יוסף לא אהב שמכריחים אותו לעשות שני דברים יחד. ברצינות. כעס זה דבר אחד, עצבות זה דבר אחר. בן אדם זה דבר אחד, מילים – עוד משהו. "משהו שצריך לשמוע", ככה אמר לו הרב בני בהרצאה ההיא, כשהמרצה דיבר בהתלהבות על שכר ועונש מהשמיים ויוסף הביט בכלל שמאלה. לא על הספרים עם הכריכה החומה, לא על המדפים. פשוט, שמאלה. בעיה גדולה, נו באמת.
"הרב, אני שומע הכול" הכול? טוב, אולי לא ממש הכול כי בדיוק כשהמרצה התחיל לספר על היהודי שהיתה לו כבשה כולם התחילו לצחוק בגלל הכובע שלו, שהוא הפך בתור מתודה מעניינת, ואז המילים שלו נבלעו בתוך הרעש וכבר אין דרך לדעת בכמה דינרים הוא קנה את הכבשה ההיא, אבל לא חשוב.
"הכול? באמת הכול?"
"כן, הרב"
"טוב, אני סומך עליך"
זה כבר טוב.
המרצה המשיך לדבר ולדבר, ויוסף, שכבר זכר בעל פה את דברי החכמים על שכר ועונש כי המרצה ציטט אותם חמש פעמים, ישב ותהה לעצמו האם מישהו באמת מבין את נושא ההרצאה, ולמה לו, לאדון, לנסות להפחיד ולהרגיע אותם בהפרשים של חמש דקות כשהוא בעצמו עדיין חי ובריא.
"הי, אתה, הזה עם המכנס החום- מה קורה שם? הספרים מעניינים יותר מהכבשה, נכון?"
יוסף שתק. המחשבות היו מעניינות עבורו יותר.
'אולי אני לא באמת אצטרך מכשירי שמיעה, אם את הגיחוכים שלהם אני יכול לשמוע'.
את שארית ההרצאה הוא בילה במחשבות על כלבי ויימרנר ועל מה שיקרה אם יכליאו אותם עם בולדוג.
רק שלא יבקשו ממנו, במחילה מכבודו, להסתכל בעיניים.
"הרב, אני שומע הכול" הכול? טוב, אולי לא ממש הכול כי בדיוק כשהמרצה התחיל לספר על היהודי שהיתה לו כבשה כולם התחילו לצחוק בגלל הכובע שלו, שהוא הפך בתור מתודה מעניינת, ואז המילים שלו נבלעו בתוך הרעש וכבר אין דרך לדעת בכמה דינרים הוא קנה את הכבשה ההיא, אבל לא חשוב.
"הכול? באמת הכול?"
"כן, הרב"
"טוב, אני סומך עליך"
זה כבר טוב.
המרצה המשיך לדבר ולדבר, ויוסף, שכבר זכר בעל פה את דברי החכמים על שכר ועונש כי המרצה ציטט אותם חמש פעמים, ישב ותהה לעצמו האם מישהו באמת מבין את נושא ההרצאה, ולמה לו, לאדון, לנסות להפחיד ולהרגיע אותם בהפרשים של חמש דקות כשהוא בעצמו עדיין חי ובריא.
"הי, אתה, הזה עם המכנס החום- מה קורה שם? הספרים מעניינים יותר מהכבשה, נכון?"
יוסף שתק. המחשבות היו מעניינות עבורו יותר.
'אולי אני לא באמת אצטרך מכשירי שמיעה, אם את הגיחוכים שלהם אני יכול לשמוע'.
את שארית ההרצאה הוא בילה במחשבות על כלבי ויימרנר ועל מה שיקרה אם יכליאו אותם עם בולדוג.
רק שלא יבקשו ממנו, במחילה מכבודו, להסתכל בעיניים.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.