
1. שאלה: אפשר להילחם בלי להעליב או שזה כמו להיכנס ל'אושר עד' ולצפות שלא תדחף לעגלה טוסטר מיותר כי מי רואה אותו מוזל ואינו קונה? אישית, הפסקתי להיכנס ל'אושר עד' אחרי שהבנתי בדרך הקשה שהפיתויים שם קשים מדי.
אולי דווקא בגלל סלוגן החברות "בלי טריקים ושטיקים" המנסה לקלף ממני בנועם את שכבת ההתגוננות מפני שיטות שיווק אגרסיביות. טכנית, אפשר להיכנס פנימה ולקנות רק את מה שכתוב ברשימת קניות. בפועל, אתה מוצא את עצמך נופל שדוד ומשום מה מרוח לך על הפרצוף חיוך ניצחון אווילי. ככה זה שמפסידים לעצמך ואף אחד לא בסביבה כדי לספר לך את זה.
2. השיח מימין ומשמאל חווה אינפלציה שלא עושה טוב לאף אחד חוץ מלקבוצה מכורה ומצומצמת מאוד שעוסקת בעניין יומם ולילה; יוצרי תוכן וצרכנים, שרויים בלופ שמעטים מצליחים להיחלץ ממנו כשעורם לגופם. כולם יודעים שזה לא באמת 'טוב' וממשיכים לקחת חלק במלחמת המלל הקשה, מי ביצירת תוכן מעליב ומי בלייק כי זה חשוב.
אבל הקטע הוא לא החשיבות הקשורה כעניבות חנק לשני הצדדים, אלא התוצאה הקשה: שתי חבורות, לפעמים יותר, שמתנהלות זו מול זו כילדים קטנים, מתוקים ומסכנים שלא מצליחים לנהל מחלוקת וגולשים בשניות למכות מלל וכינוי גנאי מופקרים המכוונים לבטן הרכה: ההורים. בתווך המעודדים מרימים את הצפיות והטראפיק. כל אחד והדרך שלו לקבל "אהבה". לא שופט, אבל זאת לא באמת אהבה, אלא פייק ממכר.
3. אין חדש תחת השמש. המחלוקת היא אותה מחלוקת, רק ברעש גדול, זה הכל. קחו את הביטוי - שנחשב היום 'מעודן', כמו צמד המילים המופלא 'גועל נפש'. אפשר להדביק אותו לכל מיני אירועים אקטואלים ובחיים האישיים, אך גם אפשר להיצמד לאמת ועם זאת לבחור, פרנציפ, במילים אחרות שמביעות התנגדות עזה. אפשר להגיד 'לא טהור' במקום 'טמא' ולפעמים אפילו שתיקה ארוכה ומבע פנים חומל אומרים הרבה יותר מביטוי 'חריף' שנדמה לך שפגע בול בבלורית.
4. הצד השווה הוא, הן בפן הציבורי והן בחיים האישיים - ותבדקו את זה - הוא שהאדם, שיבחר להיצמד למילים טובות לא יחשב ללוחם פחות טוב על הצדק הבוער בו, אלא לטהור וטוב יותר באמת. מגנט אנושי. להתמכרות לרעש, צריך להתייחס כמו לכל התרגלות ולעשות את הדבר הקשוח: להפסיק, אפילו לאט לאט ולאמץ הרגלים טובים יותר.
לבחור בסופרמרקט שבמבט ראשון אולי נראה קצת יקר אבל לא מוציא אותך החוצה עם עגלת קניות ב-700 שקל במקום ב-500 (בגלל שלל מוצרים שלא תכננת לרכוש) ותפילת מנחה בכיס. זה הכל. הראשון מכל צד שיבחר, אוי לא, לעשות את הדבר הטוב באמת, "למסור את נפשו" ולוותר על מילים קשות תוך כדי בחירות מילים טובות יותר - ינצח ויגרור אחריו ציבור שקט וענק שאין לו כוח לצעוק אפילו שנמאס לו. הוא פשוט בוחר להישאר בבית, בבחירות הוא לא נוכח ובלילות הקרים הוא מעביר ערוץ כדי לצפות בנשיונל. לראות את הטבע בג'ונגלים, רק לא את האקטואליה שהתרחקה מזמן מהטבע האנושי והפכה לגו'נגל לעניים.
הכותב הוא במאי-שחקן-עיתונאי ויוצר טקסטים. עורך 'גדליה מייל' ויוצר טרילוגיית הסרטים: "רווק עם אלוקים", "אבא עם אלוקים" ו"בית עם אלוקים" הזמינים לצפיה. מספריו: 'עבדים ומסכים', 'ברגוע' ועוד. לפניות: gilinada@gmail.com
