ברוב של 53 מתנגדים מול 44 תומכים דחתה הכנסת את הודעתו המדינית של ראש הממשלה אריאל שרון. כתבנו בכנסת חגי סרי לוי מדווח כי סיעת העבודה הצביעה נגד ההודעה. העבודה החליטה, קודם הדיון, על משמעת סיעתית. מתנגדי "ההתנתקות" בליכוד ואנשי המפד"ל לא הצביעו כלל. מקורביו של רה"מ ניסו להפעיל לפני ההצבעה לחץ על "המורדים". הם איימו כי שרון ירחיב את הקואליציה.

בליכוד ניסו למצוא פשרה שלפיה הכנסת תצביע על הודעת סיעת הליכוד, אך שרון התעקש שהכנסת תצביע על הודעתו למרות התבוסה הצפויה.

שרון: ההתנתקות תובא להצבעה ב-25באוקטובר
"במוצאי החג האחרון התעוררנו כולנו בהלם ובבעתה אל מול השיא החדש והזוועות שחוללו פיגועי הטרור בסיני. שוב נאלצנו לחשוק שפתים ולקמוץ אגרוף אל מול מראות התופת", כך אמר ראש הממשלה אריאל שרון בפתיחת המושב השלישי של הכנסת ה-16 בהתייחסו למתקפת הטרור בסיני.

מר שרון התייחס גם לפעולת צה"ל בעומק רצועת עזה: "אלפי חיילי צה"ל יחד עם אנשי הזרועות האחרות מחרפים נפשם כדי לאפשר לתושבי שדרות, היישובים סביבה, ויישובי חבל עזה, להמשיך בחייהם".
"העולם לא מתרגש יותר מירי טילים ורקטות על יישובים יהודיים, מרצח ילדים ונשים. יותר מזה. הוא מגנה אותנו על מה שאנו עושים כדי להגן על נשינו ועל ילדינו", הוסיף שרון.

כתבנו חגי סרי לוי מוסר כי בהמשך דבריו נתן ראש הממשלה נאום פייסני חם ומחבק לציבור המתנחלים.
"הבית הזה יידרש לקבל בשבועות הקרובים הכרעות קשות ביותר שיקבעו את עתידנו. ההחלטות לא קלות ואנחנו צריכים לקחת בחשבון ולהבין לליבם של המתנגדים לתוכנית זו".
לדבריו, תוכנית "ההתנתקות" תובא להצבעה במליאה בעוד שבועיים. שרון נקב לראשונה בתאריך - ה-25 באוקטובר - ואמר כי "זו תהיה ההכרעה הראשונה בשורת הכרעות קשות שהממשלה תציב בפני הכנסת".

שרון ציין כי "מדיניות הממשלה בראשותי הייתה תמיד שלא יכולה להיות שום התקדמות מדינית לפני שיחוסל הטרור. עיקרון זה הוכר במלואו בחזון הנשיא בוש ובתכנית מפת הדרכים ואנו מחויבים לכך. ישראל דבקה בתמיכתה במפת הדרכים שהיא התכנית היחידה שתאפשר התקדמות לקראת הסדר מדיני בר קיימא".

שרון האשים את הפלשתינים בקיפאון המדיני בשל הטרור ובלימת הרפורמות והדגיש כי ישראל רוצה בחידוש המו"מ על פי מפת הדרכים.

"כל עוד אין פרטנר אמיתי לשלום ועד לזמן שבו ימצא שותף פלשתיני שימלא את כל ההתחיבויות של מפת הדרכים ושאיתו ניתן יהיה לנהל משא ומתן מדיני ולהתקדם לשלום, נאלצת ישראל ליזום צעדים משלה לביצור מעמדה המדיני והבינלאומי, לשיפור יכולתה לתת בטחון לאזרחיה, להלחם בטרור ולשפר את מצבה ההומניטרי של האוכלוסייה האזרחית", אמר שרון.

שרון הדגיש כי "מפת הדרכים היתה והינה התוכנית המדינית היחידה המקובלת על מדינת ישראל והיא דבקה בה. המשא ומתן על פי מפת הדרכים יחודש רק כאשר יקיימו הפלשתינאים את כל אותם תנאים מוקדמים שפרטתי.
לכן יזמה הממשלה את התוכנית להנתקות מרצועת עזה. אין זה סוד שהתוכנית הזו מעוררת מחלוקת קשה ביותר בציבור.

"כפי שהבטחתי בעבר, אני מתכוון להניח אותה לדיון והכרעה בכנסת בעוד שבועיים בלבד, בעשרים וחמישה באוקטובר", אמר שרון והוסיף: "בכנסת יתקיים דיון חופשי בתכנית שעליה החליטה הממשלה שם אני אציג במלואם את כל השיקולים שהניעו את הממשלה ליזום את התוכנית כל אחד יוכל לעיין בכל המסמכים, ללמוד את הנושא לעמוקו להביע את דעתו ולהצביע. כך פועל משטר דמוקרטי".

"לאחר שהכנסת תאשר כפי שאני מאמין שכך יהיה את התוכנית נוכל לגשת לישומה על פי לוח זמנים מעשי ומפורט כך נוכל לממש את החלטות הממשלה והכנסת במהלך 2005 תוך ליווי ובקרה צמודים לאור ההתפתחויות בשטח. עלינו לשמור בידינו את היכולת לבחון בכל רגע את המצב הבטחוני והמדיני ולהתאים את מעשינו למציאות המתפתחת..."

"בחרתי ביונתן בשיא לעמוד בראש מינהלת ההתנתקות כדי שיהיה מי שיבין את המתיישבים ביהודה ושומרון וינהג בנדיבות כלפיהם", הוסיף שרון.

ריבלין: הקרב על כל הקופה
כתבנו חגי סרי לוי מדווח כי קודם לכן נאם יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין: "דומה כי שנים כה רבות לא עמדנו בפני הכרעות כה גורליות, כה נוראות, כמו אלו שנצטרך לקבל כאן כנראה בשבועות ובחודשים הקרובים. הויכוח יהיה נוקב מאי פעם. קרב על כל הקופה. זו איננה עוד התנגשות של אידאולוגיות".

"אמת, בימי המדינה והישוב כבר ידענו כמה וכמה התנגשויות אידאולוגיות חריפות ביותר מהן שקרעו משפחות והפכו אוהבים לאויבים בנפש. אך הפעם אין המדובר בעוד אשדות יעקב, גבעת חיים או אפילו יד חנה. הפעם מזכירים הצלילים הצורמים את הסזון את אלטלנה וגם את קיץ 95 ולא רק הצלילים גם התחושות", הוסיף.

"מאז אותו יום דמים נורא על חוף ימה של תל אביב בו נשברו כל הכלים עת ירו יהודים אש תותחים באחיהם הטובעים בים, ניצבת לנגד עיננו מצוותו של מנחם בגין: להיות אחרים.
לשמור גם אל מול גלים של שנאה ודה לגיטימציה על נצחו של העם הזה, על אחדותו, בהביננו כי ללא הערבות ההדדית לא יהיה לנו לכולנו קיום כאן כלל.

גם היום, אנו עומדים על סף טרגדיה חלילה ושוב נשמעת דה לגיטימציה נגד ציבור שלם ודווקא נגד הציבור החלוצי הציוני והמסור ביותר.
יובל שנים אחרי יומה הארור של אלטלנה, נראה והלוואי שנתבדה כי שוב אנו עלולים לעמוד בפני מבחן נורא. מה נעשה אפוא ביום פקודה כדי שלא תשוב חרפה שכזו להכתים אותנו בדם אחים. לקחה של אלטלנה חד וברור הוא והיום דווקא היום הוא רלוונטי מתמיד.

לקראת הימים הנוראים שאולי חלילה לפנינו אנו מצווים גם אם בלב נשבר גם אם בדמע גם אם נחוש שגבנו אל הקיר לומר בקול ברור ורם בל יעז איש ובל יעלה במחשבתו של אדם להפנות נשק חלילה אל אחים.
גם אם ישפילו, יבוזו ויסיתו גם אם יחרפו ויגדפו את כל היקר והקדוש לנו וגם אם נגזר על המפעל החלוצי המפואר.

עלינו שלוחי הציבור מוטלת אחריות רבה. אחריות הסטורית.

ראשית לעצם ההכרעה הדמוקרטית. שהרי לא בסקרים ולא במשאלים יחתכו הדברים, אלא כאן באולם הזה על ידי שלוחי הציבור שנבחרו לכך. שנית, ולא פחות חשוב מכך לדרך שבה תתקבל ההכרעה הקשה הזו.

יש מי שיאמרו כי שום מילים יפות, אוהבות ומחבקות לא ימתיקו את החורבן. אחרים יאמרו כי דווקא כדי למנוע חורבן יש לבצע את הכריתה ומהר באבחה חדה וללא היסוסים.

עלולים להיות כאן בבית הזה שלוחי ציבור שיחושו וחשים כבר עתה באמת ובתמים כי הנסיבות המיוחדות הנוראות, מחייבות או מצדיקות פעולות מיוחדות ואף שבירה של הכלים. זה הזמן למנהיגות זה הזמן לאחריות.

כולם מבינים, כי לצד גורלם האישי של אלפי החלוצים, מיטב העם, שמפעלם יגזר כאן לשבט או לחסד, מונח על הכף גורלה של המדינה, גורלו של המפעל הציוני כולו. ומכאן ההבנה כי המעשים שיעשו והדברים שיאמרו, יכו גלים הרבה מעבר לזמן, למקום ולנסיבות".

יו"ר הכנסת סיים את נאומו בתפילה: "אלוקינו ואלוקי אבותינו, היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל הורם מה שיאמרו הבינם מה שידברו שלא יכשלו בלשונם ולא ינקשו בשינונם ואל יאמר פיהם דבר שלא כרצונך".