כפל דיווחים, רמת בקרה לקויה , חוסר שקיפות, הפרת חוזים, אלו רק חלק מהביטויים בהם משתמש מבקר המדינה בדו"ח המתפרסם היום מטעמו על התנהלותן הכספית של שלוש האוניברסיטאות שנבדקו על ידו: האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב ומכון ויצמן.
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי בדיקתו של המבקר עסקה בכל הנוגע לכספי משלם המיסים המועברים לאוניברסיטאות לצורכי מחקר, ודרך התנהלותן החשבונאית של האוניברסיטאות בנושא. הוא מציין כי האוניברסיטה העברית מקבלת 288 מליון ₪ מכספי המדינה לביצוע מחקרים, אוניברסיטת תל אביב מקבלת 144 מיליון ₪ למחקרים ומכון ויצמן מקבל 190 מיליון ₪ למימון מחקרים.
מכון וייצמן בולט לדבריו בפעילותו "בניגוד לכללי חשבונאות מקובלים ולסדרי מנהל תקינים, ניהול שתי מערכות התחשבנות שונות – האחת עם החוקר והאחרת עם המממן". (מקור חיצוני לאוניברסיטה למימון המחקר ר.א.).
על שיטות ההתנהלות הכספית של האוניברסיטאות כותב המבקר:
"האוניברסיטאות שנבדקו דיווחו למממנים על הוצאות מסוימות וקיבלו עקב כך כספים שלא היו זכאיות להם. האוניברסיטה העברית ומכון ויצמן הגישו 13 דיווחים כפולים – כלומר דיווחו על אותה ההוצאה לשני מממנים שונים. האוניברסיטאות חרגו מתנאי החוזים שלהן עם המממנים בענין מענקי המחקר שהם מימנו. מממנים מסוימים קבעו כי לא יממנו שכר עובדים המועסקים במשרה מלאה באוניברסיטה ומקבלים ממנה ממילא את משכורותיהם. למרות זאת דיווחו להם האוניברסיטאות על עלות שכרם של עובדים קבועים כולל עובדים מנהליים ואת ההכנסות שהתקבלו בשל כך מהמממנים העבירו לחשבונות החוקרים."
כספי מחקר, הוא כותב, שימשו ל"מימון החזר הוצאות רכב לחוקרים ולעובדי מנהל, למימון קורס לניהול עסקי, לשיפוץ משרד ושכר לחוקר שפרש לגימלאות".
המבקר מתמקד שיטת העברת "העודפים" מכספי המחקרים על ידי האוניברסיטאות לחשבונותיהם של החוקרים. חלק מההוצאות שדווחו למממנים "הן הוצאות שנרשמו קודם לכן בסעיפי משנה שונים בתקציב הרגיל ומומנו מהם. כאשר מימון ההוצאות בסעיפי משנה אלה הועבר לתקציב חוזה המחקר, קטנו ההוצאות בתקציב הרגיל. היתרות שנוצרו בתקציב הרגיל (עודפים) הועברו לחשבונות מחקר מיוחדים. המתנהלים בספרי האוניברסיטאות על שם החוקרים".
אוניברסיטת ת"א טענה בתגובה כי למעשה "מכירה הות"ת בשיטת עודפי מחקר הנהוגה באוניברסיטאות מזה שנים רבות". מכון ויצמן מציין המבקר, טען כי "תקנות אלו מחייבות למעשה את האוניברסיטאות ליצור 'עודפי מחקרים ו'קרנות עודפי מחקר'.
המבקר מוסיף כי תגובת הות"ת היא כי כל שהם ביקשו הוא לוודא "הכספים יוצאו מחוץ לתקציב הרגיל במקרה בו תהיינה יתרות חיוביות בתקציב המחקר".
אך המבקר קובע כי גם הות"ת כשלה בתפקידה לפקח על הכספים. ה"ות"ת לא מקפידה על כך שהצעות התקציב והדוחות הכספיים שמגישות לה האוניברסיטאות ישקפו כהלכה את כל מרכיבי הפעילות לרבות ההעברות הין התקציבים השונים. היא אף אינה דורשת מהם דיווח אפילו דיווח כללי על פעילות המחקר".
המבקר מציין כי הות"ת אף הודיעה באפריל 03 למבקר המדינה כי לקביעת נוהלים לדיווח יש טעם אך אין ביכולתה לאכוף על האוניברסיטאות את דרכי הרישום והדיווח.
בתקציבי האוניברסיטאות שנבדקו המוגשים לאישור הות"ת לא ניתן כל ביטוי למיליוני שקלים עודפים שמועברים מידי שנה בשנה באלפי העברות לחשבונות החוקרים", כותב המבקר.
במכון ויצמן, למשל, מעבירים החוקרים כספים מפרוייקט לפרוייקט לפי צרכיהם במועד מסוים בלי בקרה של המכון "אין נוהל הקובע מי רשאי להעביר את הכסף ובדרך כלל עושה זאת המנהלן המלווה את הפרוייקט אך לעיתים גם החוקר עצמו. פעולות אלו אינן מלוות במסמכים עם נימוקים". "מערכת הנהלת החשבונות הקיימת אינה מאפשרת בקרה ושליטה נאותות על העברות כספים אלה. כספים מחשבונו של חוקר מסויים מועברים גם לחשבונות של חוקרים אחרים במכון, מחוץ לקבוצת החשבונות של החוקר".
בבדיקת חוזי שכרם של עובדי המחקר באוניברסיטה העברית ובמכון ויצמן קובע המבקר כי "עלות השכר הכוללת של כל אחד מהעובדים הללו היתה גבוהה מעלות השכר ששולם בגינו בפועל בתקופה המדווחת. הדבר נבע מכך שהוצאות על שכר או על חלק משכר העובדים דווחו פעמיים. כך קיבלו האוניברסיטאות אלו יותר כספי ממה שאמורות היו לקבל".
"האוניברסיטאות ממלאות תפקיד ציבורי; חלק ניכר מתקציביהן מקורו בתקציב המדינה", כותב המבקר, לפיכך חלים עליהן "הן כללי המשפט הפרטי והן נורמות המשפט הציבורי. היות שהתפקיד שלהן נושא אופי ציבורי מוטלת עליהן חובת אמון כלפי הציבור, והן צריכות לנהוג לפי כללים המחייבים גופים ציבוריים ולקיים כללי מנהל תקין, סדרי פיקוח, בקרה ודיווח נאותים. הרישומים החשבונאים והדיווחים הכספיים על ביצוע המחקרים צריכים להתנהל על פי כללי החשבונאות מקובלים תוך הקפדה על גילוי נאות, על שקיפות ועל קיום פיקוח ובקרה ברמה נאותה שתבטיח בין היתר עמידה מלאה בדרישות המממנים".
ח"כ אייכלר ליועץ מזוז: גם את האוניברסיטאות יש לחייב בפיקוח תקציבי
חבר הכנסת, ח"כ הרב ישראל אייכלר מ'יהדות התורה', פנה היום ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, וביקש ממנו להחיל על המוסדות להשכלה גבוהה נוהלי פיקוח תקציבי דומים לאלה שהוחלו על עולם הישיבות.
בין השאר כתב אייכלר למזוז: "מעולם לא הצלחתי להבין מדוע אין בודקים באוניברסיטאות כמה תלמידים מגיעים ל'כולל' המדעי,באיזו שעה הם מגיעים וכמה שעות שבועיות הם לומדים? גם לא קבלתי כמובן מאליו את הפער האדיר בין שכרו של מרצה פרופסור ודוקטור, לבין קצבתם העלובה של מגידי שיעור וראשי ישיבות גדולים בתורה. אבל זה לא ענין משפטי אלא פוליטי וחברתי.
הרב אייכלר ממשיך: "הריני מבקש להחיל את אותם קריטוריונים וחומות ההגנה על הקופה הציבורית, גם באוניברסיטאות ובמוסדות התרבות החילונית לסוגיה. מעניין אותי לדעת כמה מוסדות תרבות יעמדו בתבחינים הללו".
בהקשר זה מציין אייכלר כי תקציב האונירסיטאות מגיע לשישה מליארד שקלים בשנה מכספי משלם המיסים. תקציב הגדול פי שנים עשר מתקציב כל הישיבות והכוללים בארץ. לפיכך הוא טוען שהצורך בפיקוח התקציבי על מוסדות אלה גבוה יותר מאשר הפיקוח על עולם הישיבות.
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי בדיקתו של המבקר עסקה בכל הנוגע לכספי משלם המיסים המועברים לאוניברסיטאות לצורכי מחקר, ודרך התנהלותן החשבונאית של האוניברסיטאות בנושא. הוא מציין כי האוניברסיטה העברית מקבלת 288 מליון ₪ מכספי המדינה לביצוע מחקרים, אוניברסיטת תל אביב מקבלת 144 מיליון ₪ למחקרים ומכון ויצמן מקבל 190 מיליון ₪ למימון מחקרים.
מכון וייצמן בולט לדבריו בפעילותו "בניגוד לכללי חשבונאות מקובלים ולסדרי מנהל תקינים, ניהול שתי מערכות התחשבנות שונות – האחת עם החוקר והאחרת עם המממן". (מקור חיצוני לאוניברסיטה למימון המחקר ר.א.).
על שיטות ההתנהלות הכספית של האוניברסיטאות כותב המבקר:
"האוניברסיטאות שנבדקו דיווחו למממנים על הוצאות מסוימות וקיבלו עקב כך כספים שלא היו זכאיות להם. האוניברסיטה העברית ומכון ויצמן הגישו 13 דיווחים כפולים – כלומר דיווחו על אותה ההוצאה לשני מממנים שונים. האוניברסיטאות חרגו מתנאי החוזים שלהן עם המממנים בענין מענקי המחקר שהם מימנו. מממנים מסוימים קבעו כי לא יממנו שכר עובדים המועסקים במשרה מלאה באוניברסיטה ומקבלים ממנה ממילא את משכורותיהם. למרות זאת דיווחו להם האוניברסיטאות על עלות שכרם של עובדים קבועים כולל עובדים מנהליים ואת ההכנסות שהתקבלו בשל כך מהמממנים העבירו לחשבונות החוקרים."
כספי מחקר, הוא כותב, שימשו ל"מימון החזר הוצאות רכב לחוקרים ולעובדי מנהל, למימון קורס לניהול עסקי, לשיפוץ משרד ושכר לחוקר שפרש לגימלאות".
המבקר מתמקד שיטת העברת "העודפים" מכספי המחקרים על ידי האוניברסיטאות לחשבונותיהם של החוקרים. חלק מההוצאות שדווחו למממנים "הן הוצאות שנרשמו קודם לכן בסעיפי משנה שונים בתקציב הרגיל ומומנו מהם. כאשר מימון ההוצאות בסעיפי משנה אלה הועבר לתקציב חוזה המחקר, קטנו ההוצאות בתקציב הרגיל. היתרות שנוצרו בתקציב הרגיל (עודפים) הועברו לחשבונות מחקר מיוחדים. המתנהלים בספרי האוניברסיטאות על שם החוקרים".
אוניברסיטת ת"א טענה בתגובה כי למעשה "מכירה הות"ת בשיטת עודפי מחקר הנהוגה באוניברסיטאות מזה שנים רבות". מכון ויצמן מציין המבקר, טען כי "תקנות אלו מחייבות למעשה את האוניברסיטאות ליצור 'עודפי מחקרים ו'קרנות עודפי מחקר'.
המבקר מוסיף כי תגובת הות"ת היא כי כל שהם ביקשו הוא לוודא "הכספים יוצאו מחוץ לתקציב הרגיל במקרה בו תהיינה יתרות חיוביות בתקציב המחקר".
אך המבקר קובע כי גם הות"ת כשלה בתפקידה לפקח על הכספים. ה"ות"ת לא מקפידה על כך שהצעות התקציב והדוחות הכספיים שמגישות לה האוניברסיטאות ישקפו כהלכה את כל מרכיבי הפעילות לרבות ההעברות הין התקציבים השונים. היא אף אינה דורשת מהם דיווח אפילו דיווח כללי על פעילות המחקר".
המבקר מציין כי הות"ת אף הודיעה באפריל 03 למבקר המדינה כי לקביעת נוהלים לדיווח יש טעם אך אין ביכולתה לאכוף על האוניברסיטאות את דרכי הרישום והדיווח.
בתקציבי האוניברסיטאות שנבדקו המוגשים לאישור הות"ת לא ניתן כל ביטוי למיליוני שקלים עודפים שמועברים מידי שנה בשנה באלפי העברות לחשבונות החוקרים", כותב המבקר.
במכון ויצמן, למשל, מעבירים החוקרים כספים מפרוייקט לפרוייקט לפי צרכיהם במועד מסוים בלי בקרה של המכון "אין נוהל הקובע מי רשאי להעביר את הכסף ובדרך כלל עושה זאת המנהלן המלווה את הפרוייקט אך לעיתים גם החוקר עצמו. פעולות אלו אינן מלוות במסמכים עם נימוקים". "מערכת הנהלת החשבונות הקיימת אינה מאפשרת בקרה ושליטה נאותות על העברות כספים אלה. כספים מחשבונו של חוקר מסויים מועברים גם לחשבונות של חוקרים אחרים במכון, מחוץ לקבוצת החשבונות של החוקר".
בבדיקת חוזי שכרם של עובדי המחקר באוניברסיטה העברית ובמכון ויצמן קובע המבקר כי "עלות השכר הכוללת של כל אחד מהעובדים הללו היתה גבוהה מעלות השכר ששולם בגינו בפועל בתקופה המדווחת. הדבר נבע מכך שהוצאות על שכר או על חלק משכר העובדים דווחו פעמיים. כך קיבלו האוניברסיטאות אלו יותר כספי ממה שאמורות היו לקבל".
"האוניברסיטאות ממלאות תפקיד ציבורי; חלק ניכר מתקציביהן מקורו בתקציב המדינה", כותב המבקר, לפיכך חלים עליהן "הן כללי המשפט הפרטי והן נורמות המשפט הציבורי. היות שהתפקיד שלהן נושא אופי ציבורי מוטלת עליהן חובת אמון כלפי הציבור, והן צריכות לנהוג לפי כללים המחייבים גופים ציבוריים ולקיים כללי מנהל תקין, סדרי פיקוח, בקרה ודיווח נאותים. הרישומים החשבונאים והדיווחים הכספיים על ביצוע המחקרים צריכים להתנהל על פי כללי החשבונאות מקובלים תוך הקפדה על גילוי נאות, על שקיפות ועל קיום פיקוח ובקרה ברמה נאותה שתבטיח בין היתר עמידה מלאה בדרישות המממנים".
ח"כ אייכלר ליועץ מזוז: גם את האוניברסיטאות יש לחייב בפיקוח תקציבי
חבר הכנסת, ח"כ הרב ישראל אייכלר מ'יהדות התורה', פנה היום ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, וביקש ממנו להחיל על המוסדות להשכלה גבוהה נוהלי פיקוח תקציבי דומים לאלה שהוחלו על עולם הישיבות.
בין השאר כתב אייכלר למזוז: "מעולם לא הצלחתי להבין מדוע אין בודקים באוניברסיטאות כמה תלמידים מגיעים ל'כולל' המדעי,באיזו שעה הם מגיעים וכמה שעות שבועיות הם לומדים? גם לא קבלתי כמובן מאליו את הפער האדיר בין שכרו של מרצה פרופסור ודוקטור, לבין קצבתם העלובה של מגידי שיעור וראשי ישיבות גדולים בתורה. אבל זה לא ענין משפטי אלא פוליטי וחברתי.
הרב אייכלר ממשיך: "הריני מבקש להחיל את אותם קריטוריונים וחומות ההגנה על הקופה הציבורית, גם באוניברסיטאות ובמוסדות התרבות החילונית לסוגיה. מעניין אותי לדעת כמה מוסדות תרבות יעמדו בתבחינים הללו".
בהקשר זה מציין אייכלר כי תקציב האונירסיטאות מגיע לשישה מליארד שקלים בשנה מכספי משלם המיסים. תקציב הגדול פי שנים עשר מתקציב כל הישיבות והכוללים בארץ. לפיכך הוא טוען שהצורך בפיקוח התקציבי על מוסדות אלה גבוה יותר מאשר הפיקוח על עולם הישיבות.