הסוכה היא מבנה ארעי, ודל. סוכה כשרה אפילו בשתי דפנות ודופן שלישית שיש בה רק טפח אחד. בסוכה יש דין לבוד כך שסוכה כשרה יכול להיות שיהיה בדפנות יותר אויר מאשר חומר ממשי. סוכה ממוצעת אין בעיה לפרק בכמה דקות.
לכן לא פלא הוא שרבני תנועת המוסר, ולא רק הם, כאשר הם כותבים על מצות סוכה הם משתמשים בסוכה כדי להראות את אפסותו של האדם שהוא רק בחינת אורח בעולם הזה וכל מה שיש לו הוא רק ההבנה שהוא נסמך על הקב"ה. הגדיל לעשות הוגה אחד שהסביר שרק הביטול העצמי יכול להביא לידי שמחה וזה ההסבר לכך שלמרות שבכל החגים אנו מצווים על שמחה, הרי שסוכות הוא זמן שמחתנו.
לעומת ההסתכלות הזו אנו מוצאים הסתכלות אחרת לגמרי ביחס למצוות הסוכה. הסוכה מסמלת, לפי מבט זה, את היכולת האנושית. הסוכה מסמלת את תיקון העשייה. רבינו הגר"א מקשר בין מצות סוכה לבין מצות יישוב ארץ ישראל ואומר שכמו שבסוכה יש דין תעשה ולא מן העשוי, כלומר שקודם צריכים את הבנייה האנושית ורק לאחר מכן מגיעה העזרה הא-לוקית שבאה לידי ביטוי על ידי הסכך, כך גם בנושא ארץ ישראל אנו נתבעים בראש ובראשונה לעשייה אנושית ורק כך אנו זוכים לסייעתא דשמיא.
כאשר אנו רואים את הסוכות הדלות אי אפשר שלא לדמיין לעצמנו את ראשית ההתיישבות של יהודים בארץ ישראל, שממשיכה גם דרך ההתיישבות ביהודה ושומרון וגם בימינו במפעל החוות המפואר. אנשים לעיתים ללא אמצעים מינימליים מקימים התיישבות לתפארת. אנשים נאלצים לגור בסוכות, אולם זה לא רק שאינו מפריע להם, אלא גם מעודד אותם להמשיך ולבנות. מה צריך להיאמר על מדינה שאחרי שהשמידו שליש מבניה בשואה ועוד 6000 נהרגו במלחמת השחרור זכתה תוך 3 שנים להקים מדינה למופת.
וכיצד הסתכלות זאת משולבת עם השמחה בחג הסכות. התשובה היא שדווקא הפעילות האנושית היא זאת שממלאת את האדם כוחות חיים. ובנוסף עבודת היצירה מביאה לכך שהאדם מבין שכדי לקדם דברים הוא חייב לשלב אנשים נוספים וכך הוא משתלב עם הכלל. רק השתלבות עם הכלל מביאה לשמחה (דווקא התרכזות בצד הפרטי מפריעה להגיע לשמחה).
משמעות הבדלי הגישות והשילוב הראוי
כאשר עם ישראל עזב בחלקו הניכר את הגלות הוא חשב שברגע זה הוא עוזב את כל הצרות. התברר שטעות הייתה בידו. גם בארץ ישראל אנו נתקלים בתופעות קשות. במבט חיצוני לא השתנה כלום בחוץ לארץ צרות וגם כאן צרות.
מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל התייחס להסתכלות חיצונית זאת והסביר שצרות בחוץ לארץ הן צרות של מוות וריקבון, המבטאות את חוסר החיות של הגלות. לעומת זאת צרות בארץ ישראל הן "חבלי לידה.
בדרך זאת ניתן לבחון את שני המבטים על חג סוכות. הגישה המוסרית שמצביעה על אפסות האדם היא גישה שמאפיינת את הגלות, לעומת הגישה שמעצימה את היכולת האנושית היא הגישה הארץ ישראלית.
כמובן שגם הגישה הארץ ישראלית מחייבת זהירות רבה, כיוון שהתפישה המעצימה את היכולת האנושית עשויה להביא בקלות את חטא הגאווה שהוא אבי אבות הטומאה. השילוב הנכון הוא ההבנה הבסיסית שהאדם הוא צלם א-לקים, אולם הוא חייב לזכור שהוא עובד אצל הקב"ה וחס ושלום לא להיפך.
רעיון העצמת האדם בחג הסוכות
מצוות סוכה כאמור מעצימה את האדם, אולם רעיון העצמה זה בא לידי ביטוי בסוכות גם מזוויות נוספות.
הזווית האחת היא מצוות ארבעת המינים. כאשר אנו נוטלים ארבעה מינים אנו מברכים על נטילת לולב. הסיבה שאנו מברכים דווקא על הלולב היא בגלל שהלולב מסמל את הזקיפות האנושית שהיא הבסיס לחיי יצירה נכונים.
זוויות נוספת מביא התלמוד הירושלמי סביב ניסוך המים. אמנם הדברים אינם קשורים ישירות למצוות ניסוך המים, אולם הירושלמי (סוכה ד, ה ) מסביר, דרך נושא השיתים שבמזבח שלשם היו מנסכים את המים, שהאדם נקרא אומן. הקב"ה רוצה שהאדם יהיה שותף עימו בתיקון העולם. הקב"ה רוצה שעם ישראל יפעל במגמה של תיקון העולם (וראה עוד ירושלמי ראש השנה א, ג - שם מדמים את עם ישראל לנגר שתפקידו לתקן את העולם).