באדיבות כאן חדשות
אילי גורליצקי, מעמודי התווך המרכזיים והמשפיעים ביותר של עולם התרבות בישראל - שחקן, זמר, איש במה ומנהיג אמנים - הלך לעולמו בגיל 91.
גורליצקי, שנולד בתל אביב בשנת 1935, נמשך לקסם הבמה כבר מנעוריו. בגיל 17 בלבד התקבל לבית הספר של תיאטרון "הקאמרי". כשהגיע מועד גיוסו, נבחן לשני תפקידים: אחד במחזה "מקבת'" של שייקספיר, והשני בהצגה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר".
במאי הקאמרי המיתולוגי, יוסף מילו, זיהה מיד את הניצוץ: "רואים עליו, על האף שלו, שהוא יהיה שחקן", קבע - והפעיל את כל כובד משקלו כדי לדחות את גיוסו של גורליצקי לצבא בארבע שנים, רק כדי שיוכל להמשיך לככב על הבמות.
רק לאחר מכן התגייס ללהקת פיקוד המרכז וכשהשתחרר - חזר מיד לזירה הטבעית שלו בתיאטרון.
"במשך שנים רבות רציתי לשחק את התפקיד של שלמה המלך ושלמי הסנדלר", סיפר גורליצקי בעבר. "מה שקסם לי זו הכפילות - הדמויות של המלך והסנדלר שמחליפים תפקידים".
בשנת 1964 החלום הגדול התגשם. גורליצקי עלה על הבמה בתפקיד הכפול לצדה של יונה עטרי. ההצגה הפכה ללהיט ענק ולתופעה תרבותית, והשניים הפכו לצמד בלתי נפרד. נכסי צאן ברזל כמו "שוק המציאות", "קונצרטינה וגיטרה" ו"אלימלך" הפכו לפסקול של מדינה שלמה.
"שלושת רבעי מהקריירה שלי שייכת ליונה עטרי", הודה גורליצקי בגעגוע. ההצלחה הייתה כל כך מטאורית, עד שהוא עצמו הרגיש שהגיע לשיא: "אמרתי לעצמי - אילי, בארץ הקטנה שלנו אתה לא יכול לעשות יותר מזה. תתחיל לפרוש, אבל בעדינות".
אולם גורליצקי לא באמת פרש. לצד עשרות הצגות ומופעים (ביניהם המופע "אנשים וחלומות" שרץ 72 פעמים), הוא החליט לרתום את מעמדו למען הקהילה האמנותית.
גורליצקי היה ממקימי איגוד אמני ישראל וכיהן כיו"ר הארגון הראשון. בהמשך יזם והקים את חברת "אשכולות", הפועלת עד היום לשמירה על זכויותיהם הכספיות והאמנותיות של האמנים המבצעים בישראל.
"אנחנו רוצים שכולם יזכרו שבזמן שרואים את המלכים, הנסיכים, הסנדלרים והאיכרים שאנחנו משחקים - מאחוריהם עומדים בני אדם", אמר בנאום שהפך למורשת של ממש.
גם בעשור התשיעי לחייו לא הפסיק ליצור. הוא המשיך לכתוב ספרים, לזכות בפרסי הוקרה, ובגיל 87 אף הוציא שיר חדש עם רוני ידידיה. סדר יומו נותר קליל וצעיר: "אני הולך לים יום-יום, שותה קפה ונהנה מהחיים".