הסרט הופק תחת הכותרת "להחזיר את אבא של שלהבת הביתה" על ידי עמותת "חננו" בסיועם של ד"ר אבשלום קור, אדיר זיק, ועד היישוב היהודי בחברון, עו"ד יאיר גולן ומשפחות העצורים.
(הסרט המקורי נמצא באתר של חננו)
בסרט מופנות טענות קשות כלפי המחלקה היהודית בשב"כ במיוחד על רקע מעצרם של איציק פס ומתי שבו. "הרוצחים הערבים לקחו מאיציק את בתו, שלהבת. היהודים לוקחים מאיציק את הזכות החוקית לפגוש את שאר בני משפחתו, הזכות לחופשות".
איציק פס סיפר מהכלא: "נעצרנו במחסום חיזמא עלידי כוחות שב"כ ומשטרה. השב"כ כמובן 'קפץ' על המציאה והאשים אותנו בניסיון לפגוע בערבים, בהשתתפות במחתרת נגד ערבים כביכול, שנועדה לנקום את מותה של בתי שלהבת הי"ד. אך לבסוף מכל הסיפור הגדול שניסה השב"כ ל'תפור' עלינו הם נשארו עם כתב אישום קטן וזניח".
על איציק פס ומתי שבו נגזרו שתי שנות מאסר. "המדינה שלא ידעה לשמור על שלהבת בחיים ואשר סיפקה נשק רב כל כך לאוייביה מאשימה אב שכול ואת גיסו באחזקת נשק לא חוקי", נטען בסרט. (על רקע של מחבלים חמושים רבים בצעדה)
"השב"כ התייחס אלי ואל גיסי כאנשים יותר גרועים אפילו ממחבלים", סיפר איציק, "באמת היו חקירות קשות, של ימים שלמים ללא שינה. הכניסו אותי לצינוק 2 על 2 עם מנורה המפיצה אור חלש ביותר. ללא חלונות וללא דלתות. בעצם הכל אטום עם איזה חור קטן צמוד למזרון שבו אמורים לעשות את הצרכים. ימים שלמים של חקירות מתישות של שעות על גבי שעות ללא שינה כאשר בחלק מהזמן הייתי אזוק לכיסא, כשצעקו לעברי מכל עבר שאני יותר גרוע ממחבלים. כיוון שידעתי שאני חף מפשע סירבתי לשתף איתם פעולה".
"לאחר מעצרנו נעצרו עוד כעשרה יהודים, שהשב"כ ניסה ל'הלביש' עליהם את אותו אישום כלומר אשמת פיגועים בערבים והקמת מחתרת, אך הם שוחררו", הוסיף איציק פס.
בהמשך הסרט מתועדים המעצרים של שאר חברי "המחתרת היהודית החדשה" שנחשפה אז "בקול תרועה רמה והסתיימה ללא אף אישום אחד", כדברי הסרט. ביניהם יוסי בן ברוך שזוכה לאחר כ-20 חודשי מעצר, צוריאל עמיאור שזוכה לאחר 13 חודשי מעצר, סלע תור שנחשד ברצח ושוחרר ללא הגשת כתב אישום.
"ברור לי שההתנכלות של שירות הביטחון הכללי והתעללותם בנו נובעת מכמה סיבות: ראשית, באמת סירבנו לשתף פעולה ושתקנו בחקירה ולא היינו מוכנים בעצם להודות בדברים שכלל לא היינו קשורים אליהם.
כמו כן, ברור לי שהשב"כ התנגד מאוד בזמנו לכיבושה של אבו סנינא וכאשר סירבנו לאחר הירצחה של שלהבת הי"ד, לקבור אותה כל עוד אבו סנינא לא נכבשת, עורר הדבר את התנגדותו הרבה של השב"כ שמצא 'פתח' כדי להתנקם בי אחר כך".
פס הוסיף כי למחלקה 'נגד יהודים' בשב"כ "מטרה אחת ויחידה בלבד: להצר את צעדיהם של היהודים הגרים ביהודה ושומרון. כיהודי הפכתי לצערי בעל כורחי אולי לסמל, כשביתי נרצחה בזרועותי, ובכל זאת אני ממשיך להתעקש לגור דווקא בעיר האבות חברון - וממילא ברור לי שהשב"כ מתמקד בי כסמל. מכיוון שכך, הוא מנסה להצר את צעדי".
(הסרט המקורי נמצא באתר של חננו)
בסרט מופנות טענות קשות כלפי המחלקה היהודית בשב"כ במיוחד על רקע מעצרם של איציק פס ומתי שבו. "הרוצחים הערבים לקחו מאיציק את בתו, שלהבת. היהודים לוקחים מאיציק את הזכות החוקית לפגוש את שאר בני משפחתו, הזכות לחופשות".
איציק פס סיפר מהכלא: "נעצרנו במחסום חיזמא עלידי כוחות שב"כ ומשטרה. השב"כ כמובן 'קפץ' על המציאה והאשים אותנו בניסיון לפגוע בערבים, בהשתתפות במחתרת נגד ערבים כביכול, שנועדה לנקום את מותה של בתי שלהבת הי"ד. אך לבסוף מכל הסיפור הגדול שניסה השב"כ ל'תפור' עלינו הם נשארו עם כתב אישום קטן וזניח".
על איציק פס ומתי שבו נגזרו שתי שנות מאסר. "המדינה שלא ידעה לשמור על שלהבת בחיים ואשר סיפקה נשק רב כל כך לאוייביה מאשימה אב שכול ואת גיסו באחזקת נשק לא חוקי", נטען בסרט. (על רקע של מחבלים חמושים רבים בצעדה)
"השב"כ התייחס אלי ואל גיסי כאנשים יותר גרועים אפילו ממחבלים", סיפר איציק, "באמת היו חקירות קשות, של ימים שלמים ללא שינה. הכניסו אותי לצינוק 2 על 2 עם מנורה המפיצה אור חלש ביותר. ללא חלונות וללא דלתות. בעצם הכל אטום עם איזה חור קטן צמוד למזרון שבו אמורים לעשות את הצרכים. ימים שלמים של חקירות מתישות של שעות על גבי שעות ללא שינה כאשר בחלק מהזמן הייתי אזוק לכיסא, כשצעקו לעברי מכל עבר שאני יותר גרוע ממחבלים. כיוון שידעתי שאני חף מפשע סירבתי לשתף איתם פעולה".
"לאחר מעצרנו נעצרו עוד כעשרה יהודים, שהשב"כ ניסה ל'הלביש' עליהם את אותו אישום כלומר אשמת פיגועים בערבים והקמת מחתרת, אך הם שוחררו", הוסיף איציק פס.
בהמשך הסרט מתועדים המעצרים של שאר חברי "המחתרת היהודית החדשה" שנחשפה אז "בקול תרועה רמה והסתיימה ללא אף אישום אחד", כדברי הסרט. ביניהם יוסי בן ברוך שזוכה לאחר כ-20 חודשי מעצר, צוריאל עמיאור שזוכה לאחר 13 חודשי מעצר, סלע תור שנחשד ברצח ושוחרר ללא הגשת כתב אישום.
"ברור לי שההתנכלות של שירות הביטחון הכללי והתעללותם בנו נובעת מכמה סיבות: ראשית, באמת סירבנו לשתף פעולה ושתקנו בחקירה ולא היינו מוכנים בעצם להודות בדברים שכלל לא היינו קשורים אליהם.
כמו כן, ברור לי שהשב"כ התנגד מאוד בזמנו לכיבושה של אבו סנינא וכאשר סירבנו לאחר הירצחה של שלהבת הי"ד, לקבור אותה כל עוד אבו סנינא לא נכבשת, עורר הדבר את התנגדותו הרבה של השב"כ שמצא 'פתח' כדי להתנקם בי אחר כך".
פס הוסיף כי למחלקה 'נגד יהודים' בשב"כ "מטרה אחת ויחידה בלבד: להצר את צעדיהם של היהודים הגרים ביהודה ושומרון. כיהודי הפכתי לצערי בעל כורחי אולי לסמל, כשביתי נרצחה בזרועותי, ובכל זאת אני ממשיך להתעקש לגור דווקא בעיר האבות חברון - וממילא ברור לי שהשב"כ מתמקד בי כסמל. מכיוון שכך, הוא מנסה להצר את צעדי".