לקראת יום הכיפורים ובמלאת 15 שנים לפטירתו של הרב חנן פורת ז"ל, פרסם הרב יהודה ליבמן סיפור מימיה הראשונים של ההתיישבות המחודשת בכפר עציון - סיפור שאותו הגדיר "סיפור מיוחד לכבוד יום הכיפורים, לחלוצי ארץ ישראל באהבה".
ליבמן מזכיר את הרב פורת כ"צדיק ארץ ישראל, תלמיד חכם, איש החזון והמעש", וכמי ש"היה מהחולמים והמגשימים של ההתיישבות ביהודה ושומרון וכל מרחבי ארצנו".
את הסיפור עצמו הוא מכנה "עשירי קודש מפתיע בכפר עציון ביום הכיפורים", ומוסיף: "הסיפור הזה מרגש ומרטיט כל לב יהודי, והלוואי שבדור שלנו הוא היה יכול להתקיים".
תחילת הסיפור בשלהי חודש אלול תשכ"ז, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים. "בשלהי חודש אלול התשכ"ז נפגשו בני כפר עציון עם ראש ממשלת ישראל לוי אשכול בתביעה להחזרתם באופן ממלכתי להתיישב בגוש עציון", מספר ליבמן.
לדבריו, אשכול קיבל את בני כפר עציון בחביבות, ובתום הפגישה השיב להם בסגנונו היידישאי: "נו קינדרלעך, אם אתם רוצים לעלות ולהתפלל - תעלו להתפלל".
אלא שחנן פורת הצעיר לא הסתפק בתפילה בלבד. "חנן פורת, שהיה אז בחור צעיר, תמים וישר דרך, אמר לראש הממשלה: 'אנו עולים להתפלל ולהישאר'".
ליבמן מספר כי אשכול חייך והשיב לו: "בחור צעיר, זה מילים גדולות. תעלו להתפלל". אלא שבסופו של דבר, כותב ליבמן, "העלייה להתפלל הולידה את חזרתו של כפר עציון והקמתו מחדש, על חורבות הכפר שנפל במלחמת השחרור".
העלייה המחודשת לכפר עוררה התרגשות רבה. "טקס העלייה היה המוני ובראש השנה הראשון השתתפו רבים", מספר ליבמן.
אבל לקראת יום הכיפורים השתנתה התמונה. "לקראת יום הכיפורים החבורה התמעטה וחלק מהחברים נסעו", הוא כותב. ואז הגיע ערב היום הקדוש: "ערב יום הכיפורים התשכ"ח, חצי שעה לפני השקיעה, נכחו בכפר עציון המתחדש תשעה יהודים בלבד".
משמעות הדבר הייתה פשוטה וכואבת: אין מניין. "הם כמעט השלימו עם העובדה שייאלצו להיות ביום הקדוש ללא מניין", מספר ליבמן, "וזה העציב אותם מאוד".
לדבריו, לצער הייתה באותה שנה משמעות מיוחדת, משום שביום הכיפורים ביקשו המתיישבים להעלות את זכרם של נופלי כפר עציון.
ואז, דקות לפני "כל נדרי", הופיע רכב כשהשקיעה התקרבה והתקווה למניין כמעט אבדה, התרחש האירוע שנחרת בזיכרון. "לפתע, כמה דקות לפני 'כל נדרי', מגיח רכב שרד ונכנס לחצר הקיבוץ המתחדש", מתאר ליבמן.
מהרכב ירד אדם שהפתיע את תשעת המתיישבים. "מהרכב יורד יהודי הדור בלבושו, ומכריז לעיניהם הנדהמות של תשעת החברים: 'באתי מירושלים, הרגשתי צורך פנימי עמוק להיות אתכם ביום הכיפורים'".
ההפתעה הגדולה הייתה זהותו. "החברים הנרגשים נדהמו לגלות שה'עשירי קודש' שהצטרף אליהם לתפילות היום הקדוש הוא לא פחות משופט בית המשפט העליון דאז, בנימין הלוי", כותב ליבמן.
לדבריו, הלוי "לא היה איש דתי, אך הרגיש בליבו שזה המקום הנכון להיות בו ביום הכיפורים באותה השנה". וכך, ברגע האחרון, הושלם המניין בכפר עציון המתחדש. "קשה לתאר את עוצמת ההתרגשות ותחושת החיזוק אותם הרגישו חברי כפר עציון באותו יום הכיפורים", מסכם ליבמן את הסיפור.
את דבריו הוא חותם בתפילה ובתקווה לימינו: "מי ייתן וגם בימינו אלו, נזכה ששופטי בית המשפט העליון ישובו בתשובה שלמה, יתחברו אל עם ישראל ואל ארץ ישראל בפשטות ובתמימות".