מיכל והרב עמרי אלון מכוכב השחר יוצאים לשליחות חינוכית במקסיקו, שלוש שנים אחרי שהגיעו עם שמונה מילדיהם לחגוג את שמחת תורה עם חיילי בסיס זיקים ומצאו את עצמם בלב מתקפת המחבלים.
בעדות שפרסמה מועצת בנימין לציון שלוש שנים לטבח, חזרו בני הזוג אל ערב החג, שעות הלחימה והגבורה של המפקדים והטירונים שהגנו על הבסיס ועל בני משפחתם.
"חיפשנו לעשות שליחות", סיפר עמרי. "השליחות הקודמת שלנו מעבר לים הייתה לפני 18 שנה, ומאז אנחנו כל הזמן חושבים מתי השליחות הבאה. מצאנו שליחות שיכולה להיות תוך כדי חיינו פה בכוכב השחר".
במסגרת התנדבות של משפחות המגיעות לשבתות ולחגים בבסיסי צה"ל, שובצו בני הזוג בבסיס זיקים. הם הגיעו בשני רכבים עמוסים בציוד ובפינוקים, עם שמונה מילדיהם: הגדולה בת 20 והקטנה בת שנה ושמונה חודשים. לכבוד החג הכינו הילדים כמאה ממתקים בצורת ספרי תורה, שעליהם נכתב "חג שמח, משפחת אלון".
"החיילים נורא שמחו שמגיעה משפחה לעשות איתם את שמחת תורה", סיפרה מיכל. הבסיס הסמוך לים נראה שלֵו, וחדר האוכל נערך בחגיגיות. אחרי התפילה והסעודה ביקשו בני הזוג להזמין את החיילים לעונג שבת. כשהציע עמרי להכריז שמי שמעוניין יישאר לפעילות, השיבו המפקדים: "אין כזה דבר מי שמעוניין, כולם נשארים".
בין הטירונים בלט רב"ט נריה נגרי הי"ד מהיישוב נריה בבנימין. בדרך לנטילת הידיים סיפר לעמרי על קרובי משפחתו המתגוררים ביישובי האזור, והציג את עצמו בחיוך: "אני נריה מנריה, ככה כולם מכירים אותי". בהמשך הערב הוביל את השירה בקולו וסחף את חבריו.
כשנגמרו שאלות החידון שהכינו והחיילים ביקשו להמשיך, החל עמרי לדבר מהלב. על רקע המחלוקות הקשות של אותם ימים, ובדיוק במלאת 50 שנה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, אמר להם: "גם עכשיו, אם תפרוץ מלחמה, אנחנו פתאום נראה שאנחנו מוכנים למסור את הנפש אחד על השני. אנחנו אחים, ואנחנו נהיה מוכנים למות אחד בשביל השני".
כעבור שעות הפכו הדברים למציאות. בבוקר שמחת תורה התעוררה המשפחה לאזעקות ולפיצוצים אדירים. בני הזוג וילדיהם הגיעו למיגונית עם הטירונים, שחלקם יצאו מהמיטות בבגדי שינה ובכפכפים, עם נשק בידיהם. המפקדים ניסו להרגיע, אך בזה אחר זה נקראו לעמדות ויצאו להילחם במחבלים.
מיכל תיארה כיצד החינוך והערכים של המפקדים באו לידי ביטוי בשעת המבחן: "היה להם ברור מה חשוב ועל מה הם מוכנים למות. וראו את זה אחר כך בלחימה".
כשאחד המפקדים ביקש ארבעה חיילים שירוצו להביא חיילת פצועה, כמעט כל הטירונים הרימו יד. בין הארבעה שנבחרו היה נריה, שרק שעות קודם לכן שר עם המשפחה בעונג השבת.
מיכל, אחות במקצועה, ניגשה לטפל בחיילת שנפגעה בראשה, ונריה הצטרף לסייע. במהלך הטיפול התפרץ מחבל לחדר, רצח את נריה וירה במיכל מטווח קצר. היא נפצעה קשה, אך הצליחה להגיע בחזרה למיגונית, שם עמרי סייע לעצור את הדימום.
למרות פציעתה וכאביה, המשיכה להנחות את הנוכחים בטיפול בפצועים. גם הילדים התגייסו: סייעו לפצועים, מסרו חולצות לחבישה ודאגו לאחיהם הקטנים, בזמן שהלחימה נמשכה סביבם.
שלוש שנים אחרי, בני הזוג נושאים איתם את זכר הנופלים ואת הקשר שנוצר באותו חג עם החיילים והמפקדים. כעת הם יוצאים לשליחות חינוכית במקסיקו, פרק נוסף בדרך של נתינה ומחויבות לעם ישראל, שהובילה אותם אז לזיקים וממשיכה להוביל אותם גם היום.