בפרשת ויצא אנחנו מגיעים אל צומת מרכזי מאוד בספר בראשית. עד עכשיו עסקנו בתהליך ההתבררות מהגויים, ומעכשיו מתחיל עם ישראל להיבנות ולהתרחב. נפרדנו מבני נח, מלוט, מישמעאל ומבני הפילגשים. בפרשה שלנו יעקב אבינו נפרד גם מעשו, ואנו מתחילים לפגוש את הופעת שנים עשר השבטים. מכאן נתקדם לשבעים נפש, נרד למצרים ומשם נצא שישים ריבוא. הרגע הזה של פרשת ויצא, שבו יעקב יוצא מארץ ישראל והולך אל בית לבן, הוא הרגע שבו יעקב הולך להקים את ביתו ושם תתחיל ההתפרטות. עם ההתפרטות יתחילו מטבע הדברים גם המתחים הפנימיים, בהתחלה בין רחל ללאה ואחר כך גם בין השבטים.
אולם ברגע הזה, רגע היציאה, יעקב הוא עדיין אדם אחד: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י), שם הוא מקבל את המראה הנבואי של סולם יעקב, של מַלְאֲכֵי אלוקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (שם, יב), והוא אומר: "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אלוקים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (שם, יז). מה הוא רואה ברגע הזה? ישנם הסברים רבים במפרשים ובמדרש, והפשוט ביותר הוא המדרש הנזכר בדברי הרמב"ן, שהקדוש ברוך הוא נותן לו מבט אל "מרכז הבקרה העולמי". כאן המלאכים עולים ויורדים, כל אחד יוצא לשליחותו, חוזר ומדווח מה קורה בעולם, ולפי זה מתקבלות ההחלטות הבאות. כך מתנהל העולם, והקדוש ברוך הוא משתף את יעקב בכך, כי הנה עם ישראל מופיע בעולם וכבר יכול לראות איך מתנהל העולם.
אך יש גם דעות במדרש שמציבות את יעקב לא רק כצופה, אלא כדמות משמעותית במבטם של המלאכים העולים והיורדים. רש"י מזכיר (ע"פ בראשית רבה סח, יב) שמלאכי ארץ ישראל ומלאכי חוץ לארץ מתחלפים, בהתאם לסוג הליווי הנדרש ליעקב בהמשך דרכו. בהסבר נוסף המובא שם במדרש, מתואר שהמלאכים מבטאים יחס שלילי כלפי יעקב אבינו. הם אומרים: זה יעקב שדמותו חקוקה על כיסא הכבוד? זה עם ישראל שעליו נאמר "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בְּךָ אֶתְפָּאָר"? הם עולים ורואים את דמותו שלמעלה, יורדים ורואים את דמותו שלמטה, ואומרים - מה זה, סתם בן אדם ישן! מה העוצמה הגדולה ומה הגבורה הגדולה שבו? המדרש ממשיך ומביא משל, למלך שאומרים עליו שהוא יושב למעלה ודן, והכול מתפעלים מכך, ואז יורדים למטה ורואים שהמלך ישן בחדרו, ואומרים: זה המלך? הרי זה סתם בן אדם ישן.
לפני שנעמיק במשמעותו של המדרש הזה, ניזכר במדרש המנוגד אליו, ואולי גם משלים אותו. בחזקוני מובא מדרש הנזכר בתרגום הירושלמי, שמלאכי השרת שליוו את יעקב עולים לקרוא לחבריהם "'בואו למטה וראו את יעקב הנחמד למראה, שדמותו חקוק בכיסא הכבוד' והיו המלאכים עולים ויורדים ומסתכלים בו". מה פשר התיאור הזה? ומה פשר הניגוד בין שני המדרשים, זה המבקש לתאר את המלאכים כמזלזלים בדמותו של יעקב אבינו, וזה מבקש לבטא את ההתפעלות של המלאכים מדמותו?
ראשית, חשוב להבין שכיסא הכבוד מבטא את נקודת החיבור בין שמיים לארץ. הקדוש ברוך הוא מצד עצמו אינו צריך כסא. אנחנו צריכים את הכסא, כדי להמליך את הקב"ה בעולמנו, בשפה העולמית שלנו. עם ישראל הוא זה שמקבל את השליחות להביא את דבר ה' אל העולם כולו, את התורה והמצוות, את האמת והצדק, את החסד ואת השלום. עם ישראל צריך להקים כאן ממלכת כהנים וגוי קדוש, וממנה ייצא דבר ה' אל העולם כולו. לכן עם ישראל חקוק בכסא הכבוד. כי דמותו של עם ישראל היא מרכיב חיוני בחיבור השמים והארץ.
דווקא דמותו של יעקב חקוקה בכיסא הכבוד, ולא של אברהם אבינו או של שנים עשר השבטים, בדיוק בגלל הנקודה שבה פתחנו: זהו הרגע שבו עם ישראל מאוחד, הרגע שבו עם ישראל מופיע באיש אחד - יעקב אבינו. דמותו חקוקה משום שמאברהם אבינו עוד ייצא ישמעאל, ומיצחק עוד ייצא עשו, ואילו השבטים הם רבים. עם ישראל מופיע כ"גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב ז, כג). יעקב אבינו מבטא ברגע הזה את האחד שאפשר להביט בו במבט כולל על כלל ישראל, וכל התהליך של תיקון העולם גלום בדמותו של יעקב אבינו, ולכן היא חקוקה בכיסא הכבוד.
לפיכך ברורה ההתפעלות של המלאכים. אך מה פשר הביקורת? עומק הדבר הוא שהמלאכים מבטאים את כלל השליחויות האלוקיות בעולם, את כלל הכוחות הפועלים בעולם. ומבחינתם - אין שינה, אין עייפות ואין חיכוך של בני אדם. אך אנחנו לא מלאכים, אנחנו בני אדם. לכן המלאכים יכולים ללעוג לנו. אבל בעומק הדבר, דווקא משום שאנחנו בני אדם, אנחנו אמורים לתקן את העולם. דווקא משום שאנחנו צריכים להתמודד עם השאלה מהי חברה אנושית, מהי מדינה ואיך מערך כזה בנוי, דווקא מתוך כך יש לנו אחר כך 'ממלכת כהנים וגוי קדוש', סנהדרין, נביא ומלך. ובינתיים, עד שכל זה יופיע, יש לנו מדינה, דמוקרטיה ומערכת יחסים פנימית בתוך האומה.
אכן יש לנו מתחים פנימיים, אך החוכמה היא לזכור שיצאנו מהכוח של יעקב, שדמותו חקוקה בכיסא הכבוד, ושבסוף הכול חייב להתאחד וללכת למהלך אחד עוצמתי ומחובר. דווקא אותו אדם שישן שם למטה, הוא זה שיתקן את העולם מתוך השליחות שקיבל מהקב"ה הניצב בראש הסולם. יעקב אינו מתעורר ונפגע ואומר לעצמו "איזה עלבון, כמה קטן אני אל מול המלאכים האלה", אלא אומר בהתפעלות: "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אלוקים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח, יז) - אני, יעקב שישן כבן אדם, ומתמודד עם האתגרים האנושיים, מסוגל להגיע לגבהים האלה שנמצאים בראש הסולם ולהיות שותף עם הקדוש ברוך הוא בתיקון העולם.
אנחנו מתפללים אל הקדוש ברוך הוא שמתוך ההתמודדויות האנושיות שלנו בבניין האומה, מתוך המאמץ שלנו יום-יום לאחד את השורות ולהצליח לבנות מהלך משותף לכלל ישראל, מתוך כך הוא יחזק את נבחרי הציבור שלנו, ויתקנם בעצה טובה מלפניו, לפעול מתוך אחדות פנימית רוחנית, ולמצוא את הדרך לתרגם אותה לאחדות במערכות השלטון. מתוך כך ישכין הקב"ה את שכינתו בתוכנו, ויסייע לנו לתקן עולם במלכות ש-די ולהוציא מן הכוח אל הפועל את משימותיה הגשמיות והרוחניות של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו.