1. המצב הקלאסי בו תינוקות שאינם יודעים לדבר גדלים במעונות - אינו טבעי. ידוע שאין כמו אמא בעולם - כל שכן בגיל שבו היא כל עולמך - ובכל זאת העולם שותק, כי הוא שבוי ב'קונספציה'. בעיה עמוקה מאוד שהכתה שורשים בחברה והפכה את המעון מצורך הישרדותי למוסכמה מקובלת שנראית כבר "טבעית". הגיע הזמן לעשות סדר בהנחות היסוד השגויות.
2. בעבר, כשאימהות נאלצו לעבוד לפרנסתן בדור נטול שפע - הוקם 'המעון' בו הן נאלצו לעשות דבר לא טבעי ולהניח שם את פרי בטנן. היום, האמת העצובה היא שגם משפחה עם הון תועפות - לא רואה שום פספוס בהנחת ילד במעון. ככה זה, לצערנו. שנים של התכווננות לעשיה בחוץ עושות את שלהן עד שלאימהות רבות כבר קשה לדמיין התבודדות בבית עם תינוק תוך כדי שהן נהנות מפרי עמלן. זה מרגיש מפחיד מאוד עד בלתי אפשרי ובסיפור הזה אין אשמים או אשמות.
פשוט המצב הטבעי השתבש כי הוסללנו להתרחק מהטבע שלנו, לאחוז בעניינים של מבוגרים והתינוק - שממש זקוק לאמא לא יכול לספר עד כמה הוא צריך אותה. את המחירים כולנו משלמים. בענק. האם יש קשר בין שלל הבעיות הרגשיות של דורנו וההשלכות ארוכות הטווח לנקודת ההתחלה השורשית העוברת דרך תרבות המעונות שהתהפכה עלינו מבדיעבד ללכתחילה?
3. הבשורה המשמחת היא שלמרות הסביבה והחברה הבלתי תומכת, אפשר ושווה לבחון להתחבר לטבע, לפחות חלקית. במקום להישאר עם התינוק שלשה חודשים - אפשר להאריך את חופשת הלידה עוד קצת. אולי אפילו שנה-שנתיים. הלוואי עד הגן של גיל שלוש.
בשביל ליהנות מהסיפור - צריך לרצות בזה וכל סיפור אהבה מתחיל באקספוזיציה מקדימה והתכווננות. היום, כדי לגדל תינוק בבית חייבים להתכונן בשלל מישורים. לתכנן איך למלא את הבדידות, כיצד לקבל שמחה ואיוורור, לארגן מפגשים חברתיים, לרצות ללמוד ליהנות מהתינוק והבית ואולי אפילו לעבוד קצת מהבית או להשתלם בתחום מקצועי ישן או חדש.
בקונספציית המעונות אף אחד לא אשם ואף אחד לא יעזור לנו אם לא נלמד את עצמנו ששווה לוותר למשך תקופה על רמת חיים והגשמה עצמית - בשביל לחוות באמת את הדבר המדהים ביותר עלי אדמות: תינוק. משלנו. לתת לו את הבסיס ולקבל ממנו בחזרה עוצמה רגשית ששווה הרבה יותר מכסף והגשמה עצמית.
טרילוגיית הסרטים: "רווק עם אלוקים", "אבא עם אלוקים" ו"בית עם אלוקים" כבר זמינים לצפייה. מספרי הכותב: 'עבדים ומסכים', 'ברגוע' ועוד. לפניות: gilinada@gmail.com