בשבת קראנו את הפטרת "מחר חודש" בשמואל א' פרק כ'. בהפטרה מתואר המעבר בין מלכות שאול למלכות דוד. מלכות שאול עשתה הרבה דברים טובים לעם ישראל - גיבשה את המדינה בתחילת דרכה, ייבשה ביצות, הקימה קיבוצים ואפילו נלחמה עם הפלישתים - אבל הגיעה לסוף דרכה.
כעת דורך כוכבה של מלכות דוד, שמורכבת מלוחמים צעירים שנקראים "עדינו העצני" - שהיו יושבים בישיבה היו מעדנים עצמם כתולעת ושהיו יוצאים למלחמה, להתיישבות ולהייטק - היו מקשים עצמם כעץ.
המעבר לא פשוט "ורוח רעה" תוקפת את שאול. המלכות הישנה רואה בכוחות הללו איום ולכן "מטילה עליהם חנית", קוראת להם "אוכלי מוות", "חשוכים" ו"תתי אדם"; לא משנה לה שהלוחמים הללו מכריעים את פלישתים הרבה יותר טוב ממנה, ושהיא זקוקה לנגינה שלהם כדי לשמור על שפיותה שמתערערת לה. אולי בגלל שלמלכות הגוססת יש את "דואג האדומי" - נוכלים שאוחזים בקרנות מהזבח של התרבות השוקעת וחושבים שיקבל אישור משאול "שהלוואי וכל הדתיים היו כמוך".
לעומת זאת, לשאול יש בן בשם יונתן שהתחיל להניח תפילין ובת בשם מיכל שהתחילה לשמור שבת, והם מספרים לדוד ש"מחר חודש"; בהמשך, שיגיע ראש חודש הדברים יתבררו, ואכן מתברר ש"החיצים ממך והלאה" - אתה החץ שיוביל אותנו אל העתיד; זה ייקח מעט זמן, ויהיו הרבה כאבים בדרך, אבל בסוף המטרה תושג, מלכות בית דוד.
צריך להיות עיוור על מנת לא להבחין שאנו נמצאים כעת בחילופי משמרות במדינת ישראל, אליטת השמאל, על זכויותיה בעבר ועל רשעותה בהווה - הולכת ומתפוגגת לה; תפרפר ותשתולל כמה שתרצה. הכוחות האמוניים הולכים ותופסים את מקומם.
בחודש הקרוב אנו הולכים לבחירות. איני יודע בדיוק מה יהיו התוצאות ברמה הפוליטית; יתכן שיהיה עוד כמה בלבולים שיצרו ממשלת סמאל מקרטעת עם ערבים שתתמוטט אחרי חצי שנה; אבל בטווח הארוך "מחר חודש" - הגוש האמוני הולך לנצח. שמונים וחמישה אחוזים מהיהודים במדינת ישראל מגדירים עצמם מסורתיים ולאומיים; שני מיליון יהודים היו בחודש אלול בכותל המערבי; שש מאות אלף צעירים שמילאו את שורות המילואים ואת בתי הכנסת בסליחות הצטרפו למאגר הבוחרים. למי אתם חושבים שהם יצביעו?
המחר הולך להיות חדש והוא שייך לאלוקי ישראל.