מהותה של הופעת אברהם אבינו בעולם, היא הקריאה בשם ה', האחד, מקור הכל, אל מול האלילות המפרידה את העולם לכוחות קטנים הנלחמים ביניהם.
הופעתו של אברהם אבינו במלוא העוצמה והאנרגיות שלו, הופעת החסד בעולם, האוהל הפתוח לכל ארבע רוחות השמים, הריצה לעבר כל אורח, היא הדרך לבטא את הקריאה בשם השם, כלפי העולם כולו. והמסר הזה מכה גלים. אנו רואים זאת בצורה ברורה כאשר כל מלכי הארץ נאספים אחרי שאברהם נלחם בארבעת המלכים, שהם בעצם האימפריה ששלטה בתקופה זו בכל המזרח התיכון, ואברהם אבינו נלחם בה באומץ.
הם קוראים לאברהם: "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (בראשית יד, יט), וכל הגויים מכירים בכך. גם בהמשך הדרך, בפרשת חיי שרה, הגויים אומרים לו: "נְשִׂיא אלוקים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (בראשית כג, ו).
המסר העיקרי של אברהם אבינו אל כל הגויים הוא שיש א-ל עליון בעולם, שיש השם אחד. הוא הוא מקור כל הכוחות. אלה אינם סתם כוחות מפורדים הנלחמים זה בזה. לכן כך מפרשים חז"ל גם את הפסוק "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית יב, ה) על כל הגרים שהתגיירו, כל אלה שבאו והצטרפו אל אברהם אבינו בקריאתו אל העולם להכיר בהופעת ה' בעולם ובאחדותו.
ההבנה הזו יוצקת עומק נוסף בדברי חז"ל על ראשית אמונתו של אברהם אבינו בקב"ה: (בראשית רבה לט, א) "אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר: 'תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?' הציץ עליו בעל הבירה. אמר לו: 'אני הוא בעל הבירה.' כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: 'תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?', הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: 'אני הוא בעל העולם'.
מה באמת ראה אברהם אבינו לפי המדרש כשהוא ראה בירה דולקת? באופן פשוט, הוא ראה את העולם מתפקד. רואים בית שיש בו אור, ומבינים מיד שיש בו אנשים; אם האור נדלק והאור כבה, סימן שאנשים חיים כאן בבית. לפי דברינו, עומק המבט של אברהם אבינו אינו רק על עצם מציאות ה', אלא גם על אחדותו. אברהם אבינו מסיק ממציאותו של האור בבית, לא רק שחיים כאן אנשים, אלא גם שיש מי שמנהל אותם. אם המערכת עובדת כראוי - סימן שיש לה אדון אחד שדואג לכך שכל המערכות תהיינה מתואמות.
הנצי"ב מסביר את המדרש (בראשית רבה לט, א) אחרת לגמרי: בירה דולקת היא בירה בוערת, נשרפת. לפי זה עומק המבט של אברה אבינו על קיומו של אדון לבירה, אינה רק הסקת מסקנה, אלא היא קריאה וזעקה. אברהם עומד וצועק: יש אדון לבירה! מישהו צריך לבוא ולכבות פה את השריפות, לא ייתכן שהבירה הזאת תישרף ואף אחד לא ישים לב. לא ייתכן שכוחות הרוע יפעלו באופן אקראי. מישהו חייב לנהל אותם. הטוב חייב להופיע ולנצח. הקריאה הזאת שיש אדון לבירה היא קריאה להופעה אלוקית מלאה: לא רק הופעה שמבטאת את כל כוחות החיים שבעולם, אלא גם כזו ששולטת בכוחות הרוע המתפרצים בעולם ומובילה את העולם כולו אל תכליתו האלוקית.
בספר יחזקאל מתוארים דברי העם: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת־הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה" (יחזקאל לג, כד). בפשט הפסוק כוונת העם היא: אם אברהם היה יחיד וקיבל את הארץ, קל וחומר שאנחנו, הרבים, צריכים לקבל אותה. המדרש (ספרי דברים לא, הובא ברש"י ורד"ק על הפסוק ביחזקאל) מביא שני פירושי עומק לדברי העם: "אחד היה אברהם - רבי עקיבה אומר: ומה אברהם, שלא עבד אלא א-לוה אחד ירש את הארץ, אנו ,שאנו עובדים אלוהות הרבה, על אחת כמה וכמה שנירש את הארץ. שמעון בן יוחי אומר: ומה אברהם, שלא נצטווה אלא מצוה יחידית, ירש את הארץ, אנחנו, שנצטווינו כמה מצוות, אינו דין שנירש את הארץ!?" לדברי רבי עקיבא, אנחנו למדים מן הפסוק הזה על עומק העיוות במבטו של עם ישראל בתקופה הקשה של עבודת האלילים: אברהם אבינו האמין בא-ל אחד, ואילו אנחנו עובדים כאן את כל האלילים, אז מישהו ודאי יעזור לנו לכבוש את הארץ. זאת כמובן הטעות הנוראה של עובדי האלילים, שהגיעה גם לעם ישראל. כאשר מתארים את עם ישראל כמי שאינו מבין שכל הכוחות הללו מקורם בקדוש ברוך הוא, מבינים גם מדוע הוא חוטא, וזהו המענה שהנביא משיב להם מיד בפסוק הבא.
הקריאה "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם", כפי שמבין רבי עקיבא, משמעה שאברהם אבינו הוא שקרא בשם השם אחד. הוא זה שראה עוברי דרכים ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם (בבא מציעא פו ע"ב), מפני שהאבק במדבר מבטא את כוחו של החול, שיכול לכסות ערים שלמות ולחשוף אותן שנים אחר כך. החול, בעיני האנשים החיים במדבר, משפיע על המציאות כולה, וקובע את סדר היום העולמי. התחושה של מי שהולך במדבר היא שרגליו מחברות אותו אל הכוח השולט בעולם, ואולי בגלל זה הם היו משתחווים לאבק רגליהם. אך אברהם אבינו אומר שהכל מגיע מהקדוש ברוך הוא. כל אדם שבא, בין שהגיע מן המדבר ובין מן ההרים, בין ממקום שיש בו רוח ובין ממקום שיש בו גשם, צריך לקרוא בשם השם, לעבוד את השם, שהוא מקור כל הכוחות, ה' אחד ושמו אחד.
את האנרגיות הללו של אברהם אבינו אנו צריכים היום. אברהם אבינו רדף "עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק" (בראשית יד, טו), וגם אנחנו מוצאים את עצמנו נדרשים להגיע עד איראן ועד תימן כדי להגן על הארץ הקטנה שלנו, על הופעת דבר השם כאן ועל קיבוץ הגלויות שלנו. אנו זקוקים לאנרגיות הללו של אברהם, למידת החסד שאינה עוצרת, ששוטפת את העולם ואת המזרח התיכון כולו. כדי שזה יקרה, עלינו לקרוא בשם השם אחד ולהבין שאנו בניו של אברהם אבינו המבטאים את הופעת האחדות הזאת.
והאחדות הזו מתחילה בתוכנו. בימים של בחירות, שבהם מתחדדות המחלוקות, אנחנו חייבים לזכור שכולנו נלחמים מול הגוים על זכות הקיום שלנו בארץ ובעולם, ושכל המאבקים הפנימיים שלנו נובעים מן הרצון להוציא מן הכוח אל הפועל את ייעודו הגדול של עם ישראל בתיקון העולם. בידינו הדבר. נוכל לזכור שאנחנו עם אחד, להבין שכל כוחותינו נובעים ממקום אחד וחותרים אל מגמה אחת משותפת, להדליק את האור בביתנו המשותף, ולשלוט בכוחות הרוע המבקשים לשרוף אותו, ומתוך כך לקרוא בשם השם, במזרח התיכון ובעולם כולו.