1. בראי ההיסטוריה, אנשים שתולים דברים לא נעימים המתרחשים בעולם בגלל כל מיני 'עניינים רוחניים' לא זכו להוקרה גדולה, בלשון המעטה. מקרה חריג התרחש ב-7 באוקטובר בו קבוצה גדולה יחסית הסכימה, בדיעבד, שאירועי הכאב נולדו כתוצאה מאירועי כיפור ושנאת החינם שחיבקה אותנו מכל כיוון.
ועדיין, ביומיום השוטף הנטייה האישית שלנו היא להזמין אינסטלטור שיתקן את הצינור שלפתע התפוצץ ולא לבדוק בציציות של עצמנו שמא ואולי מה שקרה לנו קשור לדברים שעשינו בעבודה, אנשים שפגענו בהם, או העקיצה הצינית ששלחנו בבקר לאשה במקום לאהוב אותה ללא תנאי כמו שהתחייבנו.
2. נשמע די כבד להתייחס למה שקורה לנו גם בהיבט הרוחני. קל יותר למחוק אותנו מחיינו. מרגיע יותר להתייחס לתקלות לא צפויות כעניין אקראי שקורה מעצמו בלי קשר לכלום. תמיד יש את 'טבע העולם' שיסביר לך שדברים פשוט קורים ואת החבר ההוא שיגיד לך להפסיק לחפור. מילא בענייני אקטואליה, פשוט לתלות את הדברים בשנאת חינם, לצערנו. אך בחיים האישיים - לפעמים גם אחרי 'חשבון נפש' קשה לשער מדוע משהו התרחש. האם זאת סיבה ותוצאה טבעית בלבד או שחטפנו את זה בגלל משהו שעשינו?
3. כשכל העניין 'לא מוחלט מדעית' - הוא מאפשר לנו לבטל בנקל את אלו שתולים אירועים בעניינים רוחניים. מרגיש חכם לבוז למשהו עלום שאינו נראה בעיניים ולבטל אותו בגיחוך. לפסול בבוז את הקשר בין הצער שציערת מישהו בבקר לפנצ'ר שבא אליך בערב, להסביר שהפנצ'ר בגלל המסמר שעל הכביש ולא להשתנות לעולם בדרך בה אתה מדבר עם אנשים.
יש בחירה חופשית איך להביט על החיים, אך זה לא אומר שאם איננו מבינים 'איך זה עובד' - הממד הרוחני לא קיים. כמו שאנחנו מפקידים את המכונית בידי המוסכניק ומאמינים שהוא רואה את מה שאנחנו לא רואים - כך עלינו להסכים שיש 'מוסכניקים' למציאות - אנשים פחות חומריים - שרואים את הקשרים שהעין הגשמית שלנו מפספסת.
4. הנטייה שלא להתייחס לממד הרוחני על כל צעד ושעל נובעת ממניעי רווחה, לא מכוונת זדון. התרגלנו לחמוק מחשבונות נפש שאינם נעימים ואף אחד לא מחפש להכניס לעצמו מקלות בגלגלי זרימת החיים וההרגלים. להתחיל לשאול את עצמנו אם פגענו במישהו? לשקול להתעדן, להשתנות ולקחת אחריות על דברים שאנחנו מודעים אליהם אבל מפשלים בהם? עזבו, גם ככה החיים קשים. אבל אולי התשובה בגוף השאלה: הם קשים - כי אנחנו מתעלמים מהממד הנוסף שפועל בחיינו.
5. לצערנו, לא כולם מודעים לכל דבר. אך לכל אחד יש את 'שורת הדברים' שהוא כבר מודע אליהם, אולי אפילו גדל עליהם ובכל זאת, הבחירה היא 'להמשיך כרגיל' תוך כדי הדחקת הרגש הרוחני שמפעפע מפעם לפעם וסונט בך לעצור להשתנות. הנקודה הזאת מוכרחת להשתנות אצל כולנו, כל אחד לפי רמת המודעות שלו. זה הכל. המלחמה האמיתית אינה בין ימין ושמאל אלא בין הרוח לגשם. בין הכרה בכך שיש רוח בכלל ובין חיבוק עז לדרכי העולם הגשמי.
ב-7 באוקטובר חווינו את הכאב הנורא והבנו בלית ברירה שהרוח קשורה בקשר גורדי למה שקורה בעולם הזה. נכון, אפשר לעשות שביעיות באוויר ולהסביר באופן 'גשמי' מדוע התרחש אירוע נורא שלא היה אמור לקרות בשום צורה. הבעיה היא שגם אלו שזכו להביט אז על הקשר הישיר בין רוח וגשם - נעצרו שם ולא השכילו להבין שככה העולם עובד גם בחיים האישיים וגם בלי מאורעות גרנדיוזים. יש אלוקים והוא לא נמצא רק בבית כנסת.
הכותב הוא במאי-שחקן-עיתונאי ויוצר טקסטים. עורך 'גדליה מייל' ויוצר טרילוגיית הסרטים: "רווק עם אלוקים", "אבא עם אלוקים" ו"בית עם אלוקים" הזמינים לצפייה. לפניות: gilinada@gmail.com