חבר הכנסת עמית הלוי, חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ומי שהוביל לאורך שנות המלחמה קריאה להכרעת האויב תוך ביקורת מנומקת על התנהלות גורמים במערכת הצבאית, שוחח עם ערוץ 7 במסגרת סדרת הראיונות סביב דרך ההתמודדות הנכונה עם איום דומה לזה של השבעה באוקטובר, מכיוון יהודה ושומרון.
"מילת המפתח היא תשתית, והיא נוגעת גם לזיהוי האויב וגם להיערכות מולו", אומר הלוי וקובע כי טעות תהיה מצידם של ראשי מערכות הביטחון לראות בטיל שנורה או במחבל שיצא לפגע את מהותו ועיקרו של האויב. "האויב העיקרי הוא התשתית שמצמיחה אותם. אנחנו משקיעים את תקציב הביטחון, שהוכפל, בתוצר הקצה ולא בתשתית שמצמיחה את המחבל. מחבל צומח בתשתית אידאולוגית, חברתית, חינוכית, ארגונית, כלכלית ובסוף גם צבאית ואז הוא יוצא עם הסכין. זה נכון לעזה וליו"ש. אם לא נטפל בתשתית המדינית והאידיאולוגית לא נוכל לנצח".
לדבריו, "ללא זיהוי נכון של האויב ותקיפה וחיסול של התשתיות הללו, נישאר בעידן הסבבים, או כיסוח הדשא. אבל כשמכסחים דשא הוא צומח חזק יותר. אנחנו צריכים לעקור, ולכן צה"ל חייב לשנות דיסקט. כשנרצח נתי שוקרון הי"ד ונכנסים לכפר בידו שהוא קן צרעות והצמיח מרצחים לאורך שנים, את מי עוצרים? מה עושים שם? אם עוצרים שוב את האח ובן הדוד שמשתחררים אחרי יומיים, זו אסכולה אחת, אבל אם עוצרים את האימאם של הכפר שבכל שבוע מטיף לטרור, הוא שמטפח עשרות פצצות בכל דרשה והטפה, אם עוצרים את מנהל בית הספר שמטפח את הרוצחים בתכנית הלימודים ואת ראשי תנועות הנוער שהן תנועות היטלריות וכך גם את התשתיות הכלכליות, זהו זיהוי נכון של האויב ומלחמה בתשתיות שלו. זה זה נכון לטהרן ולעזה וגם לרמאללה וג'נין. לא היה מזכיר פתח' אחד שלא תמך בשבעה באוקטובר. התשתיות קיימות וצריך לזהות אותן ולהילחם באויב".
ולאחר הזיהוי הזה תתייצב ישראל בעיניים פקוחות מול האויב ותגלה את צבא הטרור של הרש"פ מאומן וחמוש. "מאז אוסלו נבנתה תשתית מדינית עם זרוע צבאית של עשרות אלפים מאומנים וחמושים. שורש הרע הוא אותה תשתית מדינית, הרש"פ. הבסיס הוא ניטרולה של הרש"פ שכולה טרור ושחיתות. צריך לחזור לתכנית הכפרים ולעבוד נקודתית מול חמולות ואזורים בנפרד. העיקרון הוא שליטה ישראלית מלאה על כל המרחב. העובדה שיש היום שלטון ביו"ש, שהם בעצם כמה "עזות" קטנות, וגם בעזה עצמה, היא שורש הרע. השלטון חייב להיות ישראלי על המולדת שלנו, ובתוך כך קיימות שאלות פרטיות שנוגעות לאדמינסטרציה, לסלילת כבישים וכו'. על כל אלה אפשר לדבר, אבל השלטון, השליטה במשאבים, באוכלוסיה ובשטח, צריך להיות של ישראל. אין שום אמירות אחרת או שלטון אחר".
בהתייחס למערכה הצבאית עצמה מרחיב חבר הכנסת הלוי ואומר כי העקרונות צריכים להיות עקרונות של כיבוש, שליטה והכרעה. "אפשר לעשות זאת כעת בצורה מדודה ואיטית יותר ולהחזיר את השליטה לישראל תוך חלוקת יהודה ושומרון לתאי שטח שונים, וכך גם את רצועת עזה, ובכל שטח כזה לייצר שליטה מרחבית ולהתמודד. עקרונות צבא היבשה טובים גם מול אותם עשרות אלפי מחבלים במדי הרש"פ".
הלוי מציין את הכרזתו של שר הביטחון על תכנית ערוכה להשתלטות על יהודה ושומרון ופירוק הרש"פ, אם כי הוא מציין שהוא עצמו לא ראה את התכנית המדוברת. "עד היום לא ראיתי בשום זירה תכנית שהיא תכנית הכרעה מוכוונת לכיבוש פירוז ושליטה בפועל כדי שנגיע לתוצאת הניצחון. לצערי הרב לא ראיתי את זה גם לא בעזה. עד היום המטכ"ל, לא של הרצי הלוי ולא של זמיר, לא הגיש לקבינט תכנית הכרעה סדורה להכנעת האויב העזתי, שהיום שולט ללא מיצרים באותם אחוזי שטח שבידו".
הלוי מעיר כי הוא עצמו דרש בישיבות ועדת החוץ והביטחון מהגורמים הצבאיים הרלוונטיים להגיש תכנית שכזו, על מנת שהוועדה וועדת המשנה יוכלו לפקח עליה ועל יישומה. "זו אחריותו של המטכ"ל. בשבעה באוקטובר ראינו איך הצבא לא תפקד באותו בוקר. כדי שלא נחזור לשוק הזה הצבא צריך להיות מוכן, לא לפשיטות, גיחות ושליטה מבצעית, אלא עם תכנית צבאית להכרעה, כלומר חיסול והכנעת האויב. זה נכון לעזה רמאללה וגם למקומות אחרים".
לשאלתנו אם התראותיו החוזרות ונשנות לאורך ארבע השנים האחרונות נפלו על אזניים קשובות מצידם של אנשי המקצוע של הצבא, משיב חבר הכנסת הלוי בחיוב. "המאבק נשא פירות במובן זה שבהחלטות ובאזורים מסוימים הצלחתי לשנות, להזיז את הקו הצהוב בלבנון ולהגיע לפעולות שנעשו. הרגע המרגש ביותר היה כשקצין הגיע אליי וסיפר שהוא שינה את שיטת הלחימה בתא השטח שבאחריותו, מתוך תחושה שאם יש חבר כנסת בוועדת החוץ והביטחון שמדבר על שיטת לחימה של מצור ולא להיכנס לשטח האורבני, אז הוא עצמו פעל כך וסיפר לי שעד אותו רגע נהרגו שישה או שבעה מהחיילים שלו, ומאז שפעל לפי השיטה של ח"כ הלוי לא נהרג בכוח שלו גם לא חייל אחד. יותר מזה חבר כנסת לא צריך".
עם זאת, הוא קובע כי המערכת עצמה עדיין לא שינתה קונספט ותפיסה. "יש לנו עוד דרך ללכת. אני מאוד מעריך את ההישגים שהגענו אליהם. הצלחנו לכבוש תאי שטח, מה שלא היה בלקסיקון של אלופי המטכ"ל, אבל בשאלת זהות האויב והדרך לפעול מולו, המלחמה על תשתיות האויב והתשתיות הפנימיות של הצדק שלנו, בנושאים הללו יש עוד דרך ארוכה לעשות".