הבוקר (ד') החל בבית המשפט העליון דיון בעתירותיהן לבג"צ של משפחות 12 נעדרי יהודי אירן. העתירות דורשות כי ממשלת ישראל תפעל להצלת 12 הנעדרים, וכן לא לאפשר את ביצוע החלק השני של עסקת השבויים ולא תשחרר את סמיר קונטאר, מבלי שישראל תקבל בתמורה מידע על חיי 12 הנעדרים.
עורכת הדין ניצנה דרשן-לייטנר, המייצגת את בני המשפחות מספרת כי 12 הנעדרים עשו את דרכם ארצה בשנים 1994 ו-1997, ומאז נעלמו עקבותיהם. הנעדרים הוברחו מאירן לפקיסטן באמצעות הסוכנות היהודית, אולם באמצע הדרך אבדו עקבותיהם. הנעדרים לא הגיעו למפגש היעד עם אנשי הסוכנות, ומאז איש אינו יודע מה עלה בגורלם. משפחות הנעדרים, אשר חיכו ומחכים להם עד היום בארץ, פנו מאות פעמים לממשלת ישראל בדרישה כי תפעל להשגת מידע אודות הנעדרים – ללא הועיל.
עוד מדווחת עורכת הדין דרשן-לייטנר כי בני המשפחות נדרשו על ידי הממשלה לשמור על חשאיות גמורה, מאחר ו"הצעדים שנוקטים הרשויות לקבלת מידע אודות יקיריהם הינם דברים שהשתיקה יפה להם". בדיעבד התחוור למשפחות, כי השתיקה היתה אך כסות עבה לחוסר מעש ולהזנחה מצד הממשלה, ולכך שהממשלה מכרה את יקיריהם מאחורי גבם בעבור אלחנן טננבוים.
בעתירתם האחת דורשות המשפחות שהממשלה תפעל למען יקירהן ותמצה את כל הדרכים, כדי לנסות ולאתר את 12 הנעדרים. 10 שנים חיות משפחות הנעדרים בחוסר ידיעה מבלי שממשלת ישראל נוקטת בכל פעולה שהיא.
בעתירה השניה דורשות המשפחות, כי הממשלה לא תבצע את מחציתה השניה של עסקת חילופי השבויים עם החיזבאללה, ולא תשחרר את אסיר העולם סמיר קונטאר, מבלי שתקבל מידע אודות 12 הנעדרים. לטענתם, סמיר קונטאר הוא קלף המיקוח האחרון בידי ישראל בכל הנוגע לאירנים, ומשישתחרר, יאבדו המשפחות גם את שביב התקוה האחרון להצלת מידע אודות הנעדרים. אסור לה לממשלה, איפוא, לוותר על ההזדמנות החד פעמית המצויה בידיה.
עמדת הממשלה היא, כי היא עשתה ועושה כל שיכלה כדי לקבל מידע אודות הנעדרים. ואולם בתגובתה לא מוזכרת פעולה אחת שעשתה הממשלה. הואיל וראיות מאיראן מוכיחות כי הנעדרים עדיין בחיים, העותרים אינם מקבלים את עמדת הממשלה ועומדים על עתירתם. (ש)
עורכת הדין ניצנה דרשן-לייטנר, המייצגת את בני המשפחות מספרת כי 12 הנעדרים עשו את דרכם ארצה בשנים 1994 ו-1997, ומאז נעלמו עקבותיהם. הנעדרים הוברחו מאירן לפקיסטן באמצעות הסוכנות היהודית, אולם באמצע הדרך אבדו עקבותיהם. הנעדרים לא הגיעו למפגש היעד עם אנשי הסוכנות, ומאז איש אינו יודע מה עלה בגורלם. משפחות הנעדרים, אשר חיכו ומחכים להם עד היום בארץ, פנו מאות פעמים לממשלת ישראל בדרישה כי תפעל להשגת מידע אודות הנעדרים – ללא הועיל.
עוד מדווחת עורכת הדין דרשן-לייטנר כי בני המשפחות נדרשו על ידי הממשלה לשמור על חשאיות גמורה, מאחר ו"הצעדים שנוקטים הרשויות לקבלת מידע אודות יקיריהם הינם דברים שהשתיקה יפה להם". בדיעבד התחוור למשפחות, כי השתיקה היתה אך כסות עבה לחוסר מעש ולהזנחה מצד הממשלה, ולכך שהממשלה מכרה את יקיריהם מאחורי גבם בעבור אלחנן טננבוים.
בעתירתם האחת דורשות המשפחות שהממשלה תפעל למען יקירהן ותמצה את כל הדרכים, כדי לנסות ולאתר את 12 הנעדרים. 10 שנים חיות משפחות הנעדרים בחוסר ידיעה מבלי שממשלת ישראל נוקטת בכל פעולה שהיא.
בעתירה השניה דורשות המשפחות, כי הממשלה לא תבצע את מחציתה השניה של עסקת חילופי השבויים עם החיזבאללה, ולא תשחרר את אסיר העולם סמיר קונטאר, מבלי שתקבל מידע אודות 12 הנעדרים. לטענתם, סמיר קונטאר הוא קלף המיקוח האחרון בידי ישראל בכל הנוגע לאירנים, ומשישתחרר, יאבדו המשפחות גם את שביב התקוה האחרון להצלת מידע אודות הנעדרים. אסור לה לממשלה, איפוא, לוותר על ההזדמנות החד פעמית המצויה בידיה.
עמדת הממשלה היא, כי היא עשתה ועושה כל שיכלה כדי לקבל מידע אודות הנעדרים. ואולם בתגובתה לא מוזכרת פעולה אחת שעשתה הממשלה. הואיל וראיות מאיראן מוכיחות כי הנעדרים עדיין בחיים, העותרים אינם מקבלים את עמדת הממשלה ועומדים על עתירתם. (ש)