מיד עם תחילת פרשת האזינו, אנחנו נדרשים להכיר את אירועי העבר, ולהתייעץ בעניינם עם הדורות הקודמים: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב, ז).
רש"י מציע שני פירושים לפסוק. פירוש אחד מתייחס כולו אל העבר: "דור ודור" הם דור המבול ודור הפלגה. לראות את העונשים הכבדים שהנחית עליהם הקב"ה, ומתוך כך להבין עד כמה צריך לשמוע בקול ה'. הסבר שני שמציע רש"י הוא להסתכל אחורה וקדימה: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם" אחורה, "בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר" קדימה, כדי להבין איזה שפע ואיזה שכר נוכל לקבל בימות המשיח ובחיי העולם הבא, אם נקיים את דבר ה'.
אבל שאר המפרשים, וכך נראה גם פשט הפסוקים, מסבירים שהפסוק "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם" הוא רק הקדמה לפסוקים הבאים: "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (שם פס' ח-ט). כלומר, אנו עוסקים כאן בייעוד של עם ישראל, הנלמד מתוך ההתבוננות באירועי העבר, ולא רק בשכר ועונש. כל העבר וכל העתיד של עם ישראל, מתחילת דרכו בעולם ועד הגאולה השלמה, מתוארים בפרשה.
ואז עולה השאלה: למה רש"י הסתפק במבט שמטרתו היא שכר ועונש? למה להקטין כך את התיאור של כל הגודל וכל הייעוד?
התשובה המתבקשת היא שהקומה הבסיסית ביותר של הבנת הייעוד היא הבנת השכר והעונש. כשיש גמול בעולם, יש טוב ויש רע. הטוב חייב לנצח. הרשעה חייבת לכלות מן העולם. בתפיסת עולם אלילית הרואה את העולם כנתון למאבק תמידי בין כוחות שונים שאין מעליהם דבר, הכוח עלול להכריע, פעם לכאן ופעם לכאן, ללא תהליך ברור וללא ייעוד. אך בהשקפתו של עם ישראל האומר בכל יום "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אלקינו ה' אֶחָד", כל הכוחות כולם כפופים אל הטוב האלוקי, ולכן הטוב חייב לנצח. לכן קומת הבסיס היא התבוננות אל העונשים שקיבלה האנושות כשהיא ניסתה למרוד בקב"ה, ובשכר הצפוי לנו לעתיד לבוא.
העיסוק בקומת הבסיס הזו חשוב מאד במיוחד בתקופות שבהן קשה להרים את המבט ולראות את הייעוד במלואו. כשעם ישראל היה בגלות אלפיים שנה, והייעוד היה נראה רחוק כל כך, מי בכלל היה מסוגל לשאוף להגיע לארץ ישראל, לקבוץ גלויות, לבנות כאן מדינה ולהקים תשתית להופעת דבר ה' בעולם? מי יכול היה להרגיש לעומק את גודל הייעוד הזה בחשכת הגלות?
לכן אומרת לנו התורה: קודם כל הביטו לאחור, ראו את העונשים שקיבלו הגויים כשניסו למרוד בהנהגה האלוקית, הביטו אל השכר הגדול שתוכלו לקבל. הבינו שהקריאה בשם ה' מבטאת את ניצחון הטוב על הרע. את הניצחון המוכרח להופיע בעולם, מעצם בריאתו. זוהי קומת בסיס; ממנה נוכל להתקדם אל הייעוד כולו. לכן רש"י דורש מאיתנו קודם כל את קומת הבסיס, להבין שכר ועונש ברמה הלאומית וברמה העולמית, ומתוך כך נוכל להתקדם ולהבין את התהליך האלוקי במלואו, ואת הייעוד של עם ישראל בתיקון העולם.
זכינו לחיות בדור של אתחלתא דגאולה, דור של קיבוץ גלויות, דור של מדינת ישראל. אנחנו חיים יום יום את השאיפה למימוש ייעודו של עם ישראל, בכל הגודל של התכנית האלוקית, להוות תשתית ראויה לבניין בית המקדש ולגאולה השלמה.
ועכשיו, בשנים האחרונות חווינו את המכה הנוראה בשמחת תורה לפני שלוש שנים, ומאז חווינו את הניסים ואת ההצלחות הצבאיות בכל הזירות. את ההתעוררות של האומה בכללה, את שובם של אחינו החטופים ואת המעורבות האלוקית הקרובה הזאת. בתקופה כזו בוודאי שצריך לדבר על הייעוד הגדול, ולהביט אליו יום יום.
יחד עם זאת, צריך לזכור לפעמים גם את קומת הבסיס של השכר והעונש. אנחנו מצויים בתהליך של תשובה, ואנחנו צריכים להבין שיום-יום אנחנו אומרים מיד אחרי "שמע ישראל" גם את פרשת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ" (דברים יא, יג). אם חלילה לא נראה את חובתנו בעולם, אפשר גם להידרדר ולרדת, חלילה. הזיכרון הזה בפתיחתה של פרשת האזינו בשבת שובה מלווה אותנו כחלק מתהליך ההכנה מראש השנה ליום הכיפורים.
אנחנו מתפללים אל הקדוש ברוך הוא, בשעה שאנחנו רואים יום-יום את התהליכים שעם ישראל עובר, ושואפים להתקדם עוד קומה בתהליך תחיית ישראל. אנחנו קוראים לקדוש ברוך הוא שיפקח את המבט לכל עם ישראל, לכל אחד ואחד מאיתנו, בכל מקום ובכל מגזר, לראות את הגודל הזה, לשאוף מתוך כך אל הופעתו המלאה של הקב"ה בעולם, וגם בתהליך התשובה הפרטי והלאומי לראות איך אנחנו מתקדמים צעד אחר צעד, הן ברמה הפרטית והן ברמה הלאומית. ואנחנו סמוכים ובטוחים שמתוך כך יחתום הקב"ה אותנו ביום הכיפורים לחיים טובים, של ניצחון הטוב העולמי, ולשנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל.