במסגרת דו"ח מבקר המדינה השופט בדימוס אליעזר גולדברג מופיעה ביקורת קשה ונרחבת נגד מדיניות האזנות הסתר של חוקרי המשטרה.
המבקר קובע כי המשטרה מוצאת דרכים עוקפות על מנת לשכנע את שופטי בית המשפט להתיר להם האזנות שנחיצותם מוטלת בספק:
"הצורך לצמצם את הפגיעה בפרטיות לצורכי פעולות חיוניות מחייב למקד את הבקשה ככל האפשר בהאזנה לאדם מסוים ובעבירה שהוא חשוד בביצועה, או שאת ביצועה מבקשים למנוע, ולהימנע ככל האפשר מהגשת בקשות להאזנות נרחבות שיש בהן כדי לפגוע בפרטיותם של מי שאינם קשורים לעבירה. נמצא, כי ככלל מגישה המשטרה לבית המשפט בקשות להיתר האזנה לקו טלפון ולא לאדם מסוים, בלא לנמק מדוע לא ניתן להגביל את ההאזנה לשיחות של אדם מסוים, כנדרש על פי הנחיית המשטרה".
עוד מוסיף השופט גולדברג: "כמו כן, מוסיפה המשטרה, כדבר שבשגרה ללא הנמקה, לשמו של האדם שהיא מבקשת להאזין לו ושיש לה מידע עליו, את המילה 'ואחרים', וכן מוסיפה לעבירה המיוחסת לחשוד את המילים 'ועבירות פליליות אחרות'. בהגשת בקשות כוללניות כאלה נוצרת למשטרה, מניה וביה, סמכות, ושיקול דעת בצדה, באשר לתמלול כל השיחות המוקלטות בקו הטלפון".
עוד קובע המבקר כי "יחידות המשטרה אינן מקפידות על קיום הכללים שקבעה המשטרה, ובכלל זה על כללי רישום השיחות שהוקלטו בהאזנה (למשל, זיהוי הדוברים ואופן זיהוים, ציון שפת המקור של שיחות שהתנהלו בשפה זרה); על סדרי ביצוע ההאזנות; על מתן מידע בכתב למתמללים על נושא החקירה והנחיות בכתב לתמלול; על ניהול תיקי ההאזנות; ועל ביצוע בקרה שיטתית ומתועדת על האזנות הסתר".
בהמשך הדו"ח מבטא המבקר ביקורת על כך שתומללו שיחות תוך כדי פגיעה בפרטיות במידה העולה על הנדרש וקובע כי "מהבדיקה של תיקי המדגם עלה, שב-48% מתיקי המדגם נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות או קטעי שיחות, שהיה בתמלולן משום פגיעה בפרטיות במידה העולה על הנדרש: תומללו או תוקצרו "שיחות חולין", שיחות שעסקו בנושאים אישיים או שיחות על המצב הרפואי של הדובר ועוד".
נתון חמור נוסף הוא העדר קיומו של נוהל מחייב ברוב יחידות המשטרה. המבקר קובע כי "על פי הוראת אמ"ן 99, עם הגשת ההיתר להאזנה ליחידת האזנת סתר לשם ביצוע ההאזנה, תצרף היחידה המזמינה להיתר טופס[27] ובו מרב הפרטים הידועים לה על החשוד ועל מי שיש להאזין לשיחותיו, כדי שישמשו את יחידת האזנת הסתר בהאזנה".
מבדיקת תיקי המדגם עלה, כי היחידות המזמינות האזנות סתר, חוץ ממחוז הדרום, אינן מוסרות ליחידות האזנת סתר את הטופס האמור.
"אמנם יחידות הערכה אחדות נוהגות למסור בכתב ליחידות האזנת הסתר מידע על החשוד ועל העבירה שלא על גבי הטופס ולתת להן הנחיות בכתב בדבר השיחות שיש לתמלל, ואולם בכ-78% מתיקי המדגם נמצא כי לא נמסר מידע בכתב ליחידות האזנת סתר, וב-76% מהתיקים נמצא כי לא ניתנו הנחיות בכתב בדבר תמלול השיחות".
לדעת משרד מבקר המדינה, ממצאי חקירתו מלמדים כי לא במעט מקרים מתומללות או מתוקצרות "שיחות חולין" ושיחות אישיות שאינן רלוונטיות לחקירה, דבר שאין הדעת סובלתו. אין מקום להבחין לעניין זה בין תמלול לבין תקצור שיחות, משום שבשניהם מועלה תוכן השיחה על הכתב[25]. יוער גם, כי ההבחנה בין תמליל לבין תקציר אינה מתיישבת עם ההנחיה שנתנה המשנה לפרקליטת המדינה ליאחב"ל ביולי 1999, ולפיה אין מקום להבחנה זו, שכן כל העלאה על הכתב של תוכן השיחות מגבירה את נגישותו. בהנחיה האמורה נקבע עוד, כי שיחות שהן במפורש "שיחות חולין" (שיחות בני משפחה) לא יפורטו. זאת ועוד, אין בתשובת המשטרה הסבר לאותם מקרים שבהם תומללו שיחות בניגוד להגבלה מפורשת שקבע בית המשפט.
כצפוי מתייחס המבקר גם להאזנות שיחותיהם של אישי ציבור: "ארבעה מתיקי המדגם עסקו בהאזנות לאישי ציבור. לא נמצאו מסמכים המעידים שלפני ביצוען ננקטו ההליכים שפורטו לעיל: בשלושה תיקים לא נמצאו מסמכים המעידים שהמשטרה קיבלה מראש אגף החקירות או מראש אמ"ן אישור להגשת הבקשה להאזנת סתר, ולא נמצאו אסמכתאות לכך שנשקלה הרגישות המיוחדת של האזנות אלה; בתיק רביעי נמצא שהוקלטו אגב אורחא שיחות של אישי ציבור, והן תומללו אף שהן לא היו קשורות לנושא החקירה, ללא אישור של אחד מבעלי התפקידים האמורים ובחריגה ממגבלות ההיתר".
בהמשך פרק זה של הדו"ח מפרט המבקר המלצות להתנהלות המשטרה בעתיד בסוגיית ההאזנות הסתר, בחלקן הנכבד המלצות שלא יושמו עד כה כמתבקש וכנדרש. (ש)
המבקר קובע כי המשטרה מוצאת דרכים עוקפות על מנת לשכנע את שופטי בית המשפט להתיר להם האזנות שנחיצותם מוטלת בספק:
"הצורך לצמצם את הפגיעה בפרטיות לצורכי פעולות חיוניות מחייב למקד את הבקשה ככל האפשר בהאזנה לאדם מסוים ובעבירה שהוא חשוד בביצועה, או שאת ביצועה מבקשים למנוע, ולהימנע ככל האפשר מהגשת בקשות להאזנות נרחבות שיש בהן כדי לפגוע בפרטיותם של מי שאינם קשורים לעבירה. נמצא, כי ככלל מגישה המשטרה לבית המשפט בקשות להיתר האזנה לקו טלפון ולא לאדם מסוים, בלא לנמק מדוע לא ניתן להגביל את ההאזנה לשיחות של אדם מסוים, כנדרש על פי הנחיית המשטרה".
עוד מוסיף השופט גולדברג: "כמו כן, מוסיפה המשטרה, כדבר שבשגרה ללא הנמקה, לשמו של האדם שהיא מבקשת להאזין לו ושיש לה מידע עליו, את המילה 'ואחרים', וכן מוסיפה לעבירה המיוחסת לחשוד את המילים 'ועבירות פליליות אחרות'. בהגשת בקשות כוללניות כאלה נוצרת למשטרה, מניה וביה, סמכות, ושיקול דעת בצדה, באשר לתמלול כל השיחות המוקלטות בקו הטלפון".
עוד קובע המבקר כי "יחידות המשטרה אינן מקפידות על קיום הכללים שקבעה המשטרה, ובכלל זה על כללי רישום השיחות שהוקלטו בהאזנה (למשל, זיהוי הדוברים ואופן זיהוים, ציון שפת המקור של שיחות שהתנהלו בשפה זרה); על סדרי ביצוע ההאזנות; על מתן מידע בכתב למתמללים על נושא החקירה והנחיות בכתב לתמלול; על ניהול תיקי ההאזנות; ועל ביצוע בקרה שיטתית ומתועדת על האזנות הסתר".
בהמשך הדו"ח מבטא המבקר ביקורת על כך שתומללו שיחות תוך כדי פגיעה בפרטיות במידה העולה על הנדרש וקובע כי "מהבדיקה של תיקי המדגם עלה, שב-48% מתיקי המדגם נמצאו תמלילים או תקצירים של שיחות או קטעי שיחות, שהיה בתמלולן משום פגיעה בפרטיות במידה העולה על הנדרש: תומללו או תוקצרו "שיחות חולין", שיחות שעסקו בנושאים אישיים או שיחות על המצב הרפואי של הדובר ועוד".
נתון חמור נוסף הוא העדר קיומו של נוהל מחייב ברוב יחידות המשטרה. המבקר קובע כי "על פי הוראת אמ"ן 99, עם הגשת ההיתר להאזנה ליחידת האזנת סתר לשם ביצוע ההאזנה, תצרף היחידה המזמינה להיתר טופס[27] ובו מרב הפרטים הידועים לה על החשוד ועל מי שיש להאזין לשיחותיו, כדי שישמשו את יחידת האזנת הסתר בהאזנה".
מבדיקת תיקי המדגם עלה, כי היחידות המזמינות האזנות סתר, חוץ ממחוז הדרום, אינן מוסרות ליחידות האזנת סתר את הטופס האמור.
"אמנם יחידות הערכה אחדות נוהגות למסור בכתב ליחידות האזנת הסתר מידע על החשוד ועל העבירה שלא על גבי הטופס ולתת להן הנחיות בכתב בדבר השיחות שיש לתמלל, ואולם בכ-78% מתיקי המדגם נמצא כי לא נמסר מידע בכתב ליחידות האזנת סתר, וב-76% מהתיקים נמצא כי לא ניתנו הנחיות בכתב בדבר תמלול השיחות".
לדעת משרד מבקר המדינה, ממצאי חקירתו מלמדים כי לא במעט מקרים מתומללות או מתוקצרות "שיחות חולין" ושיחות אישיות שאינן רלוונטיות לחקירה, דבר שאין הדעת סובלתו. אין מקום להבחין לעניין זה בין תמלול לבין תקצור שיחות, משום שבשניהם מועלה תוכן השיחה על הכתב[25]. יוער גם, כי ההבחנה בין תמליל לבין תקציר אינה מתיישבת עם ההנחיה שנתנה המשנה לפרקליטת המדינה ליאחב"ל ביולי 1999, ולפיה אין מקום להבחנה זו, שכן כל העלאה על הכתב של תוכן השיחות מגבירה את נגישותו. בהנחיה האמורה נקבע עוד, כי שיחות שהן במפורש "שיחות חולין" (שיחות בני משפחה) לא יפורטו. זאת ועוד, אין בתשובת המשטרה הסבר לאותם מקרים שבהם תומללו שיחות בניגוד להגבלה מפורשת שקבע בית המשפט.
כצפוי מתייחס המבקר גם להאזנות שיחותיהם של אישי ציבור: "ארבעה מתיקי המדגם עסקו בהאזנות לאישי ציבור. לא נמצאו מסמכים המעידים שלפני ביצוען ננקטו ההליכים שפורטו לעיל: בשלושה תיקים לא נמצאו מסמכים המעידים שהמשטרה קיבלה מראש אגף החקירות או מראש אמ"ן אישור להגשת הבקשה להאזנת סתר, ולא נמצאו אסמכתאות לכך שנשקלה הרגישות המיוחדת של האזנות אלה; בתיק רביעי נמצא שהוקלטו אגב אורחא שיחות של אישי ציבור, והן תומללו אף שהן לא היו קשורות לנושא החקירה, ללא אישור של אחד מבעלי התפקידים האמורים ובחריגה ממגבלות ההיתר".
בהמשך פרק זה של הדו"ח מפרט המבקר המלצות להתנהלות המשטרה בעתיד בסוגיית ההאזנות הסתר, בחלקן הנכבד המלצות שלא יושמו עד כה כמתבקש וכנדרש. (ש)