לרגל כ"ט בנובמבר שחל אתמול, סיפר יו"ר הכנסת לשעבר, עו"ד דב שילנסקי, מפקד האצ"ל בגרמניה באותם ימים, את זכרונותיו מאותה תקופה, ביומן 'סוגרים יום' ערוץ 7.
"היינו במחנות העקורים בגרמניה, ופעלנו במחתרת. כשהודיע האו"ם על אישור תכנית החלוקה לא יכלו היהודים לצאת ולרקוד ברחובות, אך בתוך מחנה הפליטים היו שרקדו והיו שנאנחו על המדינה הקטנה מדי. באחד המקומות אף אמרו בלעג לחרדים, שהיו ציונים: "איך תתפללו שמונה עשרה? שלושה צעדים ואתם בשטח הערבי". אך השמחה היתה אצל כולם. אלה היו פליטים אחרי שואה איומה מבלי שראו את קצה המנהרה".
שילנסקי קובע כי מי שהשפיע בעיקר על החלטת האו"ם היו המעפילים, כמו מעפילי אקסודוס ששולחו על ידי הבריטים לגרמניה, והעולם געש בעקבות אותה פרשה. כמו כו פעילות המחתרות בארץ, פיצוץ מלון המלך דוד, עולי הגרדום, היו דברים שהעולם הביט עליהם תוך הערצה ודוגמה לתעוזה.
"ההתעוררות הגדולה אצל הניצולים היתה בעיקר יום למחרת, אז הפנימו את המשמעות, וטרם הגיעו ידיעות על מלחמת השחרור. אנשים החלו להתאסף, ולמרות שלא חגגו היתה ציפיה לעתיד. כשהגיעו ידיעות על המלחמה החל הנוער לעלות לארץ בדרך לא דרך כדי להתגייס. באותה תקופה מחצית מהלוחמים היו ניצולי שואה. אנשים הרגישו שהנה קמה מדינת ישראל ויש סכנה שהיא לא תתקיים. הם עייפו מהמחנות ממלחמות, מהיערות ומהבריחות. יחידים ששרדו ממשפחות נהרו לארץ, רצו להילחם עליה, לנטוע בה שורשים ולהקים בה משפחות", סיפר שילנסקי.
שילנסקי הוסיף כי האצ"ל בגרמניה פעל במקביל גם להכשיר אנשים לעליה ולמלחמה בארץ, וכן לאיסוף נשק, שהועבר באניה אלטלנה. בעניין זה הוא מציין כי מנחם בגין הקפיד להגיע כל שנה לטקס לזכר אלטלנה ועמד כמו חייל בשורה. כל ראשי הליכוד היו נוכחים, וגם אריאל שרון. אך בשנה האחרונה הודיע שרון לשילנסקי כי הוא לא מתכוון להשתתף בטקס משום מה, חתם יו"ר הכנסת לשעבר את דבריו.
כאן המקום להזכיר את דבריו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין אתמול ולפיהם בדבריו של ראש הממשלה ליד קברו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, יש הסכמה לדרכו של בן גוריון במאבק נגד מתנגדיו הפוליטיים ואולי אף הסכמה עם הטבעת אלטלנה.
"היינו במחנות העקורים בגרמניה, ופעלנו במחתרת. כשהודיע האו"ם על אישור תכנית החלוקה לא יכלו היהודים לצאת ולרקוד ברחובות, אך בתוך מחנה הפליטים היו שרקדו והיו שנאנחו על המדינה הקטנה מדי. באחד המקומות אף אמרו בלעג לחרדים, שהיו ציונים: "איך תתפללו שמונה עשרה? שלושה צעדים ואתם בשטח הערבי". אך השמחה היתה אצל כולם. אלה היו פליטים אחרי שואה איומה מבלי שראו את קצה המנהרה".
שילנסקי קובע כי מי שהשפיע בעיקר על החלטת האו"ם היו המעפילים, כמו מעפילי אקסודוס ששולחו על ידי הבריטים לגרמניה, והעולם געש בעקבות אותה פרשה. כמו כו פעילות המחתרות בארץ, פיצוץ מלון המלך דוד, עולי הגרדום, היו דברים שהעולם הביט עליהם תוך הערצה ודוגמה לתעוזה.
"ההתעוררות הגדולה אצל הניצולים היתה בעיקר יום למחרת, אז הפנימו את המשמעות, וטרם הגיעו ידיעות על מלחמת השחרור. אנשים החלו להתאסף, ולמרות שלא חגגו היתה ציפיה לעתיד. כשהגיעו ידיעות על המלחמה החל הנוער לעלות לארץ בדרך לא דרך כדי להתגייס. באותה תקופה מחצית מהלוחמים היו ניצולי שואה. אנשים הרגישו שהנה קמה מדינת ישראל ויש סכנה שהיא לא תתקיים. הם עייפו מהמחנות ממלחמות, מהיערות ומהבריחות. יחידים ששרדו ממשפחות נהרו לארץ, רצו להילחם עליה, לנטוע בה שורשים ולהקים בה משפחות", סיפר שילנסקי.
שילנסקי הוסיף כי האצ"ל בגרמניה פעל במקביל גם להכשיר אנשים לעליה ולמלחמה בארץ, וכן לאיסוף נשק, שהועבר באניה אלטלנה. בעניין זה הוא מציין כי מנחם בגין הקפיד להגיע כל שנה לטקס לזכר אלטלנה ועמד כמו חייל בשורה. כל ראשי הליכוד היו נוכחים, וגם אריאל שרון. אך בשנה האחרונה הודיע שרון לשילנסקי כי הוא לא מתכוון להשתתף בטקס משום מה, חתם יו"ר הכנסת לשעבר את דבריו.
כאן המקום להזכיר את דבריו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין אתמול ולפיהם בדבריו של ראש הממשלה ליד קברו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון, יש הסכמה לדרכו של בן גוריון במאבק נגד מתנגדיו הפוליטיים ואולי אף הסכמה עם הטבעת אלטלנה.