(בתמונה: משה קינן בצעדתו מביתו שבשילה למשכן הנשיא, סוכות תשס"ד)
קורצקי הורשע לאחר שבמסגרת פעילותו בכפר ערבי לאיתור מכונית תופת, שעליה התקבלה התראה, ירה כדי לפזר התקהלות ערבים. מהירי, שבוצע לעבר קיר, נפגע צעיר ערבי ומת מפצעיו. כתבת INN רותי אברהם מציינת כי קורצקי הורשע בגרימת מוות ברשלנות. בפסק הדין כתבו השופטים: "בעת ביצוע הירי לא היו הנאשם וחייליו בסכנת חיים. התרעה כגון זו, שנתקבלה על מכונית התופת, אינה כורכת בחובה היתר פתוח וחסר מגבלות לכל פעולה שהיא. על כוחות צה"ל לפעול בסבירות גם כאשר נשלחים הם לאתר מכונית כזאת, וזאת אף שאין לבטל או להקל במידת הסיכון הנובע מחדירתה לתוככי מדינת ישראל. סיכון זה הוא נסיבה רבת משמעות, אשר יש בה כדי להשפיע על האמצעים שסביר לנקוט אותם. כך גם באשר לסיכון הנובע מנוסעיה ומתומכיהם הפוטנציאליים לחיילים הבאים לאתרה, ועדיין, יש להימנע מנקיטת אמצעים מוגזמים ביחס למתרחש בשטח, ואין להפר את הוראות הפתיחה באש", נכתב בפסק הדין.
עוד קבע בית המשפט כי הקצין היה צריך לעמוד על איכות הבניה של הקיר לפני שירה לעברו. "הנאשם ירה במצב של חוסר ודאות באשר לטיב החומר שממנו בנוי הקיר. אכן, הוא שיער כי האבן שראה ממרחק של 75 עד 100 מטרים היא אבן ירושלמית חזקה, המחפה על עמוד בטון. הנאשם לא הכיר את הבית שעליו הביט לראשונה, עובר לאירוע, לא בחן את קירותיו ולא היה יכול להעריך בבטחה מהי איכות הבנייה. בנסיבות כאלו יש לנקוט מידת זהירות מתאימה ומוגברת קודם להחלטה על ירי חי לעבר קיר של בית ולהקפיד על היסט מספק או על אמצעי אחר שיקטין את הסיכון הצפון לחיי אדם. התנהגותו של הנאשם לא עמדה במידת הזהירות הנדרשת".
כתבתנו מוסיפה כי בסיכום פסק הדין השופטים קובעים: "אשר על כן, נמצא כי הנאשם הפר ברשלנותו את חובת הזהירות שאותה חב לנער מוחמד עלי נגיב סעיד, יצר סיכון בלתי סביר כשירה בנשקו האישי מסוג M-16 וגרם ברשלנותו למותו של המנוח. אי לכך החלטנו להרשיעו בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין".
בתגובה על הרשעתו של הקצין אמר לכתבתנו עו"ד יורם שפטל: "אמנם לחיילים אין חסינות, ויש לבחון כל מקרה לגופו, אך יחד עם זאת יש להימנע עד כמה שאפשר מלהעמיד לדין חיילים המבצעים פעילות במסגרת המלחמה בטרור".
בראיון לכתבת INN פנינה דסקל אמר, כנזכר לעיל, משה קינן כי הוא מזועזע מהמשפט ומגזר הדין.
בנו של קינן סמ"ר אביהוא קינן הי"ד נהרג באלול תשס"ג במחנה הפליטים אל בורייג' בעזה, במהלך כיתור ביתו של מבוקש בכיר בג'יהד. קינן התפרסם בזמנו בעקבות דבריו כי צה"ל היה צריך להטיל פצצה של אלף ק"ג על ביתו של אותו מחבל, כדי למנוע את מותו של בנו ואת פציעתם של חמישה חיילים נוספים. קינן אמר אז: "הדם של הבן שלי היה פחות חשוב לצה"ל מהדם של אחמד".
עוד אמר קינן לכתבתנו: "החיילים מחרפים את נפשם למות, ושופטים אותם. אנחנו איננו מבינים שמדובר במלחמה ושהאויב שלנו הוא הפלשתינים. האויב אינו חף מפשע, ואנחנו נוהגים בו כאילו היה אוהב, ושופטים אותו בכלים משפטיים שנועדו לאזרח רגיל ולא לאויב".
בתגובה לדברי השופטים כי סרן קורצקי היה צריך לדאוג לביטחונו של הערבי אמר קינן: "אני לא מקנא בחיילים הגיבורים שלנו, שמחרפים את נפשם למות, ואז שופטים אותם ומורידים אותם בדרגות. אבל, למרות הכל, שימשיכו כך. שיבינו שמדובר באויב, ושהם צריכים להתנהג עם אויב כמו שמתנהגים עם אויב". (ר)
קורצקי הורשע לאחר שבמסגרת פעילותו בכפר ערבי לאיתור מכונית תופת, שעליה התקבלה התראה, ירה כדי לפזר התקהלות ערבים. מהירי, שבוצע לעבר קיר, נפגע צעיר ערבי ומת מפצעיו. כתבת INN רותי אברהם מציינת כי קורצקי הורשע בגרימת מוות ברשלנות. בפסק הדין כתבו השופטים: "בעת ביצוע הירי לא היו הנאשם וחייליו בסכנת חיים. התרעה כגון זו, שנתקבלה על מכונית התופת, אינה כורכת בחובה היתר פתוח וחסר מגבלות לכל פעולה שהיא. על כוחות צה"ל לפעול בסבירות גם כאשר נשלחים הם לאתר מכונית כזאת, וזאת אף שאין לבטל או להקל במידת הסיכון הנובע מחדירתה לתוככי מדינת ישראל. סיכון זה הוא נסיבה רבת משמעות, אשר יש בה כדי להשפיע על האמצעים שסביר לנקוט אותם. כך גם באשר לסיכון הנובע מנוסעיה ומתומכיהם הפוטנציאליים לחיילים הבאים לאתרה, ועדיין, יש להימנע מנקיטת אמצעים מוגזמים ביחס למתרחש בשטח, ואין להפר את הוראות הפתיחה באש", נכתב בפסק הדין.
עוד קבע בית המשפט כי הקצין היה צריך לעמוד על איכות הבניה של הקיר לפני שירה לעברו. "הנאשם ירה במצב של חוסר ודאות באשר לטיב החומר שממנו בנוי הקיר. אכן, הוא שיער כי האבן שראה ממרחק של 75 עד 100 מטרים היא אבן ירושלמית חזקה, המחפה על עמוד בטון. הנאשם לא הכיר את הבית שעליו הביט לראשונה, עובר לאירוע, לא בחן את קירותיו ולא היה יכול להעריך בבטחה מהי איכות הבנייה. בנסיבות כאלו יש לנקוט מידת זהירות מתאימה ומוגברת קודם להחלטה על ירי חי לעבר קיר של בית ולהקפיד על היסט מספק או על אמצעי אחר שיקטין את הסיכון הצפון לחיי אדם. התנהגותו של הנאשם לא עמדה במידת הזהירות הנדרשת".
כתבתנו מוסיפה כי בסיכום פסק הדין השופטים קובעים: "אשר על כן, נמצא כי הנאשם הפר ברשלנותו את חובת הזהירות שאותה חב לנער מוחמד עלי נגיב סעיד, יצר סיכון בלתי סביר כשירה בנשקו האישי מסוג M-16 וגרם ברשלנותו למותו של המנוח. אי לכך החלטנו להרשיעו בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין".
בתגובה על הרשעתו של הקצין אמר לכתבתנו עו"ד יורם שפטל: "אמנם לחיילים אין חסינות, ויש לבחון כל מקרה לגופו, אך יחד עם זאת יש להימנע עד כמה שאפשר מלהעמיד לדין חיילים המבצעים פעילות במסגרת המלחמה בטרור".
בראיון לכתבת INN פנינה דסקל אמר, כנזכר לעיל, משה קינן כי הוא מזועזע מהמשפט ומגזר הדין.
בנו של קינן סמ"ר אביהוא קינן הי"ד נהרג באלול תשס"ג במחנה הפליטים אל בורייג' בעזה, במהלך כיתור ביתו של מבוקש בכיר בג'יהד. קינן התפרסם בזמנו בעקבות דבריו כי צה"ל היה צריך להטיל פצצה של אלף ק"ג על ביתו של אותו מחבל, כדי למנוע את מותו של בנו ואת פציעתם של חמישה חיילים נוספים. קינן אמר אז: "הדם של הבן שלי היה פחות חשוב לצה"ל מהדם של אחמד".
עוד אמר קינן לכתבתנו: "החיילים מחרפים את נפשם למות, ושופטים אותם. אנחנו איננו מבינים שמדובר במלחמה ושהאויב שלנו הוא הפלשתינים. האויב אינו חף מפשע, ואנחנו נוהגים בו כאילו היה אוהב, ושופטים אותו בכלים משפטיים שנועדו לאזרח רגיל ולא לאויב".
בתגובה לדברי השופטים כי סרן קורצקי היה צריך לדאוג לביטחונו של הערבי אמר קינן: "אני לא מקנא בחיילים הגיבורים שלנו, שמחרפים את נפשם למות, ואז שופטים אותם ומורידים אותם בדרגות. אבל, למרות הכל, שימשיכו כך. שיבינו שמדובר באויב, ושהם צריכים להתנהג עם אויב כמו שמתנהגים עם אויב". (ר)