מחקר של המכון למדיניות כלכלית וחברתית במרכז שלם: ישראל ראשונה באחוז ההכנסות מעמלות, יש "זהות מפתיעה" בין עמלות, אין מספיק גופים חוץ בנקאיים בשוק ההון וחלוקת האשראי מעוותת. מפתיע לגלות, אגב, שבחו"ל הבנקים הישראלים מתחרים כמו כולם.
"המבנה הקרטליסטי של ענף הבנקאות בישראל וחוסר התחרות בו הם מקור לכשלים רבים" כך נפתח תמצית מחקר שיוצג היום (רביעי) לועדת הכלכלה בכנסת במסגרת דיון מיוחד על חוסר התחרותיות בין הבנקים בישראל, ופגיעתו בצרכן. הדיון, יוזמה של ח"כ גלעד ארדן, יערך עם נציגויות של מערכת הבנקאות, האוצר, הפיקוח על הבנקים ורשויות ההגנה על הצרכן.
המחקר הוכן במכון למדיניות כלכלית וחברתית במרכז שלם, ע"י פרופסור דוד לבהרי ועוזרו שירן רחמילביץ'.
לבהרי, מותיקי החוקרים ונשיא האגודה לכלכלה בישראל, נשא במגוון של תפקידים ציבוריים לרבות כדירקטור בשורה של חברות ציבוריות, חבר בועדות ברודט וועדת האופציות ולשעבר יו"ר הועדה לפיקוח על מונופולים שליד משרד האוצר ובנק ישראל.
מנתוני המכון למדיניות כלכלית וחברתית במרכז שלם עולה כי ישראל היא המדינה הראשונה באחוז ההכנסות מעמלות מסך ההכנסות התפעוליות של הבנקים ללא כל פרופורציה בהשוואה לבנקים בעולם. למשל, ב-2002 היווה סך ההכנסות מעמלות תפעוליות של הבנקים הגדולים 84% מסך ההכנסות התפעוליות. בבנקים גדולים בגרמניה, בריטניה, שוויץ וארה"ב היה אחוז ההכנסות בין שניים ל 36 אחוז לערך. ב'דויטשה בנק' למשל, 13.3 אחוז בלבד.
בנוסף, מצביע המחקר על הזהות ה"מפתיעה" בין העמלות בבנקים. העמלות בישראל כמעט זהות ויקרות.
למשל 36 אג' בשנת 2002 עבור החזרת צ'ק למפקיד- בכל הבנקים הגדולים, ודמי ניהול פקדון ני"ע בשיעור שווה של 0.125 אחוז. יתרה מזו, בישראל קיימות כ 200 עמלות, שחלקן כלל אינו קיים בעולם. למשל, רישום פעולה בחשבון. לשם השוואה, ב'בנק אוף אמריקה' – אין עמלות אם בעל החשבון מחזיק בנכסים מעל 5000 דולר וב'סיטי בנק', אם בחשבונו מעל 6000 דולר. המחקר מצביע עוד על כך שבחו"ל, דווקא, מתנהגים הבנקים הישראלים בהתאם לסביבה הבנקאית בה הם פועלים, מתחרים ומשנים עמלות.
בחלוקת אשראי, קובע המחקר כי קיים עיוות. 48 אחוז מהלווים בשנת 2002 הם אלה שחובם מעל 35 מליון שקל, שיעור הנמצא בעליה מתמדת בשנים האחרונות וגם הוא בלתי זהיר ומעוות את יכולת התחרות של הבנקים, בעיקר כלפי הלווים הקטנים. לבהרי מבחין בצדיק אחד בנקודה זו- 'המזרחי', בנק בינוני בגודלו שהצליח לשמור על רווח סביר בשעה שנשען יותר על אשראי ללווים קטנים יחסית מאשר שאר הבנקים.
קביעה נוספת של המחקר היא כי אין בארץ מספיק גופים חוץ בנקאיים הפועלים בשוק האשראי. הבנקים הם בעלי מרבית קופות הגמל והקרנות, שוק האג"ח הוא שוק מנוון כי הבנקים אינם רוצים בכך, אלא מעונינים שיבואו אליהם.
כמה נקודות למחשבה שמעלים החוקרים: פתרון מעניין בהולנד הביא להפיכת בנק הדואר לבנק מסחרי לכל דבר, דבר שניתן להפעיל גם בישראל. עוד מציעים הכותבים לאפשר יותר תחרויות לבנקים זרים שכמעט ואינם פועלים בארץ בשל מה שהם מגדירים כ"הקרטליזציה והחנק בשוק". (ש)
"המבנה הקרטליסטי של ענף הבנקאות בישראל וחוסר התחרות בו הם מקור לכשלים רבים" כך נפתח תמצית מחקר שיוצג היום (רביעי) לועדת הכלכלה בכנסת במסגרת דיון מיוחד על חוסר התחרותיות בין הבנקים בישראל, ופגיעתו בצרכן. הדיון, יוזמה של ח"כ גלעד ארדן, יערך עם נציגויות של מערכת הבנקאות, האוצר, הפיקוח על הבנקים ורשויות ההגנה על הצרכן.
המחקר הוכן במכון למדיניות כלכלית וחברתית במרכז שלם, ע"י פרופסור דוד לבהרי ועוזרו שירן רחמילביץ'.
לבהרי, מותיקי החוקרים ונשיא האגודה לכלכלה בישראל, נשא במגוון של תפקידים ציבוריים לרבות כדירקטור בשורה של חברות ציבוריות, חבר בועדות ברודט וועדת האופציות ולשעבר יו"ר הועדה לפיקוח על מונופולים שליד משרד האוצר ובנק ישראל.
מנתוני המכון למדיניות כלכלית וחברתית במרכז שלם עולה כי ישראל היא המדינה הראשונה באחוז ההכנסות מעמלות מסך ההכנסות התפעוליות של הבנקים ללא כל פרופורציה בהשוואה לבנקים בעולם. למשל, ב-2002 היווה סך ההכנסות מעמלות תפעוליות של הבנקים הגדולים 84% מסך ההכנסות התפעוליות. בבנקים גדולים בגרמניה, בריטניה, שוויץ וארה"ב היה אחוז ההכנסות בין שניים ל 36 אחוז לערך. ב'דויטשה בנק' למשל, 13.3 אחוז בלבד.
בנוסף, מצביע המחקר על הזהות ה"מפתיעה" בין העמלות בבנקים. העמלות בישראל כמעט זהות ויקרות.
למשל 36 אג' בשנת 2002 עבור החזרת צ'ק למפקיד- בכל הבנקים הגדולים, ודמי ניהול פקדון ני"ע בשיעור שווה של 0.125 אחוז. יתרה מזו, בישראל קיימות כ 200 עמלות, שחלקן כלל אינו קיים בעולם. למשל, רישום פעולה בחשבון. לשם השוואה, ב'בנק אוף אמריקה' – אין עמלות אם בעל החשבון מחזיק בנכסים מעל 5000 דולר וב'סיטי בנק', אם בחשבונו מעל 6000 דולר. המחקר מצביע עוד על כך שבחו"ל, דווקא, מתנהגים הבנקים הישראלים בהתאם לסביבה הבנקאית בה הם פועלים, מתחרים ומשנים עמלות.
בחלוקת אשראי, קובע המחקר כי קיים עיוות. 48 אחוז מהלווים בשנת 2002 הם אלה שחובם מעל 35 מליון שקל, שיעור הנמצא בעליה מתמדת בשנים האחרונות וגם הוא בלתי זהיר ומעוות את יכולת התחרות של הבנקים, בעיקר כלפי הלווים הקטנים. לבהרי מבחין בצדיק אחד בנקודה זו- 'המזרחי', בנק בינוני בגודלו שהצליח לשמור על רווח סביר בשעה שנשען יותר על אשראי ללווים קטנים יחסית מאשר שאר הבנקים.
קביעה נוספת של המחקר היא כי אין בארץ מספיק גופים חוץ בנקאיים הפועלים בשוק האשראי. הבנקים הם בעלי מרבית קופות הגמל והקרנות, שוק האג"ח הוא שוק מנוון כי הבנקים אינם רוצים בכך, אלא מעונינים שיבואו אליהם.
כמה נקודות למחשבה שמעלים החוקרים: פתרון מעניין בהולנד הביא להפיכת בנק הדואר לבנק מסחרי לכל דבר, דבר שניתן להפעיל גם בישראל. עוד מציעים הכותבים לאפשר יותר תחרויות לבנקים זרים שכמעט ואינם פועלים בארץ בשל מה שהם מגדירים כ"הקרטליזציה והחנק בשוק". (ש)