התכנית הוצגה על ידי ראש העיר אורי לופוליאנסקי שאמר כי "חשוב שלכל עיר ובמיוחד לעיר כה מורכבת ומיוחדת כירושלים תהיה תוכנית מסודרת אשר תשקף את החזון שלנו לגבי מבנה העיר בשנים הבאות".
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי בין הנושאים הרבים בהם עוסקת התכנית מצוי סעיף ההשכלה האקדמית עבור האוכלוסיה הערבית בבירה, ובו נכתב כי " מדינת ישראל אינה יכולה להתעלם מהאוכלוסיה הלא יהודית, בהיקף החזוי בירושלים, שלא יעמדו לרשותה מוסדות להשכלה על תיכונית וגבוהה שמלמדים בהם בשפה הערבית".
העיריה מוסיפה כי "בהקשר זה עולות שאלות מעניינות ומורכבות כדוגמא: האם ההכרה במוסד אקדמי ערבי במזרח העיר, תהיה ע"י המל"ג הישראלית ובתקצוב הות"ת (כן או לא), או ע"י רשות אקדמית זרה. מעניין שאוניברסיטת אל קודס ,בעיקר מסיבות כלכליות, פנתה לקבל הכרה של המל"ג. אנחנו מניחים שבתנאי שלום, סטודנטים ערבים מירושלים, במספרים הרבה יותר משמעותיים, ילמדו במוסדות להשכלה גבוהה בעיר ובמוסדות אקדמיים אחרים, בישראל".
עוד נחשפים בתכנית יחסים בעלי אופי של "שניות" השוררים בין ד"ר סרי נוסייבה ראש אוניברסיטת "אל קודס" למדינת ישראל. "ד"ר סרי נוסיבה פועל בשניות, תוך שהוא משתף פעולה ברמה האקדמית, אבל נוהג בהתרסה לאומית כנגד איחוד העיר, למשל ע"י ציון שהאוניברסיטה "מוכרת" ע"י המשרד להשכלה גבוהה ברש"פ", נכתב.
"בתנאי רגיעה, תהיה נהירה להשכלה מקצועית יוקרתית (לא אקדמית), בדרך להשתלבות של ממש במוסדות להשכלה גבוהה. פתיחתו של מוסד ערבי-איכותי להשכלה גבוהה בעיר, יהיה גורם משיכה לסטודנטים ולא רק מירושלים", נכתב בתכנית ולכן "תכנית המתאר צריכה לאפשר הקמתו של קמפוס אקדמי רציני, בחלק המזרחי של העיר, בשער מזרח. זה יכול להתאפשר על בסיס אוניברסיטת אל קודס או במסגרת מכללתית חדשה. בשתי החלופות צריך וניתן למצוא שיתוף פעולה בינה לבין מוסד ישראלי מוכר, דוגמת האוניברסיטה העברית. המוניטין הצבור שלה, יקנה למוסד האקדמי הערבי, יוקרה אקדמית. מובן ששפת הלימוד צריכה להיות ערבית".
כתבתנו מוסרת עוד כי בתכנית מציינת העיריה ש"פוטנציאל התלמידים ללימודים גבוהים, מקרב האוכלוסייה הערבית בעיר (כיום), נמוך", וכן כי "במערכת החינוך של המגזר הערבי בעיר, לומדים למעלה מ- 50 אלף תלמידים. רק 12.6% מהם, לומדים בכיתות י' עד י"ב, לעומת 31.7% במגזר היהודי הממלכתי והממ"ד. אין לנו נתונים על המסיימים עם תעודת בגרות ואולם, בגזירה שווה מן המגזר הערבי בישראל, הם נמוכים".
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי בין הנושאים הרבים בהם עוסקת התכנית מצוי סעיף ההשכלה האקדמית עבור האוכלוסיה הערבית בבירה, ובו נכתב כי " מדינת ישראל אינה יכולה להתעלם מהאוכלוסיה הלא יהודית, בהיקף החזוי בירושלים, שלא יעמדו לרשותה מוסדות להשכלה על תיכונית וגבוהה שמלמדים בהם בשפה הערבית".
העיריה מוסיפה כי "בהקשר זה עולות שאלות מעניינות ומורכבות כדוגמא: האם ההכרה במוסד אקדמי ערבי במזרח העיר, תהיה ע"י המל"ג הישראלית ובתקצוב הות"ת (כן או לא), או ע"י רשות אקדמית זרה. מעניין שאוניברסיטת אל קודס ,בעיקר מסיבות כלכליות, פנתה לקבל הכרה של המל"ג. אנחנו מניחים שבתנאי שלום, סטודנטים ערבים מירושלים, במספרים הרבה יותר משמעותיים, ילמדו במוסדות להשכלה גבוהה בעיר ובמוסדות אקדמיים אחרים, בישראל".
עוד נחשפים בתכנית יחסים בעלי אופי של "שניות" השוררים בין ד"ר סרי נוסייבה ראש אוניברסיטת "אל קודס" למדינת ישראל. "ד"ר סרי נוסיבה פועל בשניות, תוך שהוא משתף פעולה ברמה האקדמית, אבל נוהג בהתרסה לאומית כנגד איחוד העיר, למשל ע"י ציון שהאוניברסיטה "מוכרת" ע"י המשרד להשכלה גבוהה ברש"פ", נכתב.
"בתנאי רגיעה, תהיה נהירה להשכלה מקצועית יוקרתית (לא אקדמית), בדרך להשתלבות של ממש במוסדות להשכלה גבוהה. פתיחתו של מוסד ערבי-איכותי להשכלה גבוהה בעיר, יהיה גורם משיכה לסטודנטים ולא רק מירושלים", נכתב בתכנית ולכן "תכנית המתאר צריכה לאפשר הקמתו של קמפוס אקדמי רציני, בחלק המזרחי של העיר, בשער מזרח. זה יכול להתאפשר על בסיס אוניברסיטת אל קודס או במסגרת מכללתית חדשה. בשתי החלופות צריך וניתן למצוא שיתוף פעולה בינה לבין מוסד ישראלי מוכר, דוגמת האוניברסיטה העברית. המוניטין הצבור שלה, יקנה למוסד האקדמי הערבי, יוקרה אקדמית. מובן ששפת הלימוד צריכה להיות ערבית".
כתבתנו מוסרת עוד כי בתכנית מציינת העיריה ש"פוטנציאל התלמידים ללימודים גבוהים, מקרב האוכלוסייה הערבית בעיר (כיום), נמוך", וכן כי "במערכת החינוך של המגזר הערבי בעיר, לומדים למעלה מ- 50 אלף תלמידים. רק 12.6% מהם, לומדים בכיתות י' עד י"ב, לעומת 31.7% במגזר היהודי הממלכתי והממ"ד. אין לנו נתונים על המסיימים עם תעודת בגרות ואולם, בגזירה שווה מן המגזר הערבי בישראל, הם נמוכים".