1. על ספסל מאולתר, צמוד לרחוב סואן, בני (שם בדוי) מספר לי שהוא תקוע ברחוב 'החיים ללא מוצא'. הוא יודע שהמחשבות הללו לא עוזרות לו לפתור שום בעיה, אבל הוא שוקע בהן. בד בבד, הוא נמנע מפעולות פשוטות שהוא יודע שהן ישמחו אותו באמת, כי יש בעיה אחרת: הפעולות הללו דורשות מאמץ וזה כבד עליו. מאוד.
לכן, ידידי ממתין בלי סבלנות ועם סבל בלב לרגע בו תפרח אצלו התשוקה לעשות לעצמו טוב אמיתי כמו ספורט, יצירה למידה של משהו. בינתיים, הוא עושה עוד קפה, סיגריה, גולל בטלפון, פוגש חברים. אחלה פלסטרים יש היום ובני מחבק את כל האפשרוית הבלתי מוגבלות כי הוא אמנם למד הרבה דברים בחיים, בבית הספר ובבית ההורים, אך דבר אחד פשוט לא לימדו אותו: מה עושים כשהחיים לא זורמים בנעימות?
2. כשסבא שלי ז"ל קיבל אירוע מוחי הוא התעקש לא לקנות לעצמו קלנועית ובחר ללכת עם מקל, כל יום, לבית הכנסת. צעד אחר צעד, בסוף הוא הגיע להתפלל ולפגוש את האנשים שאהב. גם בבית הוא לא טמן ידיו בשלט והתעקש לטפל בענייני תחזוקה עד כמה שיכל. ההתעקשויות האלה, העניקו לסבא טעם מחודש והאריכו את חייו. כילד, לא ממש הבנתי מה הקטע ללכת ברגל כשיש קלנועיות בעולם. אבל סבא הבין את הסוד גם אם לא אמר לי אותו: הפתרון הפשוט לכבידות, קושי, כאב, ייאוש, עצבות, חוסר חשק, דיכאון ושאר עניינים שליליים ותחושות עלומות הוא להתעקש לעשות דברים מסוימים שעושים לך טוב אמיתי, גם בלי תשוקה, פעם ועוד פעם ואז עוד פעם. אין דרך אחרת. זה הקונספט של היקום. שם נמצא המתכון לגאולה.
3. יש מחיר כבד מאוד לקלילות של היום ואף אחד לא מדבר איתנו על זה. לדוגמה: לצד אלו שאין להם ברירה אלא לשבת מול מסך מרצד שמעניק לחייהם עניין, יש המון אנשים בריאים וחזקים שבלי משים שוקעים בבהייה ארוכה מדי במקום לעשות לעצמם 'טוב אמיתי', להתמיד בו, להגשים חלומות ולפרוח הרבה יותר ממה שאפשר לדמיין.
הם יעשו ספורט - כשתהיה להם תשוקה או שהרופא יאיים שהם הולכים למות בקרוב. יצרו או יבשלו משהו - כשההשראה תאזוק אותם בעקבות טרנד או קנאה באחרים.
זה קורה כי המאמץ המנטלי כבר לא נתפס כאקט קדוש, הגיוני ומשתלם בטווח הארוך. אנחנו, האנשים הקטנים, לא אשמים בזה. קשה מאוד לעמוד בפיתויים ולבחור כל יום מחדש בטוב האמיתי בזמן ש'פייק טוב' נמצא בהישג יד בין הוולט ליוטיוב. משל לבן מלך שאביו הניח אותו לגור בסביבה מקולקלת, מה יעשה הבן ולא יחטא? המסך, למשל, כבר מזמן אינו טקס יומי, אלא הסביבה הצמודה החדשה של כולנו. מנהרת מילוט מכל הפוטנציאל החלומי המפוספס שלנו, שאין לנו תשוקה להגשים (אז לא מגשימים).
4. סיפר לי פעם אדם חכם שלא תמיד אהב את העבודה שלו שהוא מסתכל על המשכורת בסוף החודש ואת זה - הוא מאוד אוהב וזה נותן לו כוח לקום בבקר. ביננו, לכל אחד יש טריקים לעשות גם דברים חשובים בלי תשוקה. השאלה היא על מה אנחנו שמים את הז'יטונים ועל מה אנחנו בוחרים להיכנע בגלל אי תשוקה.
5. מקלדות רבות נשתברו על סוגיית הדת"לשים לגווניהם. נהוג ללכת סחור וסחור ולא לדבר על עניין פשוט יותר: מעבר לאמונה, שמירת מצוות דורשת מאמץ מנטלי כלשהו. התרגלות לבצע פעולות גם ללא תשוקה, כשממש 'לא בא לך' או שאין לך כוח בשביל זה. השאלה עד כמה ומהי מידת המאמץ הנדרשת במצוות היא כבר שאלה אישית, אך העיקרון הוא בחירה דווקא בדברים שדורשים מאמץ ולא באלו שגם ככה נעימים לנו. "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (פרקי אבות) - זה משפט שצריך לחנך את עצמנו עליו (וכל שכן את הדור הבא). יש אנשים שחווים שכל עסק התרי"ג מצוות גדול עליהם.
בנוף המנטליות הקליל של היום - זה מאוד הגיוני ולא קשור בכלל לאמונה. אבל להגיד קריאת שמע פעמיים ביום, זה מאמץ שקשה לסרב לו ועל זה אנחנו צריכים לתת דגש. על התמדה יומיומית במעשים שנראים קטנים, אך מסמנים כיוון: כן, אני עושה מאמץ מנטלי גם אם לא בא לי. זה מה שהופך אותי לגיבור יהודי. משם הכל מתחיל.
הכותב הוא במאי-שחקן-עיתונאי ויוצר טקסטים. עורך 'גדליה מייל' ויוצר טרילוגיית הסרטים: "רווק עם אלוקים", "אבא עם אלוקים" ו"בית עם אלוקים" הזמינים לצפייה. לפניות: gilinada@gmail.com