אנחנו עם אחד עם כוחות רבים, כשם שהקדוש ברוך הוא אחד, והוא מופיע בבריאה בכוחות רבים בכל מרחבי היצירה. מיד בתחילת פרשת בראשית אנו פוגשים את הפסוק: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד" (בראשית א, ה).
כולנו מכירים את דברי רש"י, על פי מדרש רבה, שמסביר מדוע נכתב " יוֹם אֶחָד" ולא "יום ראשון": מפני שהמלאכים נבראו ביום השני, וביום הראשון הקדוש ברוך הוא עדיין היה יחיד בעולמו. הרמב"ן מציין שעל דרך הפשט אין צורך להגיע לכך, שהרי 'ראשון' שייך רק כאשר יש כבר אחריו 'שני' - כשם שמלחמת העולם הראשונה לא נקראה כך בטרם הייתה השנייה, ולהבדיל בית ראשון לא נקרא בית ראשון לפני שהיה בית שני. כך גם היום הראשון, רק כאשר נוצר יום שני אפשר לקרוא לו ראשון, ולפני כן קראו לו "יוֹם אֶחָד".
מעניין לראות את דברי ה'כלי יקר', שאינו פונה לעניין המלאכים כפי שעשה רש"י, אלא מעמיד זאת על הניגוד המהותי שבין האור והחושך, בין הטוב והרע. הרי היו מינים שכפרו באמונת הייחוד וטענו: "מי שברא יום לא ברא לילה, מי שברא אור לא ברא חושך". לא ייתכן, לטענתם, שמקור הטוב והרע הוא אחד. אבל זו בדיוק אמונתנו, שהטוב והרע, מקור שניהם בקדוש ברוך הוא.
אנו אומרים זאת בכל יום, כפי שמבארת הגמרא במסכת ברכות (יא ע"ב), שגם בברכת יוצר אור של הבוקר מזכירים את הלילה: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ" (ישעיהו מה, ז), וגם בלילה מזכירים את מידת היום בברכת "מעריב ערבים" באמירת "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור". חיוני לנו להפנים תמיד כי מקור הכול הוא בקדוש ברוך הוא, והופעת הכוחות הרבים והניגוד שבין הטוב לרע - מקורם בו יתברך. לאומות קשה היה לקבל זאת, ואמונות מסוימות - כגון הדת הפרסית הנזכרת בגמרא בסנהדרין (לט ע"א) - מדברות על ניגוד, המחייב לכאורה שני כוחות נפרדים, משום שלשיטתן לא ייתכן כוח יחיד.
לאחר שמתבוננים בדברי ה'כלי יקר', מבינים לעומק גם את דברי רש"י. הצורך להדגיש שהמלאכים נבראו ביום השני נובע מכך שהמלאכים מופקדים על השליחויות בעולם. כל כוח שמתגלה, כל צמח שצומח, יש עליו מלאך האומר לו "גדל". כפי שמתואר בחלום יעקב, המלאכים עולים ויורדים ויוצאים לשליחויות בכל רחבי תבל, וכל שליחות כזו מבטאת כוח ממשי הקיים בבריאה. עובדי האלילים ראו בכל כוח כזה, כוח נפרד, וייחסו לו אלוהות: היו שטענו שהים הוא מקור הכול, ואחרים ראו במים בכללם, בשמש או ברוח את חזות הכול. כל כוח כזה, העץ, האבן, הזהב או הברזל, נתפס אצלם כרשות עצמאית בעלת משמעות. אנו, לעומת זאת, מכריזים שכולם מקורם בקדוש ברוך הוא. לכן נאמר "יוֹם אֶחָד", כדי לקבוע שעוד בטרם התפרטות הכוחות כולם - הקדוש ברוך הוא אחד ושמו אחד.
בכך עוסק ספר בראשית לכל ארכו. עם ישראל צומח מתוך ספר בראשית, בתחילה בהתבררות של עם ישראל מתוך הגוים: מאדם הראשון, דרך נח, אברהם ויצחק, ועד ליעקב אבינו, ולאחר מכן בהתפרטות לשנים-עשר שבטי י-ה ולשבעים נפש שירדו למצרים. בפרשה הבאה נפגוש את שבעים האומות. חז"ל מלמדים שכנגד שבעים נפש שירדו למצרים קיימות שבעים אומות (רש"י דברים לב, ח), והכוחות המפוזרים באומות מצויים למעשה בתוך עם ישראל פנימה. ייעודנו הוא לקבץ את כל הכוחות שבעולם, לרכזם ולרוממם: "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו ב, ב). תפקיד זה מוטל עלינו, וספר בראשית מגולל את תהליך ההופעה של עם ישראל בעולם, עד להופעת שבעים נפש היורדים אל גלות מצרים בסוף הספר.
את כל הכוחות הללו עלינו לאסוף, שכן זו תמצית שליחותנו: לקרוא בשם ה' ולהכריז "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אלוקינו ה' אֶחָד" (דברים ו, ד). עם ישראל, "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (דברי הימים א יז, כא), הוא המבטא קריאה זו, ולכן אנו עדים לכל אורך הדרך לתהליך ההופעה של כל הכוחות בעם ישראל. כשם שיש כוחות רבים בעולם, ועל כל אחד מופקד מלאך, כשם שיש שבעים אומות ולכל אומה יש שר (רמב"ן ויקרא יח, כה), כך יש בעם ישראל כוחות רבים, והיכולת לפעול ביחד, כעם אחד, היא הבסיס להתקדמות העולם כולו אל ייעודו.
גם בתקופה של בחירות, כאשר שורר מתח וכוחות שונים מתגלים בעם ישראל, חובה לדעת שכל הכוחות כולם מובילים בסופו של דבר למהלך אחד. אנחנו יכולים להתווכח, וכל אחד יכול לחשוב שהוא צודק וחברו טועה. אבל אנחנו חייבים לזכור שחיבור הכוחות בינינו הכרחי. שהיותנו עם אחד היא הבסיס להופעה האלוקית המלאה בעולם, שאליה אנו שואפים. יהי רצון שנשכיל לכנס את הכוחות הללו ולמלא את שליחותנו האלוקית בעולם.