פורום פורום גרעין דביר

)

כוסעמק.

הכל עוד לא התחרבן אבל הולך לקרות בקרוב מאוד. ואני לא יודעת מה לעשות הלאה.

כוסעמק.

שאין לי שליטה, שאני מאבדת את זה.
אני לא יכולה להגיד כלום לאף אחד.

אולי עדיף שלא. לשחרר מזה, לתת למשהו אחר.

תלכי מזה, זה סתם עושה לך רע בכל הגוף כל פעם כזו. ואין לכם מה לעשות עם זה, וזה לא מעודד ששבוע וזהו. זה פשוט לא עוזר. כי יש עכשיו שבוע שלא, שבוע של סיוט, שבוע של חוסר אונים.
אז מה אכפת השבוע וזה נגמר, זה שבוע שהיה אמור להיות 3 ימים ונהיה שבוע איכשהו.
אני רוצה לוותר על הכל ולהתמודד עם מה שיהיה אחר כך בלי לדפוק לו הכל. אולי צריך לדעת מתי לוותר ולהרים ידיים.

או שפגעתי בו. כמו תמיד.
כך או כך אני מגעילה נורא ומה הוא עושה איתי בכלל. למה אי אפשר פשוט להיעלם כשלא טוב ולהיות כשבסדר. אני מעורערת כל-כך והוא ילך מחר ל3 ימים ואני אפול עוד ועוד ועוד ולא יפריע לאף אחד ולא יהיה עם מי לדבר. אבל מה אכפת, את מזוכיסטית, תתמודדי עם כמה שכואב לך ובלתי אפשרי ותאכלי אותה. אל תערבי אותו בכל זה.

אני לא מסוגלת להיות פה יותר, אני לא מסוגלת לאנושות. אני מגיעה פה למצבי קיצון שלא הגעתי אליהם כבר הרבה זמן ואני מפחדת מעצמי כבר. שוב פגעתי בו, שוב יצאתי עליו, שוב בלי שמגיע לו. אף פעם לא מגיע לו. אני מפחדת כבר לדבר וכל כך צריכה שיהיה איתי אבל זה לא נראה שהוא רוצה ואני לא יכולה להאשים אותו בזה בכלל כי הכל באשמתי והכל מגיע לי. אני אסבול, אני אצרח, ולא יהיה אף אחד כי לא מגיע לאף אחד כבר להיות סביבי אז פשוט תרפי ותתני לכולם ללכת ולעזוב אותך. אל תתחנני לקשר, את יודעת שאת תהרסי הכל אחרי שבוע.
(אני צריכה לצלם. אני לא רוצה לצלם עכשיו, לא ככה.)
מה יהיה בסופש, מי אמר שהוא ירצה בכלל שאהיה איתו, מה הטעם אם גם ככה אני אהיה כאובה נורא ולא ארצה כלום.
(אני צריכה חיבוק ונמנעת ממנו כמה שאני רק יכולה.)

לא יכולה יותר לשמוע אף אחד, לא מסוגלת גם לזה וגם לעצמי. אני רוצה שוב פעם ושוב ושוב ושוב. עד שלא יהיה איפה.
אין לי כוחות לשבוע הזה, לא לסוף שבוע, לא בכלל. כלום.

בא לי כל-כך, אני רוצה ולא אכפת לי כלום כבר.
אני לא רוצה לאכזב אותו, אין לי כח לאיןמילים הזה.
אולי בכל זאת, בלי להגיד. זה יכול להיות רעיון.

הפסקתי להילחם לטוב, הפסקתי להאמין שהוא יבוא. אני לא רוצה להרגיש טוב, אני לא רוצה להרגיש טוב. די להגיד שיהיה טוב, אני לא רוצה טוב.
בדמעות אני כן נלחמת. לא מצליחה, אבל נלחמת. מנסה להשאיר אותן עוד דקה בעיניים, ומתחילה לבכות מהתסכול והייאוש.
חזרתי במוצאי שבת לדירה והאוטובוסים האלה מחורבנים נורא וכלום לא הצליח לי וכלום לא הסתדר אז עמדתי 3 דקות בבר אילן ועליתי על האוטובוס הראשון והתחלתי לבכות מהתקף רעש בראש. ולא הצלחתי לנשום, ולא הצלחתי לזוז, ורק בכיתי ובכיתי עד שהוא אמר לי בדיוק מה לעשות אז ירדתי וקניתי שוקו והלכתי לאוטובוס אחר וגם שם בכיתי בלי שליטה.
הרעש ממלא לי כל פינה בגוף וגורם לו להשתגע במובן הכי פשוט והמכוער של המילה. אני מתחילה לרעוד ולא לנשום ולבכות והיום בצהריים זה קרה שוב כשהיא שמה שירים בקול והעירה אותי. אני לא מצליחה להבין מה קורה לי.
הוא הלך לישון ואני צריכה אותו כל-כך אבל אני לא אגיד לו תישאר ער כי הוא לא ישן מאתמול בלילה. אבל אני צריכה אותו ואני בוכה ואני משתגעת ולא מצליחה להירדם. מי מצליח להירדם ב8 וחצי בערב.
אני רוצה לקום מחר חולה רק כדי שיהיה לי תירוץ לא לצאת מהמיטה, לא להצליח לתפקד ולא לעשות כלום חוץ מלבכות בשקט כי הגוף גומר עליי.