"אנו נאלצים להתמודד עם זרם בלתי פוסק של מסמכים חדשים, המעלים שאלות חדשות", אמר ברונר. "היינו שמחים מאוד לסיים את החקירה עד סוף הקיץ, אך איני אופטימי. איני יכול להעריך כיצד החקירה תסתיים".

תוכנית הטלוויזיה הגרמנית חשפה מסמכים, ומהם עולים חשדות לניצול בלתי חוקי של כספי האיחוד. בין השאר: 246 מיליון אירו שיועדו לסיוע לפלשתינים והועברו לחשבונות בנק פרטיים, ומסמך של ערפאת, המורה לממן פעולות טרור באמצעות כספי האיחוד האירופי.

אתר NFC מציין כי העיתון הגרמני Berlin Morgenpost הצליח לשים את ידו על ממצאי החקירה הראשוניים של היחידה לחקירות הונאה של האיחוד האירופי, ומהם עולה כי חלק גדול מכספי הסיוע האירופי העביר ערפאת לחוליות הטרור השונות של גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של הפאתח', ולבכירים מהרש"פ.

חקירת האיחוד האירופי החלה בזכות פעילותו של חבר הפרלמנט האירופי פרנסואה זימרי. כבר לפני למעלה משנה הצליח זימרי, ידיד ישראל, לגייס 157 חתימות של חברי הפרלמנט האירופי, הדרושות, על-פי התקנון, להוראה על פתיחת חקירת OLAF בנושא. ואולם, הנציב לענייני חוץ של האיחוד האירופי כריס פאטן טרפד אז את המהלך. זימרי לא ויתר, ולפני כחצי שנה הצליח להביא לפתיחת החקירה.
מזה זמן רב ממשלת ישראל טוענת כי יאסר ערפאת השתמש בכספי האיחוד האירופי למימון פעולות טרור. לאחרונה חשפה קרן המטבע הבינלאומית כי ערפאת העביר 900 מיליון דולרים מכספי הסיוע של האיחוד האירופי לחשבון סודי בבעלותו [ראו קישורים].

בראיון ל"שׁוֹפָר - ניוז" אמר פרופ' אמנון רובינשטיין, ממקימי מפלגת "שינוי", כי אחת הסיבות לכך שהשמאל הקיצוני איבד כמיליון מצביעים בעשר שנים היא שהם לא הגיבו לפשעיו של ערפאת. "אינני כועס, אני מאוכזב. מפלגת 'העבודה' והשמאל הקיצוני ספגו מכה שעוצמתה לא תיאמן. לא בדקו את זה, ואין כותבים על כך: למה זה קרה? למה השמאל איבד מיליון מצביעים בעשר שנים? אני חושב שזה בין השאר מכיוון שהם לא הגיבו על הפשעים של ערפאת".

לדבריו, סקר דעת קהל שנערך שבועיים לפני הבחירות לכנסת הקודמת העלה כי לו היה הוא העומד בראש מר"ץ הייתה המפלגה זוכה ל14 או 15 מנדטים. הסיבה לכך היא, כלשונו: "שאני כל הזמן טרחתי לתקוף את ערפאת, לדבר על ישראל, ולהתנגד לסרבנות".

רובינשטיין הוסיף: "דווקא כשאתה בעד מתינות, ובעד פשרה פוליטית מרחיקת לכת אתה צריך להיות פטריוט. את זה השמאל אינו מבין. מפלגת "העבודה" ביצעה 'חרקירי'. היא דרשה מישראל דברים שאפילו האיחוד האירופי לא דרש, ועל כך היא שילמה את המחיר. זה, אגב, מאפיין של השמאל בכלל, ולא רק בארץ. גם כשהוא מפסיד הוא ממשיך ללכת הלאה באותה דרך. כך קרה גם בבריטניה, עד שבא טוני בלייר".