המשוררת והמלחינה נעמי שמר, מתה בשבת ממחלה קשה בבית חולים "איכילוב" בתל אביב. שמר, בת 74 במותה, הותירה אחריה בעל, אח ואחות, שני ילדים וארבעה נכדים. הלוויתה תיערך מחר ב-18:00 בקבוצת כנרת. לבקשתה של שמר לא ינשאו הספדים בהלוויתה ובמקומם יושרו ארבעה שירים: "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן", "נועה" ושירה של רחל המשוררת "שם הרי גולן", כולם הולחנו על ידה.
נעמי שמר נולדה בקבוצת כנרת בשנת 1930, להורים, שהיו ממייסדי הקבוצה, רבקה ומאיר ספיר. שם ינקה את ראשית הרקע המוסיקלי שלה, במיוחד כאשר הועמד לרשותה פסנתר. כשבגרה למדה באקדמיה למוסיקה בירושלים, וכששבה לאחר לימודיה לקבוצה, לימדה את הילדים שם ריתמיקה וכך נוצרו שיריה הראשונים, כגון "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".
לאחר שהשתחררה משירותה הצבאי בלהקת הנח"ל החלה עד מהרה להלחין את מילותיה שלה, כשהשיר הראשון במתכונת זו, "זמר נודד" ("הדרך ארוכה היא ורבה, רבה"), נהיה ללהיט הראשון פרי עטה.
שירים שכתבה בקצב מסחרר ללהקות הצבאיות זכו כמעט כולם להצלחה מיידית: "חמסינים במשלט", "הכל בגלל מסמר קטן" ועוד רבים אחרים. בשנת 1964 כתבה לתוכניתה הראשונה של שלישיית גשר הירקון את "אהבת פועלי הבניין", "סרנדה לך", "איילת אהבים", ו"לילה בחוף אכזיב", ששולב גם בסרט "דליה והמלחים" שבו השתתפה השלישייה.
בתחילת שנות השישים נסעה שמר עם בתה לפאריס, שם כתבה שירים שהושפעו מתרבות צרפת ובהם "העיר באפור", "אילו ציפורים", "שלגיה" ו"אין אהבות שמחות". זמן מה לאחר חזרתה ארצה נישאה לעורך הדין מרדכי הורוביץ, ובשנת 1969 נולד בנם, אריאל הורוביץ, שהוא מלחין ומבצע בזכות עצמו.
רגע השיא בקריירה שלה היה בשנת 1967, עם כתיבת השיר "ירושלים של זהב". ספור השיר מתחיל עם טדי קולק שהיה בראשית תפקידו כראש עירית ירושלים. הוא החליט, לקראת פסטיבל הזמר שנערך באותה שנה בבנייני האומה, להזמין שיר במיוחד על ירושלים. קולק פנה אל נעמי שמר שתכתוב, אבל היא היתה המומה מגודל המעמד ופנתה לגיל אלדמע מעורכי הפסטיבל, שדרכו הגיע קולק לשמר, ואמרה לו שהיא לא מסוגלת לכתוב תחת לחץ. סיפר לימים אלדמע: "אמרתי לה את יודעת מה, את לא חייבת, אם תרגישי השראה תכתבי, ואז ידעתי שהיא אכן תכתוב". לא עבר זמן רב ואלדמע קיבל לידיו את התווים של "ירושלים של זהב" וכבר ממבט ראשון בהם עמדו בעיניו דמעות.
שם השיר מבוסס על מתנה שרבי עקיבא נתן לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה, והוא מתאר את מצבה של ירושלים באותה עת, שמקומותיה הקדושים אינם נגישים ליהודים. לחן השיר מבוסס על טעמי המקרא ויש בו השפעה של שירת "תור הזהב", כגון: "לכל שירייך אני כינור", צירוף שלקוח משירי ר' יהודה הלוי. השיר זכה להצלחה רבתי בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. לביצוע השיר נבחרה שולי נתן שהיתה עז אז זמרת לא נודעת.
לאחר מלחמת ששת הימים נעשו מספר שינויים במילים, כמו "נשוב נרד אל ים המלח בדרך יריחו", מפני שהמלחמה הפכה את האוירה שהשרה השיר, אוירת אבילות על ירושלים ללא אקטואלית.
מאז הפכה נעמי שמר להיות הפזמונאית הלאומית, שאוזנה קשובה למה שקורה בשטח ומגיבה בשיר. לאחר מלחמת ששת הימים כתבה את השיר "שנינו מאותו הכפר".
גם במלחמת יום הכיפורים, שחוללה רעידת אדמה, נשמעה תגובתה של נעמי שמר בשיר "לו יהי" שזו מעין פרפרזה על "let it be", של הביטלס ושיר זה הפך להיות סמל המלחמה. שמר סיפרה שבהתחלה כתבה את מילות השיר למנגינת שירם של הביטלס וכאשר בעלה ראה את המילים אמר לה ש"זאת מלחמה יהודית ולכן השיר צריך לקבל מנגינה יהודית". וכך נכתב השיר שמצמרר את כל שומעיו במיוחד בביצוע משותף של שלישיית הגשש החיוור ונעמי שמר אשר הוקלט בעצם ימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים.
באמצע שנות השבעים החלה שמר להזדהות עם אנשי "גוש אמונים" ואף השתתפה בצעדות אל השומרון. שירים שחיברה אז כמו "פרנואיד" ו"איש מוזר" עוררו סערה ציבורית. בתקופה שבה התנהל המאבק נגד הנסיגה מסיני הביעה תמיכה במתיישבי ימית, ושירה "אל נא תעקור נטוע" הפך לאחד מסמליהם. בשנת 1987 הקליט משה בקר את האלבום "חפצים אישיים", שהורכב כולו משיריה. את כשלון האלבום ייחסה נעמי שמר לזיהויה הפוליטי, שלדבריה פגע בקריירה שלה.
נעמי שמר היתה יוצרת מגוונת ביותר שגם הופיעה עם שיריה וביצעה אותם בפומבי כשהיא מלווה אותם בפסנתר, כפי שבא הדבר לידי ביטוי במופע שהעלתה עם הזמר דודו אלהרר בשם "אלף שירים ושיר", שבו היא שרה, מנגנת ומספרת.
בשיריה ניתןן למצוא מן הטרגי ומן הקומי, השתקפות אירועים רציניים בצד שירים קלילים מלאי אופטימיות והומור.
נעמי שמר זכתה לאותות הוקרה רבים, ובהם פרס ישראל לזמר עברי, תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית והתואר אזרח כבוד של תל אביב.
נעמי שמר נולדה בקבוצת כנרת בשנת 1930, להורים, שהיו ממייסדי הקבוצה, רבקה ומאיר ספיר. שם ינקה את ראשית הרקע המוסיקלי שלה, במיוחד כאשר הועמד לרשותה פסנתר. כשבגרה למדה באקדמיה למוסיקה בירושלים, וכששבה לאחר לימודיה לקבוצה, לימדה את הילדים שם ריתמיקה וכך נוצרו שיריה הראשונים, כגון "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".
לאחר שהשתחררה משירותה הצבאי בלהקת הנח"ל החלה עד מהרה להלחין את מילותיה שלה, כשהשיר הראשון במתכונת זו, "זמר נודד" ("הדרך ארוכה היא ורבה, רבה"), נהיה ללהיט הראשון פרי עטה.
שירים שכתבה בקצב מסחרר ללהקות הצבאיות זכו כמעט כולם להצלחה מיידית: "חמסינים במשלט", "הכל בגלל מסמר קטן" ועוד רבים אחרים. בשנת 1964 כתבה לתוכניתה הראשונה של שלישיית גשר הירקון את "אהבת פועלי הבניין", "סרנדה לך", "איילת אהבים", ו"לילה בחוף אכזיב", ששולב גם בסרט "דליה והמלחים" שבו השתתפה השלישייה.
בתחילת שנות השישים נסעה שמר עם בתה לפאריס, שם כתבה שירים שהושפעו מתרבות צרפת ובהם "העיר באפור", "אילו ציפורים", "שלגיה" ו"אין אהבות שמחות". זמן מה לאחר חזרתה ארצה נישאה לעורך הדין מרדכי הורוביץ, ובשנת 1969 נולד בנם, אריאל הורוביץ, שהוא מלחין ומבצע בזכות עצמו.
רגע השיא בקריירה שלה היה בשנת 1967, עם כתיבת השיר "ירושלים של זהב". ספור השיר מתחיל עם טדי קולק שהיה בראשית תפקידו כראש עירית ירושלים. הוא החליט, לקראת פסטיבל הזמר שנערך באותה שנה בבנייני האומה, להזמין שיר במיוחד על ירושלים. קולק פנה אל נעמי שמר שתכתוב, אבל היא היתה המומה מגודל המעמד ופנתה לגיל אלדמע מעורכי הפסטיבל, שדרכו הגיע קולק לשמר, ואמרה לו שהיא לא מסוגלת לכתוב תחת לחץ. סיפר לימים אלדמע: "אמרתי לה את יודעת מה, את לא חייבת, אם תרגישי השראה תכתבי, ואז ידעתי שהיא אכן תכתוב". לא עבר זמן רב ואלדמע קיבל לידיו את התווים של "ירושלים של זהב" וכבר ממבט ראשון בהם עמדו בעיניו דמעות.
שם השיר מבוסס על מתנה שרבי עקיבא נתן לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה, והוא מתאר את מצבה של ירושלים באותה עת, שמקומותיה הקדושים אינם נגישים ליהודים. לחן השיר מבוסס על טעמי המקרא ויש בו השפעה של שירת "תור הזהב", כגון: "לכל שירייך אני כינור", צירוף שלקוח משירי ר' יהודה הלוי. השיר זכה להצלחה רבתי בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. לביצוע השיר נבחרה שולי נתן שהיתה עז אז זמרת לא נודעת.
לאחר מלחמת ששת הימים נעשו מספר שינויים במילים, כמו "נשוב נרד אל ים המלח בדרך יריחו", מפני שהמלחמה הפכה את האוירה שהשרה השיר, אוירת אבילות על ירושלים ללא אקטואלית.
מאז הפכה נעמי שמר להיות הפזמונאית הלאומית, שאוזנה קשובה למה שקורה בשטח ומגיבה בשיר. לאחר מלחמת ששת הימים כתבה את השיר "שנינו מאותו הכפר".
גם במלחמת יום הכיפורים, שחוללה רעידת אדמה, נשמעה תגובתה של נעמי שמר בשיר "לו יהי" שזו מעין פרפרזה על "let it be", של הביטלס ושיר זה הפך להיות סמל המלחמה. שמר סיפרה שבהתחלה כתבה את מילות השיר למנגינת שירם של הביטלס וכאשר בעלה ראה את המילים אמר לה ש"זאת מלחמה יהודית ולכן השיר צריך לקבל מנגינה יהודית". וכך נכתב השיר שמצמרר את כל שומעיו במיוחד בביצוע משותף של שלישיית הגשש החיוור ונעמי שמר אשר הוקלט בעצם ימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים.
באמצע שנות השבעים החלה שמר להזדהות עם אנשי "גוש אמונים" ואף השתתפה בצעדות אל השומרון. שירים שחיברה אז כמו "פרנואיד" ו"איש מוזר" עוררו סערה ציבורית. בתקופה שבה התנהל המאבק נגד הנסיגה מסיני הביעה תמיכה במתיישבי ימית, ושירה "אל נא תעקור נטוע" הפך לאחד מסמליהם. בשנת 1987 הקליט משה בקר את האלבום "חפצים אישיים", שהורכב כולו משיריה. את כשלון האלבום ייחסה נעמי שמר לזיהויה הפוליטי, שלדבריה פגע בקריירה שלה.
נעמי שמר היתה יוצרת מגוונת ביותר שגם הופיעה עם שיריה וביצעה אותם בפומבי כשהיא מלווה אותם בפסנתר, כפי שבא הדבר לידי ביטוי במופע שהעלתה עם הזמר דודו אלהרר בשם "אלף שירים ושיר", שבו היא שרה, מנגנת ומספרת.
בשיריה ניתןן למצוא מן הטרגי ומן הקומי, השתקפות אירועים רציניים בצד שירים קלילים מלאי אופטימיות והומור.
נעמי שמר זכתה לאותות הוקרה רבים, ובהם פרס ישראל לזמר עברי, תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית והתואר אזרח כבוד של תל אביב.