח במוסקבה על ידי הרב זאב קורבסקי, הגיעה השבוע לקבל לוח שנה חדש כאן, והביאה עימה את הנרתיקים האלו, תוך שהיא מציינת שאלו שייכים לסבה, ואת הבד תפרה אימו, שאף רקמה לצד שם בנה חתן בר המצווה את ציון השנה 1893, דהיינו לפני למעלה מ-130 שנה. "כעת החליטה להביאם לבית הכנסת, כי פה ממשיכים להניח תפילין כמו סבה", מסביר לי הרב שמחה גרפונקל, תוך שהוא מקפל בחזרה את הטלית והתפילין בזהירות הנדרשת.

בימים אלו, שבהם המונים מגיעים אל המרכז היהודי ובית הכנסת המרכזי, אם לקבל לוח שנה חדש ואם לשמוע שופר ובעיקר להתחבר לנקודה היהודית שמתעוררת בחודש זה - פינה הרב גרפונקל מזמנו, ובין ניהול הספרים ומסירת שיעורים הוא עומד בלובי הכניסה של בניין בית הכנסת כדי לפגוש אנשים ולזכותם במצוות תפילין. "כל שעה יש לי כאן כמה סיפורים בעבורך", הוא אומר לי עם ניצוץ בעיניים.

"הגיעו לכאן השבוע זוג. הבעל אומר לי שהרב רסקין מקייפטאון שלח אותו לכאן, אך לא הבנתי במה דברים אמורים. לאחר שהניח תפילין, החלה בשיחתנו להתרקם מסכת מופלאה של השגחה פרטית", הוא פותח בסיפור טרי.

במרחק אלפי קילומטרים מכאן, באפריקה הרחוקה, השליח באוגנדה הרב משה רסקין, בנו של השליח במוסקבה הרב יהושע רסקין - נסע לבקר בקייפטאון, בירת דרום אפריקה, ושם פגש באקראי יהודי באזור של מסעדות כשרות. הוא החל לשוחח עימו, והתברר כי הלה מתגורר במוסקבה אך מעולם לא זכה להניח תפילין. באותה פגישה בקצה היבשת השחורה הוא קשר את האות למול עיניו בפעם הראשונה בחייו. השליח בחושיו החסידיים מיהר לרשום את פרטיו והעבירם לידידו במוסקבה, הרב גרפונקל, שמצידו לא המתין רגע ויצר עימו קשר טלפוני בעודו שוהה באפריקה, כדי להבטיח שייפגשו מיד עם שובו לרוסיה.

ואכן, ההבטחה קוימה וכעת הם התייצבו, והאיש הניח בפעם השנייה תפילין. הרב שמחה שוחח עימם ארוכות. הם דיברו על יהדות, שמעו יחד את קול השופר של חודש הרחמים והסליחות, והתעמקו במשמעות מצוות התפילין. כאשר הצביע הרב שמחה על המזוזה הקבועה בפתח, אורו פניו של האורח; הוא שיתף בהתרגשות כי לאימו מרים, המתגוררת בשכונת 'צ'יסטי-פרודי' הסמוכה אלינו, יש קלף דומה ממש על משקוף דלתה.

כאשר השיחה התגלגלה על הרבי, הופתע ר' שמחה לגמרי. האיש, שהתברר כפקיד במשרה ממשלתית שאפילו מכשיר טלפון חכם אינו נושא בכליו בגלל רגישות תפקידו - שלח לפתע את ידו אל כיסו ושלף משם תמונה של הרבי. "את זה", אמר בפשטות תהומית, "אני לוקח איתי לכל מקום"! הנה עומד פה יהודי שמעולם לא ראה תפילין עד שהגיע לדרום אפריקה, אך נושא בחיקו את תמונתו של רועה ישראל כדבר המובן מאליו.

כאשר הסביר לו הרב שמחה כי תנועת חב"ד החלה את דרכה כאן ברוסיה, בעיירה קטנה בשם 'ליובאוויטש', הפתיע האורח בשנית. התברר כי באחד מביקוריו בעיר 'סמולנסק' הוא שמע על אותה עיירה יהודית היסטורית, נסע לשם במיוחד וסייר בין המבנים החדשים שנבנו במקום. כששמעתי את הדברים, הרהרתי בכוחו העצום של הניצוץ היהודי. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ואפילו שנות דור של מסך ברזל סובייטי לא יכלו לעמעם את הקשר הנצחי שבין כל יהודי לבוראו, קשר שמתגלה לעיתים דווקא במקומות הבלתי צפויים ביותר.