העיתונאי בני ציפר, שערך במשך עשרות שנים את מוסף "תרבות וספרות" בעיתון "הארץ", מפרסם מאמר נוקב בכתב העת "האומה", לאחר שלפני כחודשיים הודיעו לו על פיטוריו בתום 48 שנות עבודה בעיתון.
"תמיד חשתי בו כזר למחצה: איש ספרות בין עיתונאים, ימני בין שמאלנים", כתב.
ציפר עושה חשבון עם העיתון ובעליו, שלדבריו לא סבלו את עמדותיו העצמאיות, ועם התקשורת הישראלית בכללותה. בעיניו, מי שמתיימרים להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה אינם מחבבים את מי שמפריע להם במשימתם להפיל את נתניהו.
וכך הוא כותב, בין היתר, במאמרו הלוחמני, המהווה כתב אישום נגד "הארץ", ביטאון השמאל הקיצוני, ונגד התקשורת בכללותה:
"אכן, עשיתי מסע מרתק ואני שמח שהוא מאחוריי, ושיצאתי ממנו בחיים, פצוע במקצת, חבול הרבה, אבל עדיין בקומה זקופה. מכיוון שלא הייתי כתב חדשות ולא פרשן, נהניתי שנים רבות ממעמד של משקיף מהצד על מאבקי הבוץ היום-יומיים שהתחוללו מסביבי בעולם העיתונות, בלי שאצטרף ללכלך בהם את ידיי.
"שמרתי בקפידה על מקומי כסנוב המתבונן מן היציע על הזירה הרוחשת-גועשת כל פעם סביב שערורייה חדשה. קניתי לי את החסינות הזאת בזכות הספרות, המאפשרת לאוחזים בה לרחוש בוז מסוים לדמות העיתונאי בעל האגו המנופח מעל ומעבר למידותיו, הבטוח בצדקתו והקנאי לאמת, והמוכן להקריב את חייהם וכבודם של אחרים (לא את שלו חלילה) על מזבח הדבר הקרוי חופש הביטוי...
"עקבתי במשך כחמישה עשורים אחר התקשורת המתקראת חופשית. נוכחתי בהשתעבדותה מרצון אל הכוחות המחזיקים בהון ובממון. ראיתי את אותם כוחות משלחים, לפי מניעיהם האנוכיים והאפלים לא אחת, את 'כלב השמירה של הדמוקרטיה' לנשוך עד זוב דם ולסלק את מי שעומדים על דרכם. בעשור האחרון, כשהעזתי לעבור מתפקיד הסנוב המתבונן מן הצד ולהכניס את ראשי למיטה החולה של הפאנלים הטלוויזיוניים שהתפתיתי להשתתף בהם, בדמות המוקיון דובר האמת התמה מן הימין - או אז התחדדו והתאמתו המסקנות שעד אז היו מבחינתי תיאורטיות בלבד.
"באיזו תאווה הותרו הרצועות מן הקולרים ונשלחו הכלבים לנשוך אותי. כי שברתי טאבו. יצאתי בדרכי הדלה להגן על כבודה האבוד של שרה נתניהו, ולהעמיד אותם על טעותם בקשר לדיוקן המפלצתי שיצרו להם של 'הביביסט'. הנה ראו - אני ביביסט, ואיש ספרות! לא מתאים לדימוי.
"התגובה: מה הוא מתערבב לנו בין הרגליים, איש הספרים המוזר הזה, ומחליש את עמידתנו במאבקנו שאין צודק ממנו להפלת בנימין נתניהו, בהערות הספקניות שלו! נכון שהוא משעשע לפרקים, אבל לא עת היא לשעשועים. יש אג'נדה, והגיוס מלא. ומי שלא במחננו הטהור ומטיל בו אווירה של מורך לב, אחת דינו - לסתום את הפה או לעוף ממנו.
"כשמספרים לי שהתקשורת שבמחיצתה חייתי כחמישים שנה היא נושאת דגל הנאורות והחילוניות, איני יודע אם לצחוק או לבכות. פעם זה היה אולי נכון. אלא שמעולם של עיתונות, הלוחמת נגד עוולות חברתיות, נגד המימסד המדכא את היחיד, עברה התקשורת הישראלית למודוס של מסע צלב מתמשך נגד מי שסימנה כשטן. היא נהפכה לכנסייה לכל דבר, למימסד מאורגן הנועד להשליט את אמונתו על הכל, אם בדרכי נועם ואם במקל חובלים".
את המאמר המלא לצד עשרות מאמרים מרתקים נוספים, תוכלו לקרוא בגיליון החדש של כתב העת "האומה", שיצא לאור זה עתה. ניתן לרכוש אותו במשרדי מרכז מורשת מנחם בגין