שיטת אפלטון
חכמינו לימדו אותנו שחכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין.
אפלטון שנחשב לאחד מגדולי הפילוסופיה בכל התקופות כותב בקשר למדינה האידיאלית - "לא ישלטו משפט וצדק במדינות עד שהפילוסופים יהיו מושלים, או עד שמושלים יהיו פילוסופים".
ואם ישאל השואל הרי הפילוסופים חשקם ומעייניהם נתונים רק למדע ולפילוסופיה ולא ירצו לרדת מהאולימפוס העיוני שלהם אל המונם ושאונם של החיים המעשיים שבניהול מדינות. אם כן איך תתגשם למעשה הצעתו של אפלטון?
על כך משיב אפלטון: החברה צריכה להכריח את הפילוסופים, לקחת את מושכות ההנהגה לזמן מסוים למען תיקון המדינה והחברה.
גם ש"י עגנון מציין שאנשי רוח בורחים מרצון להנהיג, אז מה הפלא שאנו מקבלים את מה שאנו מקבלים.
במילים אחרות די לנו בפוליטיקה, שפירושה תמרון, כריזמה, רייטינג, אינטריגות, ההבנה למי כדאי להתחבר ועוד דברים מהסוג הזה. הגיע הזמן להציב הנהגה שיודעת לצייר עולם טוב יותר ולפעול להגשמתו. צריך שכבה של אנשי רוח. אנשים בעלי מוסריות גבוהה. אנשים בעלי חזון, שמשמשים גם מקור השראה לציבור.
אם כך מי שראוי להנהיג את המדינה הוא בראש ובראשונה מי שטובת המדינה לנגד עיניו. כמה דוגמאות פשוטות להמחיש מה פירוש טובת המדינה.
נושא החיילות בחילות קרביים. האם המטרה היא ניצחון במלחמה או הכנסת כל מיני אג'נדות פרוגרסיביות.
נושא הקוד האתי של צה"ל האם הוא טובת המדינה או הכנסת כל מיני אג'נדות שרק מפריעות לניצחון.
ומה שמפריע מאוד הוא שישנם מנהיגים שמתחמקים בכלל לומר את דעתם בכל הנושאים הללו.
אם רואים בחוש שבית המשפט לא פועל בצדק, מנהיג צריך לעשות את כל המאמצים לפעול כנגד המציאות הזאת.
מנהיג חייב לפעול בנחרצות להעניש בצורה חמורה את מי שפועל כנגד חיילי צה"ל, אפילו אם מדובר בממסדים של המדינה. לא יכול להיות, לדוגמה, מנהיג שלא יפעל בנחרצות כנגד אלו שבישלו סרטון כדי להכפיש את חיילי כוח מאה בשדה תימן.
לא יתכן מנהיג שלא פועל במרץ כנגד אכיפה בררנית.
מי שמתיימר להנהיג את המדינה צריך בראש ובראשונה לדאוג לצדק וכדי לדאוג לצדק הוא בראש ובראשונה צריך לכתוב מצע מפורט כיצד נגיע למדינה של צדק. כיצד לטפל בכל כך הרבה עוולות שמפריעות לתמונה של צדק. אבל כל זה אינו מספיק. המועמד חייב להיות אחד שנלחם על הצדק, ומלחמה על צדק פירושו של דבר מסירות נפש למען הצדק. פירושו של דבר הוא נכונות לשלם מחירים אישיים כדי שהצדק אכן יכון. ישנו מקור מעניין בתלמוד הירושלמי (תענית א, ד) הקובע שמנהיג מעשי ראוי לשמו רק אם הוא נמצא נאמן. על זה כותב הרא"ש שהמושג נאמן הכוונה היא לאדם שמוסר את נפשו על הציבור.
קושיה על מודל אפלטון
הכל טוב ויפה אבל אם נבחן את המציאות נראה שרוב אנשי הרוח הם אנשים עדינים למדי שחסר להם את אומץ הלב לחולל מהלכים משמעותיים. האם היינו זוכים למדינה יהודית לולא אומץ ליבו של בן גוריון שהחליט כנגד כל כך הרבה לחצים להכריז על המדינה, האם היינו מעיזים להפציץ את הכור בעירק לולא נחישות של בגין. והאם היינו מוצאים מנהיג שהיה לו את האומץ להפציץ באירן כמו שעשה נתניהו.
אמנם כל זה טוב ונכון, אולם אנו רואים שגם מנהיגים כאלו בנסיבות מסוימות תופשת אותם חולשת רוח. אצל בגין אנו רואים כניעה למצרים, ואצל נתניהו אנו רואים שלא גומרים את המשימות. התיישבות בגוש קטיף היא בעיניו לא ריאלית.
אם כך מה הדגם הרצוי
הדגם הרצוי הוא שילוב של אנשי רוח בפעילותם של אנשי המעשה. כעין יועצי המלך. דגם זה היה הדגם המרכזי אצל מלכי ישראל. שילוב של מלכות ונבואה. גם בדורות לאחר הפסקת הנבואה אנו מוצאים שרבי שמעון בן שטח היה היועץ של המלך ינאי. את הדגם הזה של שילוב אנשי הרוח יחד עם אנשי המעשה אנו מוצאים גם ביון העתיקה בתקופות הזוהר שלה. כמובן ששילוב כזה מחייב את אנשי המעשה לדאוג למעמד גבוה של אנשי הרוח. אנשי הרוח תפקידם הוא לחזק את אנשי המעשה שנתונים תמיד לכל מיני לחצים.
מה קורה אם ישנה בעיה עם השילוב הזה.
אם ישנה בעיה עם השילוב הזה עדיף כמובן המודל של אפלטון שכן תמיד עדיף שאנשי המעשה יפעלו כנדרש. אבל כבר ראינו בהיסטוריה שכאשר אנשי הרוח רואים שאנשי המעשה לא פועלים כנדרש אנשי הרוח יודעים לתפוש את ממקומם.
דומה מוחשית בולטת היא מתתיהו ובניו. משפחת החשמונאים הייתה משפחת כהנים ולכן אומר הרמב"ן הם נענשו על כך שהם תפשו את המלכות שאינה שייכת לשבט הכהונה - אנשי הרוח. עם כל זאת אין מילת ביקורת לכך שמתתיהו ובניו ארגנו את המרד. בשעה שאין משבטי המעשה מי שקם, הרי שחזקה על אנשי הרוח שהם ייקחו אחריות על המצב.
נמצאנו למדים שהמודל הרצוי הוא שילוב נכון של הנהגה מעשית עם הנהגה רוחנית, אבל אם ישנה בעיה עם השילוב הזה, עדיף המודל של אפלטון בהם נדרשים אנשי הרוח להנהיג את המדינה.