חמשתכם מתבקשים לכתוב על כיסופים/השתוקקות/ציפייה למשהו/למישהו,

תמיד היינו צועדים,
יחד באותם השבילים;
לאור ירח דק,
או פירורי שמש מחממים

לאט, לאט,
כל לילה הפך יותר ארוך מהיום
והיום יותר רחוק מאתמול,
ואת מתרחקת
עם הרבה אתמולים שלנו.

מביט בצלליך השחורים
תחת רקיע זרוע כוכבים,
מתרחקת אל תוך ההרים
סביבך ערפל סמיך,
אבקת קסמים

וכשהלב שבור
אז פורחות המילים
נעלמו העקבות,
נותרו ממך רק הצלילים

והתווים מסתחררים,
במחול עדין, חסר מילים
ולחן רך ונוגה
מזדחל מבין הטללים

אז התיישבתי על סלע קשה
בין עמקים, חרוש צללים
להאזין בחרש
לרחשי הצלילים

הם קראו לי, הצלילים,
למצוא את המילים
ולאסוף שברי אותיות
בשכרון חושים,
לעטוף לצרור ורדים .

אותיות ושברי אותיות
מונחים בכבוד מלכות,
לשלוח לך עם אחרון הכוכבים,
שכבה בדממת אלחוט.

וכשהלך והסתלק לו האופל
השחר הפציע באופק
שולח אל הפסגות גווני כתום,
הזריחה הולידה יום.

אני שומע עכשיו שריקת רוח חדה;
מקיצה סוס אציל לדהור
אני מרגיש,
כמו הד בתוכי ששר באלפי קולות,
אני יודע, את קיבלת את המילים,
את חוזרת עם האור.

שלום לך נסיכה,
לבושה בשחור.

הכדור פורח הצבעוני שמצויר על השלט בכניסה משקף בדיוק את הרצון שלה, לפרוח, לפרוץ. לעוף החוצה בהמון צבעים. היא נכנסת לאולם הקטן ומחכה לתורה. אנשים עומדים על הבמה ומדברים, ואז מגיע הזמן שלה. היא עולה ומתחילה לירות מילים.

אני אלופה בתירוצים.
אלופה בלהסביר, אלופה בלהחביא מאחורי הגב. אני אומרת לכם, אם היתה אולימפיאדה הייתי לוקחת זהב.
אני יודעת לשחק כדי לכסות,
על מלל לא ברור ועל הרבה הרבה חולשות
ואני משקרת לעצמי, אני יודעת.
זה זיוף אחד גדול כשאני רוצה את המטרה, שואפת להגיע (לא תמיד יש לי ברירה)
ואני נשברת כי זה קשה, וכי אני חלשה
אל תספרו לי שזה הכל רק עניין של גישה.
אני אזרוק פה קלישאות וכלום לא יעזור, כי בסוף זאת רק אני שצריכה לבחור,
אם לקום ולא ליפול ולהחליט שזה הזמן
לעמוד ולהצליח את אותו חלום ישן,
לא
אל תסתכלו עליי במבט הזה, אתם לא מאמינים ובטוחים שאשבר
הפעם זה יקרה ואני לא הולכת לוותר
אני אוכיח לכולם, ובעיקר לעצמי אתם תראו
שאני, מסוגלת ליותר.

היא נושמת נשימה עמוקה ויורדת מהבמה כשברקע הד של מחיאות כפיים. היא הבטיחה עכשיו משהו, והיא הולכת לעמוד בזה, היא נשבעת. בפעם הבאה כשהיא תעמוד על במה, היא תכתוב לעצמה שיר ניצחון.

תציירי לי ים.
שקיעה.
וילדה מביטה אל האופק.
תציירי שהיא חושבת.

עכשיו-
תציירי אותה שוכבת במיטה,
לא מצליחה להרדם.
ותציירי שהפנים שלה לא רגועות.

ואם לא קשה לך,
תציירי אותה במטבח.
מסתכלת על צלחת מלאת אוכל
ותציירי שאין לה תאבון.

ועוד בקשה,
תציירי לי אותה בוהה באש המשתוללת באח,
תציירי שיש לה עיניים כמהות ומבט מחכה.

אחר כך-
תציירי שהיא כותבת מכתבים לאף אחד
ותציירי שהימים שלה ארוכים.

תציירי אותה נקרעת בין הבדידות לאהבה,
עומדת, מביטה, ממתינה.
תציירי בבקשה שבתוכה משתוללת סערה.
שהיא נאבקת, נלחמת, שיש בעינייה נחישות.
ציירי שלפתע היא נרגעת.

תציירי לי ים.
שקיעה.
וילדה מביטה אל האופק.

בבקשה אחרונה-
תציירי געגוע.

במהרה בידנו ופעמיים חי, יהיה לנו עד מחר בערב?

@במהרה בידינו!
@פעמיים חי
יש לכם עד מחר בבוקר לכתוב לנו.. אם לא תכתבו, שלושת הכותבים האחרים יעלו אוטומטית לשלב הבא, ואתם תודחו.
בהצלחה.

הרבה עומס בזמן האחרון. בכל זאת מחלקה שלמה על הראש.

רק עכשיוט הגעתי הביתה מיום רביעי..

לא היה לי אינטרנט.