איפרגן אומר כי אם חברי הכנסת אינם מוכנים אפילו להפיל את שרון אין ביכולתם אפריורי לנהל את המערכה עימו כראוי "מי שחושב שאפשר לעצור את תכנית הנסיגה 'מהלך אנטי ליכודי ממהותו' וגם לשמור על אחדות כמטרה אינו מבין במה עוסקים", אומר איפרגן.
דבריו באו על רקע שני מפגשי היערכות שקיימו ביום ראשון חברי ליכוד המתנגדים לתכנית הנסיגה ולכניסת העבודה לממשלה. האחד נערך בלשכת השר עוזי לנדאו והשני באירוע חברתי כלכלי בבית דגן.
לדברי איפרגן באירוע בבית דגן נוצרה לראשונה התובנה שכדאי להפוך את המחנה המונה כמה מאות מחברי המרכז לכוח פוליטי ולמעשה להקים מעין מטה פריימריז.
לדבריו ח"כ איוב קרא חילק את הליכוד ל 4 מחנות: חברי כנסת מתנגדים, חברי כנסת בעד, "האו"מניקים" וה"כדאיניקים". לשני אלו האחרונים אומר איפרגן יש לשים סוף, וכל חבר כנסת צריך לדעת כי עליו לבחור בין המתנגדים לבין אלו שבעד. הכוונה היא שחבר כנסת שיבחר "בעד ארץ ישראל" יקבל שכר של "דיבידנד פוליטי" כדי שלא יפסיד מכך.
ההיערכות לארגון הכוח החלה הוא אומר, ומוסיף כי הנטייה היא להתלכד סביב חבר כנסת כמו דוד לוי. כשיתגבש כוח של כמה מאות מחברי מרכז הם יפנו אל כל חבר כנסת ויבררו מהו המחנה בו הוא בוחר.
אלו שיבחרו במחנה של תומכי ארץ ישראל, יידרשו להוכיח פעילות נחושה וכוח רצון עד לפריימריז כדי לקבל את הדיבידנד הפוליטי אומר איפרגן. הוא מוסיף כי מאחר ששרון יכול לקנות ב"תמחיר פוליטי" כמעט כל אחד מבין "הכדאיניקים והאו"מניקים", יש להציב מולו "תמחיר מקביל", ב"מטבע" המקובל בפוליטיקה.
איפרגן מוסיף כי יש ליצור באמצעות שר האוצר נתניהו אופק פוליטי הנותן מענה לחשש שאנשים מביעים ל"מה יהיה" אם יופל שרון. לנתניהו בניגוד לשרון יש "עכבות וחששות והוא יותר קשור בטבורו למחנה הלאומי משרון שניתק מזמן את חבל הטבור שלו מהמחנה הלאומי. זה ההבדל הפוליטי ביניהם", אומר איפרגן.
לדבריו האוירה במפגש בבית דגן היתה "חלבית" ולכן להערכתו אין מול שרון כוח המסוגל להתנגד לכניסת העבודה לממשלה. "מי שאינו לוקח לעצמו אופציות פעולה המקבילות לאלו ששרון משתמש בהן מפסיד מראש", מוסיף איפרגן. יש לקוות אומר איפרגן כי "כשהח"כים בליכוד יבינו שכניסת מפלגת העבודה תביא לסופו של הליכוד, אולי יעמדו על הרגליים".
דבריו באו על רקע שני מפגשי היערכות שקיימו ביום ראשון חברי ליכוד המתנגדים לתכנית הנסיגה ולכניסת העבודה לממשלה. האחד נערך בלשכת השר עוזי לנדאו והשני באירוע חברתי כלכלי בבית דגן.
לדברי איפרגן באירוע בבית דגן נוצרה לראשונה התובנה שכדאי להפוך את המחנה המונה כמה מאות מחברי המרכז לכוח פוליטי ולמעשה להקים מעין מטה פריימריז.
לדבריו ח"כ איוב קרא חילק את הליכוד ל 4 מחנות: חברי כנסת מתנגדים, חברי כנסת בעד, "האו"מניקים" וה"כדאיניקים". לשני אלו האחרונים אומר איפרגן יש לשים סוף, וכל חבר כנסת צריך לדעת כי עליו לבחור בין המתנגדים לבין אלו שבעד. הכוונה היא שחבר כנסת שיבחר "בעד ארץ ישראל" יקבל שכר של "דיבידנד פוליטי" כדי שלא יפסיד מכך.
ההיערכות לארגון הכוח החלה הוא אומר, ומוסיף כי הנטייה היא להתלכד סביב חבר כנסת כמו דוד לוי. כשיתגבש כוח של כמה מאות מחברי מרכז הם יפנו אל כל חבר כנסת ויבררו מהו המחנה בו הוא בוחר.
אלו שיבחרו במחנה של תומכי ארץ ישראל, יידרשו להוכיח פעילות נחושה וכוח רצון עד לפריימריז כדי לקבל את הדיבידנד הפוליטי אומר איפרגן. הוא מוסיף כי מאחר ששרון יכול לקנות ב"תמחיר פוליטי" כמעט כל אחד מבין "הכדאיניקים והאו"מניקים", יש להציב מולו "תמחיר מקביל", ב"מטבע" המקובל בפוליטיקה.
איפרגן מוסיף כי יש ליצור באמצעות שר האוצר נתניהו אופק פוליטי הנותן מענה לחשש שאנשים מביעים ל"מה יהיה" אם יופל שרון. לנתניהו בניגוד לשרון יש "עכבות וחששות והוא יותר קשור בטבורו למחנה הלאומי משרון שניתק מזמן את חבל הטבור שלו מהמחנה הלאומי. זה ההבדל הפוליטי ביניהם", אומר איפרגן.
לדבריו האוירה במפגש בבית דגן היתה "חלבית" ולכן להערכתו אין מול שרון כוח המסוגל להתנגד לכניסת העבודה לממשלה. "מי שאינו לוקח לעצמו אופציות פעולה המקבילות לאלו ששרון משתמש בהן מפסיד מראש", מוסיף איפרגן. יש לקוות אומר איפרגן כי "כשהח"כים בליכוד יבינו שכניסת מפלגת העבודה תביא לסופו של הליכוד, אולי יעמדו על הרגליים".