"שבס היה המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה. זהו אחד התפקידים הבכירים ביותר בשירות המדינה. זהו התפקיד בעל השפעה רבה בתוך שירות המדינה וכלפי הציבור הרחב. בפעולותיו בפרשת שטרן ובפרשת שולדנפריי הוא היה נתון בניגוד עניינים חריף ביותר", כתב השופט אהרון ברק בפסק דין שבו התקבלה עתירת המדינה נגד זיכויו של שמעון שבס מנהל משרד רה"מ רבין, מאשמת הפרת אמונים.
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי בפסק הדין המשתרע על למעלה מ 60 עמודים, עסק בג"ץ בהרכב מורחב של 9 שופטים, בשאלה: האם הפר שבס אמונים באופן הפוגע בציבור? והאם היה מודע לכך שביצע עבירה?
הרשעת שבס היתה בדעתם של 8 שופטי בג"ץ: אהרון ברק, חשין, טירקיל, בייניש, ריבליין, פרוקצ'ה, גרוניס ונאור. השופט מצא, משנה לנשיא בית המשפט העליון, דחה את העתירה.
בפסק הדין כתב ברק כי ניגוד הענינים שהתבטא "ביחסי החברות הקרובים והאמיצים עם שטרן והאחים שולדנפריי ובקשר העסקי שהיה לו (לשבס ר.א.) עימם (לרבות קבלת כספים בטרם נעשה עובד מדינה). הצטברותם של נתונים אלה באשר לבכירות התפקיד ועוצמת ניגוד הענינים יוצר מתכון בדוק לפגיעה קשה באמון הציבור בשרות המדינה".
עוד כתב כי "ההשלכות הקשות של הפגיעה באמון הציבור הן בשני המישורים: האחד, במישור הפנימי של עובדי המדינה. הם רואים במנהל הכללי דוגמא ומופת. 'אם מותר לו – מותר גם לנו', הם אומרים בליבם. הדבר מקרין עצמו במהירות לתוך השירות הציבורי ופוגע בו קשות. הדבר מצא ביטוי יפה במורת הרוח של עובדי המשרד שהונחו על ידי שבס לסייע לאחים שולדנפריי. המישור השני הוא החיצוני. התנהלותו של מנהל כללי בניגוד עניינים כה חמור משפיעה באופן הרסני על יחס הציבור אל עובדי הציבור 'כולם מושחתים' – הם חושבים לעצמם. בודאי כך, מקום שיש קשר כספי קודם בין עובד הציבור לבין חברו הטוב. 'ההון שולט בשלטון', יגידו".
כתבתנו מציינת כי "פרשת שטרן" היא הפרשה שבה הואשם שבס בניצול משרתו לצורך קידום עיסקה בטחונית עם מדינה זרה מתוך "אינטרס לגרוף רווח ניכר לידיו ולידי חבריו". בתיאור העובדות על "פרשת שולדנפריי", שבה הורשע שבס בהפרת אמונים , נכתב: "גל העליה שפקד את מדינת ישראל בראשית שנות ה 90 עורר את הצורך בהאצת הבניה במשק. אי לכך החליטה הממשלה להקים בין היתר את האגף למעקב ובקרה שהוכפף לאחריותו של שבס בהיותו מנכ"ל משרד רה"מ. מטרת הקמתו של האגף היתה להביא לזירוז הטיפול בתכניות בניה המיועדות בראש ובראשונה לאכלוס עולים". שבס ביצע לכאורה פעולות כדי להביא לאישורן של שתי תכניות בניה: פרוייקט "שערי העיר" בירושלים ופרוייקט "רחובות הירוקה" ברחובות. "במסגרת פעילות האגף הפעיל שבס את השפעתו לצורך קידום פרוייקטים הללו, אע"פ ששני הפרוייקטים לא עמדו בקריטריונים הנדרשים להתערבות האגף", נכתב בפסק הדין.
בהתייחסו לסכנות הנשקפות ל"חברה ולסדרי הממשלה" מעבירת הפרת אמונים ציטט ברק מתוך פסק הדין במשפטו של אריה דרעי. סכנות אלו "מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת, הן מפרות את האמון של פרט בפרט ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המנהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתיפקודו של הכלל. ובכך מערערות את היציבות החברתית".
בפסק הדין התייחס השופט ברק גם לשאלה האם ידיעתו של ראש הממשלה המנוח רבין על מעשיו של שבס יש בה כדי לנקות את שבס מאשמת הפרת אמונים, והוא כותב: "ידיעתו של ראש הממשלה לא היה בה כדי לנקות את שבס, לא 'מן הדופי האתי שדבק בפעילותו', ולא מהאיסור הפלילי שבה. ידיעת ראש הממשלה ואף אישור על ידו, אין בהם כדי לשלול את ניגוד הענינים, ואין בהם כדי למנוע את הפגיעה המהותית באמון הציבור".
עונשו של שבס ייקבע בבית השפט המחוזי בתל אביב.
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי בפסק הדין המשתרע על למעלה מ 60 עמודים, עסק בג"ץ בהרכב מורחב של 9 שופטים, בשאלה: האם הפר שבס אמונים באופן הפוגע בציבור? והאם היה מודע לכך שביצע עבירה?
הרשעת שבס היתה בדעתם של 8 שופטי בג"ץ: אהרון ברק, חשין, טירקיל, בייניש, ריבליין, פרוקצ'ה, גרוניס ונאור. השופט מצא, משנה לנשיא בית המשפט העליון, דחה את העתירה.
בפסק הדין כתב ברק כי ניגוד הענינים שהתבטא "ביחסי החברות הקרובים והאמיצים עם שטרן והאחים שולדנפריי ובקשר העסקי שהיה לו (לשבס ר.א.) עימם (לרבות קבלת כספים בטרם נעשה עובד מדינה). הצטברותם של נתונים אלה באשר לבכירות התפקיד ועוצמת ניגוד הענינים יוצר מתכון בדוק לפגיעה קשה באמון הציבור בשרות המדינה".
עוד כתב כי "ההשלכות הקשות של הפגיעה באמון הציבור הן בשני המישורים: האחד, במישור הפנימי של עובדי המדינה. הם רואים במנהל הכללי דוגמא ומופת. 'אם מותר לו – מותר גם לנו', הם אומרים בליבם. הדבר מקרין עצמו במהירות לתוך השירות הציבורי ופוגע בו קשות. הדבר מצא ביטוי יפה במורת הרוח של עובדי המשרד שהונחו על ידי שבס לסייע לאחים שולדנפריי. המישור השני הוא החיצוני. התנהלותו של מנהל כללי בניגוד עניינים כה חמור משפיעה באופן הרסני על יחס הציבור אל עובדי הציבור 'כולם מושחתים' – הם חושבים לעצמם. בודאי כך, מקום שיש קשר כספי קודם בין עובד הציבור לבין חברו הטוב. 'ההון שולט בשלטון', יגידו".
כתבתנו מציינת כי "פרשת שטרן" היא הפרשה שבה הואשם שבס בניצול משרתו לצורך קידום עיסקה בטחונית עם מדינה זרה מתוך "אינטרס לגרוף רווח ניכר לידיו ולידי חבריו". בתיאור העובדות על "פרשת שולדנפריי", שבה הורשע שבס בהפרת אמונים , נכתב: "גל העליה שפקד את מדינת ישראל בראשית שנות ה 90 עורר את הצורך בהאצת הבניה במשק. אי לכך החליטה הממשלה להקים בין היתר את האגף למעקב ובקרה שהוכפף לאחריותו של שבס בהיותו מנכ"ל משרד רה"מ. מטרת הקמתו של האגף היתה להביא לזירוז הטיפול בתכניות בניה המיועדות בראש ובראשונה לאכלוס עולים". שבס ביצע לכאורה פעולות כדי להביא לאישורן של שתי תכניות בניה: פרוייקט "שערי העיר" בירושלים ופרוייקט "רחובות הירוקה" ברחובות. "במסגרת פעילות האגף הפעיל שבס את השפעתו לצורך קידום פרוייקטים הללו, אע"פ ששני הפרוייקטים לא עמדו בקריטריונים הנדרשים להתערבות האגף", נכתב בפסק הדין.
בהתייחסו לסכנות הנשקפות ל"חברה ולסדרי הממשלה" מעבירת הפרת אמונים ציטט ברק מתוך פסק הדין במשפטו של אריה דרעי. סכנות אלו "מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת, הן מפרות את האמון של פרט בפרט ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המנהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתיפקודו של הכלל. ובכך מערערות את היציבות החברתית".
בפסק הדין התייחס השופט ברק גם לשאלה האם ידיעתו של ראש הממשלה המנוח רבין על מעשיו של שבס יש בה כדי לנקות את שבס מאשמת הפרת אמונים, והוא כותב: "ידיעתו של ראש הממשלה לא היה בה כדי לנקות את שבס, לא 'מן הדופי האתי שדבק בפעילותו', ולא מהאיסור הפלילי שבה. ידיעת ראש הממשלה ואף אישור על ידו, אין בהם כדי לשלול את ניגוד הענינים, ואין בהם כדי למנוע את הפגיעה המהותית באמון הציבור".
עונשו של שבס ייקבע בבית השפט המחוזי בתל אביב.