שליחי הציבור שלנו, שבחרנו השבוע, צריכים לזכור תמיד וגם להזכיר, שהם פועלים מכוחו של כל עם ישראל ומכוחו של הקדוש ברוך הוא. בפרשת וירא, בתיאור הפיכתה של סדום, אנו נתקלים בתופעה שקשה להאמין שהיא מתרחשת לנגד עינינו.
רש"י מביא את הדברים מבראשית רבה: המלאכים אומרים בהתחלה "כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ" (בראשית יט, יג), ודבר זה אינו ראוי, שכן היה עליהם לומר שהקדוש ברוך הוא משחית את העיר, ולא לתלות זאת בעצמם. לאחר מכן הם נענשים, כביכול, ונאלצים לומר: "כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה" (בראשית יט, כב). הם מאיצים בלוט להזדרז בדרכו לצוער, משום שהם מוגבלים ואינם יכולים להפוך את סדום עד שהוא יגיע לשם. רש"י מבאר שהם נענשו על שאמרו קודם לכן "משחיתים אנחנו".
הדבר מעורר תמיהה רבה, שהרי מלאכים אינם בני אדם, אינם חוטאים ואין להם יצר הרע, ומה פשרו של תיאור זה? יתרה מזאת, יש מדרש האומר שהם לא שבו למעמדם בשמיים עד פרשת ויצא, כאשר יעקב מגיע למקום המקדש ורואה סולם מוצב ארצה ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו; אחד ההסברים למילים "מַלְאֲכֵי אלוקים עֹלִים" (בראשית כח, יב) הוא שאלו אותם מלאכים שנשארו בעונשם מאז סדום (ב"ר סח, יב, דברי ר' חמא בר חנינא). הדבר תמוה מאוד, שהרי מלאכים אינם בני אדם, ומהי אפוא משמעותם של החטא, העונש והתיקון?
כדי להבין זאת עלינו לזכור שמלאכים הם ביטוי לשליחות אלוקית. שליחות אלוקית להפוך את סדום היא דבר בהיר ומובן לנו מאוד. מדובר באנשים רעים וחטאים, כפי שמפורש בתורה. הקדוש ברוך הוא החליט להשמיד אותם, שוחח על כך עם אברהם אבינו, ואברהם התפלל וניסה לפעול להצלתם; לאחר שהתברר שאין אפשרות להציל, הקדוש ברוך הוא הפך את סדום. לנו הלומדים את התורה הדבר מחוור לחלוטין. אולם כיצד התפרש הדבר אצל עובדי אלילים, וכיצד הוא מתפרש בעולם של כפירה כשֶלָנו? תמיד יימצאו אלו שיטענו שמדובר בהתנגשות של כוחות טבע: אזור שהיה כולו משקה ומים (בראשית יג, י) נתקל באש, האש גברה על המים, והכול נהפך למלח ולחורבן. זהו מבט אלילי.
במבט טבעי, יסבירו זאת באמצעות השבר הסורי-אפריקאי, תזוזת לוחות, רעידות אדמה ולבה רותחת, שהרי תמיד ישנם הסברים מסוג זה. מהו אפוא הדבר שיבהיר באופן חד-משמעי שמדובר בציווי אלוקי ובעונש שנועד להיפרע מן הרשעים? התשובה היא ההצהרה התמידית שהכול מגיע מכוחו של הקדוש ברוך הוא.
המלאכים אמרו "כי משחיתים אנחנו" לא מפני שחטאו בפועל, אלא כדי להמחיש לנו, הלומדים, את טבעה של התודעה האנושית. האינטואיציה האנושית מבקשת לעיתים לחמוק מדבר ה' האחד ושמו אחד, השופט המוחלט שנפרע מן הרשעים ונותן שכר טוב לצדיקים; היא עשויה לפרש את האירוע כאילו פועל כאן כוח חלקי, נפרד כביכול מן העולמות העליונים, בדומה לתפיסה אלילית. אין מקום להשקפה כזאת בתוכנו, שכן אצלנו הכול בא מן הקדוש ברוך הוא בלבד. משום כך, תחושת ה'משחיתים אנחנו' היא תפיסה לקויה הדורשת תיקון. התיקון ניכר בכך ששום דבר אינו יכול להתרחש עד שלוט יגיע לצוער: הקדוש ברוך הוא גזר להציל את לוט מתוך ההפכה, והכרעה אלוקית זו גוברת על כל כוחות הטבע ומעכבת אותם. רק כאשר לוט מגיע למחוֹז חפצו מתחולל החורבן. אין כאן אלילים, אין כאן יד המקרה ולא סתם רעידת אדמה, אלא כוונה אלוקית מדויקת. זוהי משמעות האמירה "כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה".
הגעתו של יעקב לירושלים כעבור שני דורות, במעמד שבו מלאכי אלוקים עולים ויורדים בסולם, היא הרגע שבו מתגלה בעולם דמותו של יעקב אבינו, החקוקה בכיסא הכבוד. ספר בראשית מתקדם בתהליך עקבי של התבררות עד להופעתו של יעקב אבינו: אנו נפרדים מבני נח, מלוט, מישמעאל ומעשו עד שמגיע יעקב, וממנו מתחילה ההתפרטות של שנים-עשר השבטים, שבעים נפש בירידה למצרים, ושישים הריבוא ביציאת מצרים. זוהי הופעתו של עם ישראל בעולם, עם הקורא בשם ה' ומכריז "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אלוקינו ה' אֶחָד" (דברים ו, ד). קריאה זו מבטאת כי הכול נתון בידיו של הקדוש ברוך הוא, וזהו התיקון השלם. התיקון החלקי התבטא באמירת המלאך "לא אוכל לעשות דבר", אך התיקון המוחלט הוא נוכחותו של עם ישראל המביא את האנושות כולה להכרה כי "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב, ג). לכן הוא מופיע בעת הגעתו של יעקב אבינו לירושלים, כאשר עם ישראל מופיע בעולם, וניכר כי כל מלאכי אלקים היוצאים לשליחויות בעולם פועלים מתוך הנהגה אלוקית אחת, מירושלים.
במלחמה הזאת חווינו ניסים גדולים, שרבים מהם התרחשו על ידי אנשים שפעלו כשליחים נאמנים של הקדוש ברוך הוא. המבצע המפליא של הביפרים ומכשירי הקשר של חיזבאללה, ששינה את כל מגמת המערכה בלבנון ומשם התפתח לנס הגדול של קריסת צבא סוריה ולהצלחה המדהימה שלנו במערכה מול איראן, בוצע בידי בני אדם, בעלי תודעת שליחות עמוקה ומפעימה, חיילי צה"ל ואנשי זרועות הביטחון, העומדים על משמר ארצנו וערי אלקינו.
גם כל אחד מאיתנו, וגם נבחרי הציבור ששלחנו לכנסת ולממשלה נדרשים לזכור תמיד ולהזכיר לכול: אנו פועלים מכוח שליחותו של עם ישראל, ומכוח השליחות האלקית. כאשר עם ישראל מתנהל מתוך תודעת שליחות שכזו מתרחש קידוש השם, ומתוכו העולם כולו הולך ומתעלה. זו הציפייה שלנו משליחי הציבור שלנו. מותר להם לנהל משא ומתן פוליטי, ולפעול, כל אחד בדרכו, למימוש הערכים שבשמם הוא יצא לשליחותו. אבל העמדה האישית והרוחנית, ומערכת קבלת ההחלטות, חייבות להיות מתוך תחושה של שליח ציבור, שאינה נותנת מקום להשתלטות כוחות הפירוד על בניין העם והארץ.
בימים אלו, נדרשים שליחינו לפעול עוד יותר מתמיד, מתוך מבט אחדותי של כלל ישראל, ומתוך השליחות האלוקית שניתנה בידם, ועל כך אנו מתפללים אל הקדוש ברוך הוא בתפילה לשלום המדינה "ושלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה, ותקנם בעצה טובה מלפניך".