את הראיון ההוא צחי הנגבי בוודאי ירצה לשכוח. פורסם ב"מעריב", בפתח המוסף של יום שישי, 8.9.2023. בדיוק חודש לפני טבח ה-7 באוקטובר.
צחי כיהן כראש המל"ל, כיועצו הקרוב ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו לביטחון לאומי. אינני יודע מה הסיבה שהוא זכה לראיון בן שישה עמודים, אולי בגלל הכותרת בת שתי המילים" "צפירת הרגעה". הרגעה שעלתה לנו במחיר דמים נורא.
צחי ידידי שימש במשך שנתיים כראש הלשכה של ראש הממשלה יצחק שמיר, החלפתי אותו לארבע השנים הבאות. מאז הוא נסק כמטאור בחיים הפוליטיים, כיהן שנים רבות בכנסת, ומילא מגוון תפקידי שרים. איש פוליטי בכל מהותו, שהקריירה שלו נגועה בזיגזוגים.
ה"סטייה" הבולטת היתה תמיכתו בהתנתקות והצטרפותו ל"קדימה" של שרון. כעבור שבע שנים חזר לליכוד, ולבסוף סיים את הקרייירה הפוליטית, משלא נבחר למקום ריאלי ברשימתה לכנסת, ב-2022. ה"פיצוי" היה מינויו הלא-טבעי לראש המל"ל. בישיבות סודיות ישב ליד ראש הממשלה, לוחש לאוזנו.
כמי שממלא תפקיד רגיש וחשאי, היה זה תמוה בעיני שהעניק ראיון כה חושפני, כאילו עודנו בקמפיין פוליטי ולא עובד מדינה שומר סוד. "בסיטואציה של היום אין צפי גבוה למערכה רב-זירתית", קבע הנגבי.
"אמנם הסבירות למלחמה עלתה מעט בתקופה האחרונה כתוצאה מכמה התפתחויות, אבל היא עדיין נמוכה. יכולה להיות סיטואציה שבה נותקף על-ידי כל אויבינו, ולא נוכל לגייס את כל המילואים, שזה ישפיע על התוצאות שהצבא ישיג. אני לא שם, בגלל שאני לא רואה שהאויבים שלנו ששים אלי קרב, לא בלבנון, לא בעזה ולא בסוריה. הם עסוקים בהתרסה, טרור, הצקות, הטרדות פה ושם בגדר, אבל אני לא מעריך שצפוייה התקפה"...
זוכרים? - חודש לפני הקשה במלחמות ישראל.
נזכרתי בראיון הזה משזיגזג שוב, הודיע בקול תרועה כי יצביע בבחירות לליברמן ולא לליכוד. הנגבי היה שותף לקונספציה המוטעית, שעלתה לנו במחיר דמים של הרבה חללים, אזרחים ולוחמים, והיתה נחלתו ונחלת ראשי הצבא והשב"כ.
אני נזכר גם במה שכתב ב-X העיתונאי אטילה שומפלבי - לא מחסידי נתניהו - לפני חודשים רבים, ואני מצטט: "לא מעניין אותי אם העירו או לא העירו את ביבי ב-7 באוקטובר. מערכת הביטחון היתה צריכה להגן על אזרחי המדינה גם אם ביבי היה בקומה או שיכור גמור על הריצפה ליד המיטה. לא צריך שראש הממשלה יגיד לצה"ל ולשב"כ מה לעשות כשרוצחים עולים על הגדרות. זה דיון מטומטם".
מה שאמר ראש המל"ל ומה שכתב אטילה חשוב שיועלו מתהום הנשייה, כשאנחנו מצויים יום לפני הבחירות ה"גורליות". מחדל ה-7 באוקטובר כלול בשיקולי ההצבעה, אבל חשוב להפנים, שמעבר לאחריות-העל של ראש הממשלה, זהו המחדל הבלתי נסלח של ראשי האירגונים שבידיהם מופקד ביטחוננו. הם כשלו באופן נחרץ. עליהם מוטל כל כובד האשמה באסון הגדול שנפל עלינו לפני שלוש שנים.
מאז, המדינה מלקקת פצעיה, אבל בהובלתם של ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל זמיר הדפה את אויביה בכל החזיתות. השלמת המלאכה עוד לפנינו. האיומים לא שככו. וכן - גם הכלכלה משגשגת. "יוקר המחיה הריאלי ירד", קבע הכלכלן סבר פלוצקר.
המצביע שיטיל מחר את הפתק לקלפי חייב - וזה שיקולו העיקרי - להביט בעיקר קדימה ופחות אחורה. רק בהנהגת המחנה הלאומי המדינה תצעד לעוד הישגים בחזית הצבאית ובעמידה מול "דורשי טובתנו", כלומר טובת הפלסטינים, בעולם.
עליו להתעלם משקרים שמטיחים בממשלה יריביה הפוליטיים, לא לשכוח את ההסתה חסרת התקדים נגד נתניהו, עד כדי סכנה לשלומו. בשאיפתה לשלטון, האופוזיציה איבדה כל רסן בתעמולתה, בליווי תקשורתי מגמתי. אסור להתפתות להבטחות הסרק של ראשיה.
ההצבעה שלי אינה אמוציונלית. אני רציונליסט. אני רואה את הסכנות האורבות לעתידנו בנסיגות נוספות ובהקמת מדינה פלסטינית, שאליהן יובילו יאיר גולן ושותפיו ה"ימנים", והיה כי ינצחו. אני בז לכל אלה שמתייגים אותי כ"ביביסט", תמהים על שאיני הולך בדרכם של הנגבי או לבנת. והרי עתיד מדינת ישראל בארץ-ישראל עומד בראש שיקוליי.
והמסקנה: אין טוב מן המחנה הלאומי בהובלת הליכוד ונתניהו להוסיף ולהנהיג את המדינה עוד כמה שנים, תוך שותפות אמת עם ידידתנו הגדולה, אמריקה של טראמפ. יחד נסיר מעל ישראל את איום ההשמדה האיראני.