(צילום ארכיון)
"נחצה גבול ונוצר תקדים ב'שיטת הסיפוח הזוחל האופיינית לישראל", מוסיף מלמן ומדגיש כי במשך שנים ישראל ביצעה פעולות חיסול אך לא לקחה אחריות גם לא רמזה ואפילו הכחישה.
אמנם אין זו הפעם הראשונה שתגובה כזו דולפת אך הפעם הדבר היה מהיר מידי, אומר מלמן. "כבר עם היוודע החיסול טרחו מקורות בטחוניים בישראל לרמוז בקריצת עין 'כן אנחנו עשינו זאת'".
מלמן מוסיף כי לקיחת אחריות זו בעייתית גם בשל התנגדותו של החוק הבינלאומי לחיסולים וגם בשל התבצעות פעולה זו בבירתה של מדינה אחרת ריבונית. בעיקר היא פוגעת בהישג ההרתעה שבחיסול ללא נטילת אחריות.
'הצד השני אינו יודע מי ביצע, ובכוחה של האי ודאות לגרום לו לעצבנות גבוהה ולחוסר ביטחון', מסביר מלמן, גם אם משערים שזו ישראל העומדת מאחורי הפעולה.
לדבריו, בשנות השבעים, השמונים ואפילו בשנת 1995 בחיסולו של פתחי שקאקי במלטה, ישראל לא לקחה אחריות ואפילו הכחישה.
בהתייחסו לפעולה אומר מלמן כי כל מבצע מודיעיני כולל אלו המתבצעים במדינות ידידותיות, כרוך בסיכון על אחת כמה וכמה בדמשק. לביצוע מבצע במקום כזה נדרשות הכנות קשות מאד ולכן "מבחינה מודיעינית מבצעית מדובר בפעולה מרשימה. 'מאיר דגן יכול להתהלך היום בגוו זקוף כי הוא הביא קבלות'".
החיסול לדבריו יכול לפגוע זמנית בכושרו המבצעי של החמאס, אך ארגון זה מגובה באמצעות מפקדות המצויות בביירות שבלבנון, ובאירן וכן באמצעות פעילותו בעומק השטח בעזה וביו"ש.
מלמן מציין גורם נוסף הפועל היום בשטח, החיזבאללה, שחבר לדבריו אל 'יסודות' מסוימים בתוך הפתח' שבראשו עומד ערפאת. החיזבאללה הוא שמפעיל את אותם יסודות בפתח' עליהם איבד ערפאת שליטה והם מקבלים הנחיות משימות ומטלות מחיזבאללה שבלבנון, אומר מלמן.
"נחצה גבול ונוצר תקדים ב'שיטת הסיפוח הזוחל האופיינית לישראל", מוסיף מלמן ומדגיש כי במשך שנים ישראל ביצעה פעולות חיסול אך לא לקחה אחריות גם לא רמזה ואפילו הכחישה.
אמנם אין זו הפעם הראשונה שתגובה כזו דולפת אך הפעם הדבר היה מהיר מידי, אומר מלמן. "כבר עם היוודע החיסול טרחו מקורות בטחוניים בישראל לרמוז בקריצת עין 'כן אנחנו עשינו זאת'".
מלמן מוסיף כי לקיחת אחריות זו בעייתית גם בשל התנגדותו של החוק הבינלאומי לחיסולים וגם בשל התבצעות פעולה זו בבירתה של מדינה אחרת ריבונית. בעיקר היא פוגעת בהישג ההרתעה שבחיסול ללא נטילת אחריות.
'הצד השני אינו יודע מי ביצע, ובכוחה של האי ודאות לגרום לו לעצבנות גבוהה ולחוסר ביטחון', מסביר מלמן, גם אם משערים שזו ישראל העומדת מאחורי הפעולה.
לדבריו, בשנות השבעים, השמונים ואפילו בשנת 1995 בחיסולו של פתחי שקאקי במלטה, ישראל לא לקחה אחריות ואפילו הכחישה.
בהתייחסו לפעולה אומר מלמן כי כל מבצע מודיעיני כולל אלו המתבצעים במדינות ידידותיות, כרוך בסיכון על אחת כמה וכמה בדמשק. לביצוע מבצע במקום כזה נדרשות הכנות קשות מאד ולכן "מבחינה מודיעינית מבצעית מדובר בפעולה מרשימה. 'מאיר דגן יכול להתהלך היום בגוו זקוף כי הוא הביא קבלות'".
החיסול לדבריו יכול לפגוע זמנית בכושרו המבצעי של החמאס, אך ארגון זה מגובה באמצעות מפקדות המצויות בביירות שבלבנון, ובאירן וכן באמצעות פעילותו בעומק השטח בעזה וביו"ש.
מלמן מציין גורם נוסף הפועל היום בשטח, החיזבאללה, שחבר לדבריו אל 'יסודות' מסוימים בתוך הפתח' שבראשו עומד ערפאת. החיזבאללה הוא שמפעיל את אותם יסודות בפתח' עליהם איבד ערפאת שליטה והם מקבלים הנחיות משימות ומטלות מחיזבאללה שבלבנון, אומר מלמן.