האלוף במיל' יוסי בכר, תושב קיבוץ בארי שלחם ב-7 באוקטובר ומתמודד לכנסת ברשימת הציונות הדתית, אומר כי בעקבות מתקפת חמאס שינה את תפיסתו הביטחונית וכיום הוא סבור שיש לכבוש את רצועת עזה, לחדש בה את ההתיישבות היהודית ולפעול לצמצום האוכלוסייה הפלסטינית בשטח.
בריאיון לערוץ 7 הוא מספר כי גם בקרב תושבי העוטף קיימת הסכמה גוברת עם חלק מהעמדות הללו, אף שרבים מהם עדיין רחוקים מתמיכה פוליטית במפלגת הציונות הדתית.
בכר שוחח עם ערוץ 7 מתוך חמ"ל טלפוני מיוחד, שבו השתתף בשיחות עם מצביעים פוטנציאליים ומתלבטים לקראת הבחירות. לדבריו, בניגוד לתפיסה שלפיה עמדות הציבור כבר מגובשות, הוא שוחח עם אנשים שעדיין מעוניינים לשמוע על דרכה של המפלגה ועל הערכים שהיא מבקשת לקדם.
"אנשים עדיין מתלבטים, רוצים לשמוע מהי הדרך שמסמנת הציונות הדתית ואילו ערכים מובילים אנחנו מתכוונים לממש אם הימין ינצח בבחירות", הוא אומר. לדבריו, בשיחות עולות גם שאלות ביקורתיות, בעיקר סביב גיוס החרדים, ולצידן שאלות הנוגעות לאחריות לאירועי 7 באוקטובר.
אחת הסוגיות המרכזיות שבהן נתקל בכר היא הביקורת על חוק הגיוס ועל חלקה של הציונות הדתית בקואליציה. כאלוף במילואים, הוא נשאל כיצד הוא מצדיק את עמדת המפלגה בנושא שירות החרדים בצה"ל.
"השיימינג שעשו לחוק הגיוס, כשהציגו אותו כחוק השתמטות, הוא בעיניי סוג של מניפולציה", הוא משיב. "אנחנו החמצנו פה את ההזדמנות לקבל הסכמה על היקף גיוס מסוים מתוך החברה החרדית, והדבר הזה היה צפוי ללכת ולתפוס מקום הולך וגדל".
בכר סבור כי הדרך להגדיל את מספר המתגייסים החרדים אינה עוברת בכפייה ובסנקציות. "אני לא מאמין שאפילו לא מתגייס חרדי אחד יגיע לצה"ל אם ננצח בבחירות האלה. בטח שלא נמלא את היחידות הלוחמות באמצעות סנקציות וכל מיני אמצעים כאלה. נהפוך הוא, זה רק יגדיל את הקרע בין האוכלוסייה החרדית לבין האפשרות לגייס אותם לשירות משמעותי בצה"ל".
כאשר השיחה עוברת ל-7 באוקטובר ולחלקו בלחימה באותו יום, בכר מעדיף שלא להתמקד בסיפורו האישי. מבחינתו, השאלה המרכזית היא כיצד ישראל צריכה לפעול בעתיד מול רצועת עזה.
"אני חושב שהחלק שלי בלחימה ביום הזה של 7 באוקטובר הוא הפחות חשוב. החשוב הוא העתיד, לאן פנינו מועדות", הוא אומר. "ההבנה שלי, שהשתנתה כמובן בעקבות 7 באוקטובר, היא ששכנים ערבים ברצועה הם סיכון לא סביר".
מכאן מציג בכר את התפיסה הביטחונית שהוא מבקש לקדם. "בשביל העתיד של תושבי העוטף, אנחנו צריכים לכבוש את השטח, להקים התיישבות בתוך שטח הרצועה ולצמצם את השטח שנמצא ברשות הערבים למינימום האפשרי, עד כדי הגירה מוחלטת מהאזור הזה. כל דרך אחרת תשאיר את האיום הזה, שמתישהו עתיד להתנפץ בפנים שלנו פעם נוספת".
עמדותיו החדשות הן גם הסיבה שבחר להתמודד דווקא ברשימת הציונות הדתית. כאשר הוא נשאל מדוע הצטרף למפלגה שנתפסת בעיני חלק מהציבור כמפלגה מגזרית, הוא מסביר כי ההכרעה נבעה מהזדהות עם דרכה המדינית והביטחונית.
"האידיאולוגיה של הציונות הדתית בהקשר הביטחוני, בהקשר של ההישגים הטריטוריאליים שהשגנו ובהקשר של ההתיישבות, פשוט תואמת את הדעות שלי ואת האמונות שלי בעת הזאת", הוא אומר.
לדבריו, אחת המסקנות המרכזיות שהסיק מהמלחמה היא שישראל אינה יכולה להמתין להתפתחות איומים על גבולותיה. "אנחנו צריכים ללכת בגישה פרואקטיבית, לא לאפשר לשום סיכון ואיום להתבשל, לא בגבולות שלנו ולא במקומות יותר מרוחקים. לפחות בדורות הבאים, בטווח הנראה לעין, הביטחון שלנו יהיה מבוסס על גישה התקפית".
בכר מוסיף כי בעיניו הציונות הדתית החזיקה בגישה הזאת לאורך השנים, בעוד שתפיסות ביטחוניות אחרות, שגם הוא עצמו האמין בהן בעבר, התבררו כשגויות.
המעבר הפוליטי של בכר מעורר תגובות גם בקרב חבריו ושכניו בקיבוץ בארי וביישובי העוטף. לדבריו, לא מעט אנשים בסביבה שממנה הגיע מבקרים את החלטתו להצטרף לציונות הדתית, אך בשיחות על הסוגיות הביטחוניות הוא מוצא לעיתים קרובות הסכמה.
"המהלך הזה אצל לא מעט אנשים מהחברה שממנה אני מגיע זוכה לביקורת", הוא מספר. "אבל כאשר אתה מדבר עם אנשים על הפרטים ומסביר להם את המהלך, אז לפחות עם הגישה האידיאולוגית והפרטים הם מסכימים איתך".
בכר מבחין בין שינוי העמדות ביחס לרצועת עזה לבין שינוי דפוסי ההצבעה. לדבריו, יותר ויותר תושבים בעוטף מאמצים עמדות תקיפות ביחס לעתיד הרצועה, גם אם אין בכוונתם לתמוך במפלגתו.
"ההתפכחות קשורה לעמדות, נקרא לזה, מקצועיות, של הפרטים. בעד הגירת הפלסטינים, יותר ויותר מסכימים עם ההבנה שהערבים שנשארו ברצועה הם סיכון עצום. בקרב תושבי העוטף כמעט כולם מסכימים איתך", הוא טוען.
עם זאת, הוא אינו מצפה שההסכמה הזאת תתורגם בהכרח לתמיכה בקלפי. "בהקשר של ללכת ולהצביע לציונות הדתית, זה עוד רחוק מאיתנו כרגע", הוא מודה, ומוסיף כי בשלב זה נכון מבחינת המפלגה להשקיע במצביעיה הטבעיים.
לקראת סיום הריאיון נשאל בכר על המעבר משירות צבאי ממושך לחיים הפוליטיים ועל המחירים האישיים שעלולים להתלוות אליו. בגיל 62, וכמי שהפך לאחרונה לסב לנכד ראשון, הוא אומר כי ההחלטה נובעת בראש ובראשונה ממחשבה על עתיד המשפחה והמדינה.
"בגיל 62, כשאני מסתכל על העתיד של הילדים שלנו, ובשעה טובה יש לי נכד ראשון, המחשבה שלי היא שאנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו מאמינים בו, מה שנכון, מה שישרת את הדורות הבאים ויהיה טוב במדינת ישראל", הוא אומר.
"והמחירים שצריכים לשלם בהקשר האישי הם פחות חשובים. אם נגזר עליי לשלם מחירים בהקשר של ההליכה לפוליטיקה ולזהות הפוליטית, אני משלם אותם באהבה".