אל"מ במיל' יוגב סייג את דבריו עוד בראשיתם ואמר כי הוא אינו בקיא בפרטי המקרה ושהוא מאוד סומך על הרמטכ"ל בהחלטותיו, אך העיר שיחד עם זה ישנה כאן תפישה לא מידותית של אמת המוסר ואיתה אמת המידה של השידור הציבורי, במיוחד של רשת ב' של קול ישראל, שעוד בטרם נאמרה המילה האחרונה ובטרם פורסם התחקיר של האירוע, הם הכריעו ורואים את משפחת המחבל ואת שכניו, שעל בסיס עדותם מאשימים את חיילי השייטת, כאמת המידה המוסרית.
"אני חושב שיש פה סטייה חמורה גם ביסוד העניין", אמר יוגב. "מהיכן יסודות המוסר האלה אותם הם ממציאים שדמו של אויבך לא רק שאיננו שווה אלא אפילו יותר אדום מדמם של אותם חיילים אותם אנחנו שולחים אלי קרב להגן על קיומנו. לחשוב שאותם שכנים ואותה משפחה היא זו שמעדותה אנחנו נחיה, אף על פי שיכול להיות שדבר כזה קרה.( א"ו.) אבל אויב הוא אויב ואם הוא מחבל, בוודאי חמוש, אז דינו מיתה. ובעת פעולה לא תמיד ניתן להבחין האם מחבל שברח מבית בהתרעה חמה הוא חמוש או לא, חגור בחגורת נפץ או לא".
יוגב מוסיף כי הוא מעדיף, כאשר מדובר במחבל ששילח אנשים לפיגועי תופת, שהוא יהרג ולא יברח גם אם אינו חמוש. "בדרך כלל יש בזה כללים, שאם מחבל בורח מסגירת בית שכזו, ואכן הוא עלול לסכן את הכוח, אז ההליך הוא ירי באויר, ירי לכיוון הרגלים ואז ירי לגופו על מנת לפגוע בו.
"באיזונים הנכונים של המוסר ניתן לקבל כעובדה שזה לא יהיה מוסרי לבצע וידוא הריגה אם ישנו מחבל ששוכב פצוע ואינו מסכן את הכוח, אבל אותן סטיות שמנסים להאדיר הארגונים 'בצלם' ו'מחסום ווטש', סטיות התקן הבלתי מוסריות בהן הם חיים, אשר אינן מאזנות את יסודות המוסר והן מחבלות ביכולות של חיילי צה"ל", אומר יוגב ומסביר כי חלק מכלי המלחמה של חיילי צה"ל נלקח בעקבות הסטיות המוסריות הללו והדבר מפקיר, לטענתו, את חיי חיילינו אשר לא יכולים לסכל את הטרור בכל הכלים שברשותם, ובעקבות כך מסכן גם את חיי אזרחי מדינת ישראל.
על החלטת הרמטכ"ל להשעות את חיילי השייטת מפעילות מבצעית בעקבות התחקיר שפרסם ארגון 'בצלם', חזר יוגב ואמר כי הוא סומך על הרמטכ"ל אשר ידוע במתן גב לחיילים וכמי שאמר שאין כאן 'תופעה של חוסר מוסריות בצה"ל' אלא הצטברות של מקרים. הוא גם העיר כי המקרים אותם פרסמו נשות מחסום ווטש בכלל לא אירעו לאחרונה אלא הן "הוציאו מן המגרה מקרים", כלשונו, והסתמכו על עדויות ישנות.
"הרמטכ"ל היה זה שתבע בכנס סגל הפיקוד הבכיר שאדרבה, אם מישהו מן החיילים רוצה לדבר, שידבר עם מפקדיו, ואם הם אינם מעלים את טענותיו למעלה, יעלה למעלה עד ללשכת הרמטכ"ל, והמערכת תטפל בטענותיו, מכיוון שהמערכת יודעת לטפל בדברים חריגים ויחד עם זאת יודעת לגבות את כושר הלחימה של צה"ל, ובמיוחד הרמטכ"ל הנוכחי ידע לתת גב ללוחמים יותר מהאחרים".
יוגב טוען כי אותם ארגונים, 'בצלם' ו'מחסום ווטש', והתקשורת, לא רק רשת ב' אלא גם ערוצי הטלוויזיה, כמו גם המכללה לביטחון לאומי והמכללות של צה"ל, אינם מאפשרים לגורמים אחרים להכנס לדיון הציבורי ולומר מהו המוסר מכוח תורת ישראל ומכוח מסורת ישראל. "הקו המרכזי הוא הקו אותו מנחיל הפרופסור אסא כשר, הוא זה שמעביר את הקורסים, הוא הכהן הגדול בענייני המוסר וואמנם יש מה ללמוד מהמוסר שלו, אבל יש גם מה לטעון נגד חלק נרחב מהיסודות והתפיסות שלו, ולהוכיח שתפיסותיו סוטות באותה סטיית תקן, כי אם נכנס לדיון גם 'נוהל שכן' בסיפור של חיילי השייטת, שאין נוהל מוסרי ממנו, לקחת שכן או קרוב משפחה שבוודאי לבו על המחבל ולא בהכרח על חיילינו וגם אם לא, על ידו אפשר להציל חיים ולמנוע פתיחה באש וסיכון, כאשר במקרים מאוד רחוקים גם הוא מסתכן בכך וגם אם כן, אני מעדיף שהוא יסתכן ולא חיילינו, באותו כיוון חשיבה הם עוד יובילו אותנו יחד עם ארגוני האנשים שבעלי חיים חשובים בעיניהם יותר מבני אדם לכך שגם אסור יהיה לשלוח כלב לפנים, נוהל שברור לנו שלפעמים מציל הרבה חיי אדם".
"יש בצה"ל סטיית תקן מוסרית לא גדולה אשר יוצרת לנו ברוחב השטח סטיות תקן אשר עוצרות חלק מכלי המלחמה של חיילינו, ובכך מגבירות את סיכונם, וחלק מהן מאזנות את דחף המלחמה ואת דחף הפעולה אל הנקודה המוסרית, מה לא נכון לעשות בשעת מלחמה. זה לא נכון להרוג סתם נשים וילדים ללא צורך, אבל טוב היה להרוג אותו מחבל מבוקש גם במחיר שאולי ימות מישהו שלא היה צריך למות, כגון ילד או אישה, ולא שאותו מחבל ישאר חי וכתוצאה מכך יהרגו חמישה עשרה נשים או ילדים במקום אחר".
"אני חושב שיש פה סטייה חמורה גם ביסוד העניין", אמר יוגב. "מהיכן יסודות המוסר האלה אותם הם ממציאים שדמו של אויבך לא רק שאיננו שווה אלא אפילו יותר אדום מדמם של אותם חיילים אותם אנחנו שולחים אלי קרב להגן על קיומנו. לחשוב שאותם שכנים ואותה משפחה היא זו שמעדותה אנחנו נחיה, אף על פי שיכול להיות שדבר כזה קרה.( א"ו.) אבל אויב הוא אויב ואם הוא מחבל, בוודאי חמוש, אז דינו מיתה. ובעת פעולה לא תמיד ניתן להבחין האם מחבל שברח מבית בהתרעה חמה הוא חמוש או לא, חגור בחגורת נפץ או לא".
יוגב מוסיף כי הוא מעדיף, כאשר מדובר במחבל ששילח אנשים לפיגועי תופת, שהוא יהרג ולא יברח גם אם אינו חמוש. "בדרך כלל יש בזה כללים, שאם מחבל בורח מסגירת בית שכזו, ואכן הוא עלול לסכן את הכוח, אז ההליך הוא ירי באויר, ירי לכיוון הרגלים ואז ירי לגופו על מנת לפגוע בו.
"באיזונים הנכונים של המוסר ניתן לקבל כעובדה שזה לא יהיה מוסרי לבצע וידוא הריגה אם ישנו מחבל ששוכב פצוע ואינו מסכן את הכוח, אבל אותן סטיות שמנסים להאדיר הארגונים 'בצלם' ו'מחסום ווטש', סטיות התקן הבלתי מוסריות בהן הם חיים, אשר אינן מאזנות את יסודות המוסר והן מחבלות ביכולות של חיילי צה"ל", אומר יוגב ומסביר כי חלק מכלי המלחמה של חיילי צה"ל נלקח בעקבות הסטיות המוסריות הללו והדבר מפקיר, לטענתו, את חיי חיילינו אשר לא יכולים לסכל את הטרור בכל הכלים שברשותם, ובעקבות כך מסכן גם את חיי אזרחי מדינת ישראל.
על החלטת הרמטכ"ל להשעות את חיילי השייטת מפעילות מבצעית בעקבות התחקיר שפרסם ארגון 'בצלם', חזר יוגב ואמר כי הוא סומך על הרמטכ"ל אשר ידוע במתן גב לחיילים וכמי שאמר שאין כאן 'תופעה של חוסר מוסריות בצה"ל' אלא הצטברות של מקרים. הוא גם העיר כי המקרים אותם פרסמו נשות מחסום ווטש בכלל לא אירעו לאחרונה אלא הן "הוציאו מן המגרה מקרים", כלשונו, והסתמכו על עדויות ישנות.
"הרמטכ"ל היה זה שתבע בכנס סגל הפיקוד הבכיר שאדרבה, אם מישהו מן החיילים רוצה לדבר, שידבר עם מפקדיו, ואם הם אינם מעלים את טענותיו למעלה, יעלה למעלה עד ללשכת הרמטכ"ל, והמערכת תטפל בטענותיו, מכיוון שהמערכת יודעת לטפל בדברים חריגים ויחד עם זאת יודעת לגבות את כושר הלחימה של צה"ל, ובמיוחד הרמטכ"ל הנוכחי ידע לתת גב ללוחמים יותר מהאחרים".
יוגב טוען כי אותם ארגונים, 'בצלם' ו'מחסום ווטש', והתקשורת, לא רק רשת ב' אלא גם ערוצי הטלוויזיה, כמו גם המכללה לביטחון לאומי והמכללות של צה"ל, אינם מאפשרים לגורמים אחרים להכנס לדיון הציבורי ולומר מהו המוסר מכוח תורת ישראל ומכוח מסורת ישראל. "הקו המרכזי הוא הקו אותו מנחיל הפרופסור אסא כשר, הוא זה שמעביר את הקורסים, הוא הכהן הגדול בענייני המוסר וואמנם יש מה ללמוד מהמוסר שלו, אבל יש גם מה לטעון נגד חלק נרחב מהיסודות והתפיסות שלו, ולהוכיח שתפיסותיו סוטות באותה סטיית תקן, כי אם נכנס לדיון גם 'נוהל שכן' בסיפור של חיילי השייטת, שאין נוהל מוסרי ממנו, לקחת שכן או קרוב משפחה שבוודאי לבו על המחבל ולא בהכרח על חיילינו וגם אם לא, על ידו אפשר להציל חיים ולמנוע פתיחה באש וסיכון, כאשר במקרים מאוד רחוקים גם הוא מסתכן בכך וגם אם כן, אני מעדיף שהוא יסתכן ולא חיילינו, באותו כיוון חשיבה הם עוד יובילו אותנו יחד עם ארגוני האנשים שבעלי חיים חשובים בעיניהם יותר מבני אדם לכך שגם אסור יהיה לשלוח כלב לפנים, נוהל שברור לנו שלפעמים מציל הרבה חיי אדם".
"יש בצה"ל סטיית תקן מוסרית לא גדולה אשר יוצרת לנו ברוחב השטח סטיות תקן אשר עוצרות חלק מכלי המלחמה של חיילינו, ובכך מגבירות את סיכונם, וחלק מהן מאזנות את דחף המלחמה ואת דחף הפעולה אל הנקודה המוסרית, מה לא נכון לעשות בשעת מלחמה. זה לא נכון להרוג סתם נשים וילדים ללא צורך, אבל טוב היה להרוג אותו מחבל מבוקש גם במחיר שאולי ימות מישהו שלא היה צריך למות, כגון ילד או אישה, ולא שאותו מחבל ישאר חי וכתוצאה מכך יהרגו חמישה עשרה נשים או ילדים במקום אחר".