מהי הטרדה?

חוקי ההטרדה אינם תחליף ראוי לצניעות.

גיל רונן , י"ז באדר תש"ע

גיל רונן
גיל רונן
ערוץ 7

בהקשר של פרשה שלא נדבר עליה כאן (גם לא בטוקבקים) התראיין בשבוע שעבר רב באתר מעייני הישועה ואמר את המשפט הבא:

"אם התפרסם כי 7 מכל 10 רווקות מוטרדות מינית על ידי המעבידים שלהם, אז המצב הוא חמור.”

צודק הרב – המצב הוא חמור, חמור מאוד אפילו. אבל אם יורשה לי לומר זאת – בדרך הצגתו את הבעיה, הרב טועה. הרב אינו טועה סתם: הוא טועה משום שהוטעה בשיטתיות, על ידי גדולי המומחים במלאכת ההטעיה ושלוחיהם. לא רק הרב הוטעה – הציבור כולו הוטעה. רבנים אינם אמורים להיות מומחים בכל דבר ועניין, וכאשר באים אליהם אנשים ומציגים את עצמם כפרופסורים ודוקטורים בתחום מסויים, ואותם אנשים מציגים בפניהם נתונים מדעיים-כביכול בארשת פנים חמורה וידענית, איזה רב יכול לשער
ד"ר מור שייכת לקבוצה לא-קטנה של "חוקרות" שמתפרנסות מקיומו של מדע מזוייף בשליטה של הזרם הפמינו-מרקסיסטי באקדמיה, אשר כל כולו נועד להעצים את שטיפת המוח שהציבור נתון לה, ולחזק את שליטת הממסד המגדרי
בנפשו שהם משקרים?  

הרב מצטט כל הנראה מחקר שפירסמה באחרונה ד"ר אביגיל מור, ראש התכנית ללימודי נשים במכללה האקדמית תל חי. ד"ר מור שייכת לקבוצה לא-קטנה של "חוקרות" שמתפרנסות מקיומו של מדע מזוייף בשליטה של הזרם הפמינו-מרקסיסטי באקדמיה, אשר כל כולו נועד להעצים את שטיפת המוח שהציבור נתון לה, ולחזק את שליטת הממסד המגדרי.

ה”מחקר” של ד”ר מור, כפי שפורסם בתקשורת, קובע כי “79% מהנשים הרווקות וכ-15% מהנשים הנשואות חוות הטרדה מינית במקום העבודה”. לפי הנתונים של ד”ר מור, 38.5% מהנשים הרווקות חוו הטרדה מינית מצד מעסיקן מדי פעם, ו-40.8% חוו זאת לעיתים קרובות עד קרובות מאוד.

נשמע רע, נכון? וזה באמת רע. אבל נגיד שזה באמת ככה – למה זה ככה?

בואו נתחיל מהשאלה – מה זה בכלל "הטרדה מינית"? ובכן, המונח הזה לא קיים בתנ"ך, והוא לא קיים במשנה, וניחשתם נכון – הוא גם לא קיים בגמרא. לא בראשונים ולא באחרונים. ככל הידוע לכתוב שורות אלה הוא לא מוזכר כלל אצל אף רב, עד לעשורים האחרונים ממש.


חז"ל פיספסו משהו?


תחשבו על זה לרגע. אם יש משהו שהיהדות חזקה בו, הרי שזהו המוסר. רבבות של רבנים ישבו ועסקו בתורה, מבוקר עד ערב, כל ימי חייהם הבוגרים, במשך עשרות דורות. הם ישבו בארץ ישראל ובבבל, בתימן ובאירופה, באפריקה ובספרד, ודשו בדבר אחד: מוסר, מוסר ומוסר. ומעולם לא עלה אף אחד מהם על קיומו של תחום עבירות המוסר הכל-כך מרכזי הזה – ההטרדה המינית. הייתכן? האם רבותינו היו, סליחה, ערלי לב? טיפשים? קהי חושים? אם התורה הקדומה כבר הגדירה את האונס כרצח – האם ייתכן
במשך עשרות דורות. הם ישבו בארץ ישראל ובבבל, בתימן ובאירופה, באפריקה ובספרד, ודשו בדבר אחד: מוסר, מוסר ומוסר. ומעולם לא עלה אף אחד מהם על קיומו של תחום עבירות המוסר הכל-כך מרכזי הזה
שבכל הדורות מאז לא התקדמנו מוסרית די הצורך בכדי להבחין בעבירת "ההטרדה המינית" ולהתייחס אליה? האם בימי בית ראשון ושני היה מקובל שכל גבר יכול לגעת בנשים לא-נשואות? האם בנותיהם של חכמי המשנה והתלמוד היו הפקר לכל עובר ושב?

מה חסר לנו בפאזל ההיסטורי הזה? חסרים לנו שני דברים: אמירת האמת, ומושג הצניעות.

האמת היא זו: האדם הוא יצור מיני. לבני אנוש יש יצר מיני חזק. יש להם חשק. וטוב שכך. אנשים שאין להם חשק מיני הולכים לקבל טיפול במרפאות, משום שמשהו אצלם לא בסדר. אובדן תיאבון מיני מצביע על בעיה בריאותית, ממש כפי שאובדן תיאבון לאוכל מצביע על בעיה בריאותית. אבי הפסיכולוגיה המודרנית, זיגמונד פרויד, טען שהדחף המיני הוא היצר הבסיסי ביותר בנפשו של האדם.

אצל בני אדם – וכמדומני אצל רוב היונקים, הציפורים, ואפילו הדגים והלטאות – לפני שנוצר חיבור מיני בין זכר ונקבה, מתקיים תהליך הקרוי חיזור, ובדרך כלל מי שאמון על המלאכה הזו הוא הזכר. איש חכם הצביע בעיני על הקשר בין המילה חיזור לבין השורש "ח-ז-ר", המתייחס לפעולה חוזרת ונשנית. זהו אופיו של החיזור: מדובר בפעולה חוזרת ונשנית. הגבר מראה לאישה שהוא מעוניין בה, והאשה בדרך כלל אינה נענית מייד לחיזורים. הגבר מתמיד או מתייאש – האשה מגיבה כפי שהיא מגיבה, והעניין מסתייע או שאינו מסתייע. בכל מקרה חשוב לזכור שהחיזור אינו עבירה, הוא גם לא ספק עבירה. גם החיזור העיקש והנחוש אינו עבירה: הוא דבר מבורך שבלעדיו בני אדם מתקשים ליצור חיבור בריא של אהבה, ולהקים משפחה.

מה שנכון הוא שלא כל בני האדם עשויים מחומרים מעודנים ולא כולם קיבלו חינוך טוב מהבית ומהחברה. כתוצאה, יש גברים שמחזרים אחרי נשים בצורה לא-מכובדת. יש גם אנשים אובססיביים שלא מסוגלים להרפות מהחיזורים שלהם – אבל אלה אנשים חריגים והם קיימים בשני המינים במידה פחות או יותר שווה. אותי לא מעניין להתעסק בהם כאן, כי בניגוד לפמינו-מרקסיסטיות, אינני מנסה לשטוף את מוחכם ולטשטש אצלכם את האבחנה בין התנהגות נורמלית להתנהגות לא-נורמלית. 

כדי שנוכל בלב שלם לדרוש מגברים לחזר אך ורק בדרכים מכובדות, עלינו ליצור אווירה שבה שני המינים מכבדים אחד את השני, וכל אחד מהם מכבד את עצמו. עלינו ליצור גם אווירה שבו כולם מבינים שיש דברים שמתאימים למקומות ציבוריים ולמפגשים בין אנשים שאינם נשואים אחד לשני, ויש דברים שמתאימים לחדר השינה בבית של זוג נשוי, וכי אין לערבב בין הדברים האלה. לרעיון הזה קוראים צניעות, והוא נדרש משני המינים.


צניעות? געוולד!


לכל בר-דעת ברור שגם גבר חילוני אשר מרשה לעצמו להתייחס במילים אל מראה גופה של אישה הלבושה בבגדים חושפניים, ואשר יושבת לידו במועדון שקירותיו מעוטרים בתמונות מיניות ולוגמת אלכוהול, לא יעז לפנות באותה דרך לאשה חרדית שבה נתקל בבני ברק
הממסד הפמינו-מרקסיסטי נמנע במתכוון מלדרוש צניעות – גם מגברים וגם מנשים. הוא אינו מכיר כלל במושג הזה! לכל בר-דעת ברור שגם גבר חילוני אשר מרשה לעצמו להתייחס במילים אל מראה גופה של אישה הלבושה בבגדים חושפניים, ואשר יושבת לידו במועדון שקירותיו מעוטרים בתמונות מיניות ולוגמת אלכוהול, לא יעז לפנות באותה דרך לאשה חרדית שבה נתקל בבני ברק, או לאשה דתיה העובדת איתו במשרד שעובדיו דתיים. ברם, כל ניסיון להצביע על הקשר בין אווירה מתירנית המעודדת מיניות מוחצנת לבין חיזורים בוטים (“הטרדה מינית") נתקל בחומת הכחשה של ה"חוקרות" הפמינו-מרקסיסטיות.

אותה החוקרת שהוזכרה בראש דברינו ערכה גם מחקר אחר שבו "הוכיחה" כי אין קשר בין האופן שבו אשה מתלבשת לבין הסבירות שמישהו "יטריד אותה מינית”. מי שמאמין למחקרים האלה הוא כנראה מקרה אבוד: או שהמוח שלו כל כך שטוף שאין לו תקנה, או שלא היה לו הרבה מוח מלכתחילה.

החוק למניעת הטרדה מינית (1998), שנוסח על ידי "דוקטורית" פמינו-מרקסיסטית אחרת ואשר נחקק במהלך שהובילה ח”כ-דאז יעל דיין, נחשב לחוק המחמיר מסוגו בעולם כולו. הוא קובע בין היתר כי "הצעות חוזרות בעלות אופי מיני” וגם "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו” דינן מאסר שנתיים – גם אם "המוטרד” מעולם לא הבהיר ל"מטריד" שאינו מעוניין בהצעות, וזאת בתנאי ש“המוטרד” כפוף ל"מטריד" במסגרת של עבודה או לימודים.

להזכירכם – בעולם החילוני מעודדים נשים להסתובב בלבוש חשוף ולא להטיל על עצמן שום מחסום בתחום המיני. לא אשה יראת ה' היא תתהלל, אלא אשה מתהוללת היא שתתהלל, וממנה יראו כולם. וכמה שהיא יותר "נועזת" בלבושה, כמה שהיא מדברת בצורה יותר גסה – הרי שהיא נחשבת ל"משוחררת" ו"מתקדמת" יותר. מצד שני, גבר שמחזר אחרי אישה כזו ואומר מילה אחת לא במקום יכול להגיע לכלא באותו יום, בלי תחנות ביניים.

חמור מזה: הערות מהסוג שמדובר עליהן נאמרות כמעט תמיד במצבים שבהם אין עדים אחרים למה שהתרחש. בדרך כלל אין גם הקלטות, כמובן. יוצא איפוא שאין שום דרך להוכיח שהדברים אכן נאמרו כפי שהמתלוננ/ת טוענ/ת שנאמרו, ואין גם שום דרך להפריך את החשד. תכונתו זו של החוק הופכת אותו לחוק בולשביקי-דיקטטורי קלאסי, כי בהינתן אווירת ההפקרות הכללית, הוא יוצר מצב שבו כל הגברים אשמים כל הזמן, ואין להם שום דרך להוכיח את חפותם. זהו מצב של גן-עדן ממש עבור מי שיודעת לנצל אותו, והוא מעביר בבת אחת את כל הכוח בחברה לידיהן של נשים מסוג מסויים, ובמיוחד לידיהן של שופטות, נשות הפרקליטות ונשות הפוליטיקה והתקשורת.

מי שמתפלא איך קרה שנשות השמאל הפמינו-מרקסיסטי כדוגמת שלי יחימוביץ', זהבה גלאון, אילנה דיין, דורית בייניש ועדנה ארבל מנהלות לנו את המדינה כבר 25 שנה, יימצא כאן את אחד ההסברים העיקריים.



החוק נגד הטרדה מינית נועד למטרה אחת: לאפשר שליטה בולשביקית של הכת הפמינו-מרקסיסטית. אלמלא כן, היו מנסחי החוק דואגים לכלול בו גם התייחסות לצניעות, וקובעים כי לבוש, התנהגות ודיבור מיני של נשים מהווה לכל הפחות הדחה לדבר עבירת הטרדה
פלירטוטים מותרים?

אוהבים סטטיסטיקות? הנה עוד סטטיסטיקה עבורכם: סקר שערך המגזין הוותיק "הארפרס בזאר" בקרב 500 נשים קרייריסטיות גילה ששלוש נשים מתוך חמש מעדיפות לעבוד ישירות תחת בוס שהוא גבר, וכי 86% מהן אמרו כי ישמחו "לפלרטט" עם הבוס – כלומר, לשלוח לו רמיזות מיניות – אם הדבר יעזור להן להתקדם מקצועית. שבע מתוך עשר נשים אמרו שכאשר הן נועלות נעלי עקב לעבודה, הן מרגישות חזקות יותר ומקבלות ביטחון עצמי רב יותר באופן "אוטומטי". סקרים אחרים מצאו כי כ-40% מהזוגות במערב הכירו זה את זו במסגרת העבודה. אין ספק שהרבה מהזוגות האלה היו ביחסי עובד-מעביד. מדובר איפוא בהרבה מאוד "עבריינים” המסתובבים בינינו – כולל רבים מכם, גולשים יקרים, ורבים מהאנשים שאתם מכנים “אבא" ו”אמא”.

החוק נגד הטרדה מינית נועד למטרה אחת: לאפשר שליטה בולשביקית של הכת הפמינו-מרקסיסטית. אלמלא כן, היו מנסחי החוק דואגים לכלול בו גם התייחסות לצניעות, וקובעים כי לבוש, התנהגות ודיבור מיני של נשים מהווה לכל הפחות הדחה לדבר עבירת הטרדה, אם לא הטרדה בפני עצמה. ברם, המונחים וה"סטטיסטיקות" הפמינו-מרקסיסטיות נועדו להטעות, והן יכולות להטעות כל אחד. כולל רבנים, כולל את הגדולים. התוצאה עלולה להיות הרת אסון, משום שבדרך זו הכבוד, הסמכות והעוצמה עלולים לעבור מידיהם של הרבנים לידיהן של הפמינו-מרקסיסטיות.

על הרבנים להתעקש מול הפמינו-מרקסיסטיות ולומר להן: אין תחליף ואין כביש עוקף לצניעות. רוצים להתנהג כמו בהמות ולהעמיד את היחסים בין המינים על יסודות של מלחמת מפתות במפותים? – שיבושם לכם. אנחנו לא נלמד מכם את הדרך הזו. אם תרצו ללמוד מאיתנו על הצניעות, המשתיתה את היחסים בין המינים על שיתוף פעולה – נשמח ללמדכם איך עושים את זה.

פרקים קודמים בסדרה "שלטון השמאל דרך ארגוני הנשים":