1. איני מתיימר לנקוב בתאריך לשאלה המסקרנת שעסקו בה גדולים ממני, אך ברור שמה שמוגדר כ'שלוות עולמים' או 'גאולה' - כל אחד יקרא לזה איך שהוא מאמין - לא יכול להגיע לעולם ללא איזון.
ברמה האישית, 'איזון' פוגש אותנו כל הזמן. כשיש איזון - אנחנו חווים לזמן מה את השלווה הנקיה. לא צריכים שום הנאה חיצונית. אפילו לא כוס קפה או משהו מעניין ברקע. פשוט טוב לנו ככה, כמו שאנחנו, למרות העבר והעתיד.
2. מבט קל על האנושות הפומבית מגלה לנו שהיא סוגדת לקיצוניות ומאדירה אותה בכל דרך. החל מהכותרות האדומות בעיתון, העלילות הסוחפות מדי במדיה ועד הטעמים החזקים של החטיפים והשלטים המתוחכמים בסופר.
אף אחד לא מאדיר את האיזון, המקום הטבעי שבו אנחנו פשוט נושמים ומרגישים טוב או נהנים מטעמים מעודנים, מאוזנים הן במאכלים והן בתוכן. הדרמה המוגזמת מעשה ידי אדם והמונוסודיום - הם ההיפך המוחלט מאיזון. למעשה, הם מעניקים לנו רגעים חזקים של עונג תמורת זה שהם לוקחים לנו את השלווה והאיזון.
3. גם החברה - לפחות כפי שהיא מצטיירת בתקשורת הממוסדת ובפוליטיקה - מחולקת לשבטים קיצוניים שאינם מודעים לקיצוניות שהם מחזיקים בה ועסוקים כל הזמן בלעלוב בקיצוניים אחרים או לנסות למשוך אנשים לדרכם. לקיצוניים יש נטיה לרצות שכולם יהיו כמותם. בעיניהם, הם האמצע הבלעדי ואין דרך טובה אחרת. הם מתעלמים מבתי הגידול של אחרים ומייחלים שכולם יהפכו להיות בצלמם כדמותם או לפחות בכיוון. הגישה היומרנית הזאת לא הופכת את הקיצוניות לאמצע, היא רק מדגישה יותר את חוסר המודעות לקיצוניות.
4. לדרך המאוזנת ונטולת הקיצוניות אין כוח פוליטי ויחסי ציבור, אך היא חיה ונושמת גם אם היא אינה בועטת. ביננו, כל העולם רודף בהיחבא אחרי תחושת רוגע ואיזון, אך למרבה האבסורד במקביל הוא משתחווה לרעיונות קיצוניים שהוא עצמו מייצר.
הדרך שלא להחזיק ב'קיצוניות' ולמצוא איזון אמיתי דורשת - לפני הכל - לעשות את הדבר הקשה הבא: לא לחפש אנשים וקבוצות של קיצוניים ולהגדיר אותם, אלא להתבונן פנימה ולבחון האם אתה בעצמך נאמן לטבע האנושי ולבית הגידול שלך? קיצוניות זאת מידה אישית בלבד שכל אחד מאיתנו יכול לבדוק אם הוא נגוע בה, אך לא יכול לומר לאחרים אם הם נגועים בה.
5. בשביל להבין את הדינמיות של הקיצוניות, אתן דוגמה: בן לשושלת חקלאים חרוצים ושמחים המחוברים לאדמה, נדלק על מנהטן ועובר לגור שם. זה - קיצוני. מאידך, עבור חברו שגדל בתל אביב הגדולה - זה לא קיצוני.
אתה יכול לנסות לברוח מהמקום בו גדלת, להתעלם מהחלב שינקת, לבוז לברכיים שגדלת עליהן, לספר לעצמך שהשתנת ולהתרגש מהקיצוניות המושכת שגילית בדרך, אבל יש לזה מחיר לא משתלם בדמותו של האיזון שתתקשה למצוא. קצת דומה להחלטה מודעת לוותר על הקמת משפחה ולנסות למצוא אושר בבדידות. זה אפשרי, אבל זה לא הקונספט הטבעי-משפחתי של העולם המבוסס על אהבה, טבע משפחתי ובית הגידול של האדם. שני דברים שאין לך עליהם בחירה ומסמנים דרך.
כשאתחיל יותר להתמקד באיזון האישי שלי ע"פ הטבע האנושי ובית הגידול שלי ואשתוק את דעתי לגבי מי שאינו אני - גם העולם כולו, במובן הרחב, יתאזן אט אט ובא לציון גואל.
הכותב הוא במאי-שחקן-עיתונאי ויוצר טקסטים. עורך 'גדליה מייל' ויוצר טרילוגיית הסרטים: "רווק עם אלוקים", "אבא עם אלוקים" ו"בית עם אלוקים" הזמינים לצפיה. מספריו: 'עבדים ומסכים', 'ברגוע' ועוד. לפניות: gilinada@gmail.com