בפני הוועדה הופיע שלמה מויאל, מורה. "אני מורה מזה 25 שנה ולפני 5 שנים, בהיותי בכיתה מול הלוח, נזרק לעברי חזיז. הוא לא פגע בי אך, איבדתי השמיעה, איבדתי הראיה, ויש לי חוסר שיווי משקל. התלמידים הפכו אותי לנכה!"
"ממשלת ישראל בכלל ומשרד החינוך בפרט לא הציבו את הטיפול באלימות בראש סולם העדיפויות, כפי שהיה צריך", האשימה בדיון ח"כ פולישוק בלוך והוסיפה כי "בידי משרד החינוך לא קיימים האמצעים הראויים לצורך מדידה, פיקוח מתמיד והכשרת הסגל החינוכי לשם התמודדות עם תקריות אלימות. כיום בפועל הדיווח על קיומה של הבעיה אינו חובה והטיפול מבוצע על ידי כל גורם בנפרד ויש לשלב את כוחותיהם של כל הגורמים, משרד החינוך, המשטרה וכו` יחדיו".
ח”כ ענבל גבריאלי העירה כי הטיפול באלימות צריך להיות מעמיק ורב תחומי מכיוון שלא פעם, אלימות היא נסיון לזעקה ובקשת עזרה. "המשרד (משרד החינוך) לא עושה כלום נגד אלימות. לדוגמא – אחותי בכיתה ה` התלוננה למורה על ילד מציק. המורה ענתה לה – את צריכה להתמודד איתו. זה טיפול באלימות?!", תמהה ח"כ גבריאלי.
ח”כ מוחמד ברכה אמר שצריך להבין את הרקע עליו צומחת האלימות – בעיות פיסיות בבית הספר, השיח החברתי הפוליטי הבנוי על אלימות וכוח, מאצ`ואיזם, מליטריזם. ושיש ליצור מסגרות של שיתוף פעולה בין הורים, מורים ותלמידים.
לאה רוזנברג, נציגת משרד החינוך, התרבות והספורט בדיון אמרה כי יש חוסר אונים של נפגעי האלימות והפוגעים, בגלל חוסר היכולת שלהם להשתמש באמצעים אחרים. "המערכת בודקת את עצמה כל 3 שנים והמימצאים מראים על שיפור מסויים. המטרה שלנו ליצור בבית הספר אי של שפיות ואי-אלימות". תכנית אס”א כוללת היום 10 ישובים המטפלים בבעיה בצורה מערכתית ובשנה הבאה יתווספו לתכנית 20 ישובים נוספים כאשר ברשויות מקומיות נוספות מבוצעות תכניות אחרות".
רן ארז, יו”ר ארגון המורים העל-יסודיים טען כי משרד החינוך מגיב לאלימות שקורית במקום לטפל במניעת אלימות. הוא גם הציע למנוע מתן רשיון נהיגה לפני צבא, לצעיר אלים.
סנ”צ סוזי בן-ברוך- מנהלת מחלקת נוער, משטרת ישראל גילתה כי כיום, יש הודאה בתופעת האלימות וזו כבר התקדמות. "מנהל, מחוייב להודיע למשטרה על כל מקרה אלימות. יש זכות למורה להחליט על הגשת תלונה. רק בחודש האחרון היו 46 מקרי אלימות. מתוכם 19 – פגיעה במכוניות צוות החינוך. יש עליה של 20% במקרים מהשנה שעברה. יש ועדה המרכזת 27 גורמים המתכנסת אחת לחודש לטיפול שוטף".
"אין לשום תלמיד בעולם זכות לפגוע במורה, בגופו, רכושו ובכבודו" ,אמר דר' יצחק קדמן, מנכ”ל המועצה הלאומית לשלום הילד. "יש אלימות הנלמדת ע”י התקשורת", אמר ופירט: "אם מנחה בתכנית נוער בטלוויזיה חושף את ישבניו והתגובה הציבורית היא כי זה מותר כי זה חופש הביטוי, איזו דוגמא זו לתלמיד?".
כתב INN איציק וולף מדווח כי בסיום הדיון קראה הוועדה לראש הממשלה להקים מחדש את ועדת השרים למניעת אלימות כדי שתטפל בבעיה באופן משולב של כל הגורמים, ממשלתיים ואחרים מתוך הניסיון נלמד שזהו פתרון טוב. כמו כן קראה הוועדה לאמצעי התקשורת ולכל הרואים עצמם חלק מהמאבק נגד האלימות להקפיד על מניעת הקרנת מסרים אלימים בשידורים, במיוחד בפרסומות, בשעות צפיית נוער. כן פונה הוועדה לאמצעי התקשורת בבקשה לצאת במסע תקשורתי למניעת אלימות ופנתה למשרד החינוך, התרבות והספורט על מנת שיקבע מערכת הערכה ומדידה קבועה של תופעות האלימות, ושיתן למורים כלים להתמודדות עם הבעיה.
"ממשלת ישראל בכלל ומשרד החינוך בפרט לא הציבו את הטיפול באלימות בראש סולם העדיפויות, כפי שהיה צריך", האשימה בדיון ח"כ פולישוק בלוך והוסיפה כי "בידי משרד החינוך לא קיימים האמצעים הראויים לצורך מדידה, פיקוח מתמיד והכשרת הסגל החינוכי לשם התמודדות עם תקריות אלימות. כיום בפועל הדיווח על קיומה של הבעיה אינו חובה והטיפול מבוצע על ידי כל גורם בנפרד ויש לשלב את כוחותיהם של כל הגורמים, משרד החינוך, המשטרה וכו` יחדיו".
ח”כ ענבל גבריאלי העירה כי הטיפול באלימות צריך להיות מעמיק ורב תחומי מכיוון שלא פעם, אלימות היא נסיון לזעקה ובקשת עזרה. "המשרד (משרד החינוך) לא עושה כלום נגד אלימות. לדוגמא – אחותי בכיתה ה` התלוננה למורה על ילד מציק. המורה ענתה לה – את צריכה להתמודד איתו. זה טיפול באלימות?!", תמהה ח"כ גבריאלי.
ח”כ מוחמד ברכה אמר שצריך להבין את הרקע עליו צומחת האלימות – בעיות פיסיות בבית הספר, השיח החברתי הפוליטי הבנוי על אלימות וכוח, מאצ`ואיזם, מליטריזם. ושיש ליצור מסגרות של שיתוף פעולה בין הורים, מורים ותלמידים.
לאה רוזנברג, נציגת משרד החינוך, התרבות והספורט בדיון אמרה כי יש חוסר אונים של נפגעי האלימות והפוגעים, בגלל חוסר היכולת שלהם להשתמש באמצעים אחרים. "המערכת בודקת את עצמה כל 3 שנים והמימצאים מראים על שיפור מסויים. המטרה שלנו ליצור בבית הספר אי של שפיות ואי-אלימות". תכנית אס”א כוללת היום 10 ישובים המטפלים בבעיה בצורה מערכתית ובשנה הבאה יתווספו לתכנית 20 ישובים נוספים כאשר ברשויות מקומיות נוספות מבוצעות תכניות אחרות".
רן ארז, יו”ר ארגון המורים העל-יסודיים טען כי משרד החינוך מגיב לאלימות שקורית במקום לטפל במניעת אלימות. הוא גם הציע למנוע מתן רשיון נהיגה לפני צבא, לצעיר אלים.
סנ”צ סוזי בן-ברוך- מנהלת מחלקת נוער, משטרת ישראל גילתה כי כיום, יש הודאה בתופעת האלימות וזו כבר התקדמות. "מנהל, מחוייב להודיע למשטרה על כל מקרה אלימות. יש זכות למורה להחליט על הגשת תלונה. רק בחודש האחרון היו 46 מקרי אלימות. מתוכם 19 – פגיעה במכוניות צוות החינוך. יש עליה של 20% במקרים מהשנה שעברה. יש ועדה המרכזת 27 גורמים המתכנסת אחת לחודש לטיפול שוטף".
"אין לשום תלמיד בעולם זכות לפגוע במורה, בגופו, רכושו ובכבודו" ,אמר דר' יצחק קדמן, מנכ”ל המועצה הלאומית לשלום הילד. "יש אלימות הנלמדת ע”י התקשורת", אמר ופירט: "אם מנחה בתכנית נוער בטלוויזיה חושף את ישבניו והתגובה הציבורית היא כי זה מותר כי זה חופש הביטוי, איזו דוגמא זו לתלמיד?".
כתב INN איציק וולף מדווח כי בסיום הדיון קראה הוועדה לראש הממשלה להקים מחדש את ועדת השרים למניעת אלימות כדי שתטפל בבעיה באופן משולב של כל הגורמים, ממשלתיים ואחרים מתוך הניסיון נלמד שזהו פתרון טוב. כמו כן קראה הוועדה לאמצעי התקשורת ולכל הרואים עצמם חלק מהמאבק נגד האלימות להקפיד על מניעת הקרנת מסרים אלימים בשידורים, במיוחד בפרסומות, בשעות צפיית נוער. כן פונה הוועדה לאמצעי התקשורת בבקשה לצאת במסע תקשורתי למניעת אלימות ופנתה למשרד החינוך, התרבות והספורט על מנת שיקבע מערכת הערכה ומדידה קבועה של תופעות האלימות, ושיתן למורים כלים להתמודדות עם הבעיה.