מצת מצווה בלילה הראשון, ארבע כוסות, קריאת מגילה בליל פורים (אם הוא ירושלמי)...
אפילו ליום הולדת שלי הוא לא יכול להגיע, כל אלה תאריכים של ירח מלא🤐
יהיה ליקוי ירח
וליל ט"ו הוא לא תמיד ירח מלא בדיוק. לפעמים זה יוצא אחד לפני או אחד אחרי (למשל הפעם).
הוא בכלל לא יהודי
שיקוי אל זאב, ואז הוא לא יהיה שוטה ויישאר חייב במצוות הנ"ל.
וד"א שכחת את כזית פת בסוכה.
כי לדעתי הוא לא מוגדר חיה בגלל הזמניות, אבל אני לא מסכים עם החילוק שלך כי אנימאגוס זה מרצון ואדם זאב זה בע"כ.
הרי התודעה שלו היא אנושית לגמרי, כביכול הייתי אומר שהוא סה"כ החליף בגדים.
כלומר בשיתוף השם אפשר לקרוא לו "כלב" (למשל) אבל באמת הוא נשאר עצמו.
במקום ללבוש דמות אדם הוא לובש דמות חיה, אבל לומר שהמהות שלו השתנתה קצת קשה יותר.
אולי זה בחירה שלו, כלומר הידיעה שהוא בצורה של כלב אולי נתנה לו פורקן ליצרים.
הרי אדם קרוב אצל עצמו ולא נאמן להעיד על עצמו שהוא רשע..
הוא לא מעיד שהוא היה כלבי, אבל המחשבות מעט יותר כלביות.
בפשטות משמע שהיה אדם לגמרי אלא שבמצב ההוא יש בו נטייה מסויימת לחייתיות,
אזי לכאורה כרגע הוא באמת אדם בלבוש של חיה, אמנם אם יהיה עוד הרבה שנים אז אולי ישתנה הגדר,
יחד עם זאת במצב שבו ישתנה הגדר אזי אולי גם כשיהיה בלבוש אדם הרי יחשב כחיה לכל דבריו.
אם בכלל תהיה לו האפשרות לחזור לצורת אדם שהרי צריך לזה דעת (מסברא)
משום שאסור הנאה מחמץ, וכשיהפך לאדם בחזרה יהיה שבע מהחמץ.
ההוא גבראהוא כרת אצבע אנושית
ובנוגע לזה שהמהות לא השתנתה.
לפני הזמן ונהנה גם בזמן איסור הנאה מזה שאכל חמץ, זה אסור?
לא שמעתי מעולם כדבר הזה.
כן נסתר. כי כשהוא היה אדם ביום החמץ כבר נאסר עליו בהנאה ואז זה שהייתה לו שעת פטור מאיסור אכילה לא אומר שיש לו פטור מאיסור הנאה ויכול להיות שכן תהיה בעיה עם הנאת מעיו.
לו יצוייר שבאמצע פסח ייברא לך חלה בתוך הבטן ותהיה שבע מזה אתה לא תעבור שום איסור.
הוא עצמו לא אכל חמץ (אלא הכלב) ובזה אין איסור, וכשחזר להיות אדם הוא פשוט אדם שאינו רעב..
אין לו באמת הנאה. הנאה אמורה להיות אקטיבית. ומ"מ אפשר לדחות את זה כאונס אלא אם כן אולי יקיא..
למה לא אוכלים חלב אחרי בשר? או כי הטעם לפעמים עולה במששך השעות האלה, ואם כך במקרה שלנו זה איסור הנאה, או כי נשארות חתיחות בשר בין השיניים, ואז זה עובר על איסור בל יראה ובל ימצא. ורואים שהתורה מחמירה הרבה יותר על איסור חמץ מאשר על איסור על הפרדת בשר וחלב. אז אם חוששים לכל הדברים האלה בבשר וחלב פשיטא לחשוש להם בהלכות פסח.
אם הוא יחכה שש שעות בתור זאב אז אולי הוא יוכל לחזור לדמות אדם בלי לעבור על איסור. אבל אני חושב שבמקרה שלנו יהיה יותר נכון ללכת כמו אביו של מר עוקבא ולחכות יום, וחוץ מזה זה נכון בנוגע לגוף של אדם. אני לא יודע איך פועל גוף של זאב, ובספק רצוי להחמיר ולהימנע בכלל.








- הארי פוטריש פאנפיק שנכתב על ידי יהודי דתי שתוהה על אותם שאלות בדיוק.
הפאנפיק מספר על יהודי שקיבל את המכתב ותוהה האם מותר לו ללכת, הוא מתייעץ עם רבנים שלאחר דיונים רבים אומרים שחובה עליו ללמוד בהוגוורטס משום שאחרת זו סכנת נפשות לו ולסביבה (כמו שהיה עם אריאנה) כי הוא צריך לדעת לשלוט בקסם הנמצא בתוכו ושלא יתפרץ אצלו בדרכים לא רצויות- הקסם נמצא אצלו בכל מקרה ועדיף שישלוט בו.
מכירים אודיו בוק טוב להארי פוטר??
שמעתי את ספרים 1+2 ביוטיוב שהקריאה the reader האלופה ולא מצליחה למצוא משהו שאהבתי לספרים שבאים אח"כ לצערי... אשמח לעזרה (הכוונה למישהו שמקריא את הסיפור איך שהוא מהספר, ולא מסכם את הפרקים כמו ב'תם ונשלם הקונדס' למשל)
נרות חנוכה ידי חובה ע"י זה שמר דראסלי מדליק? הרי זה המקום שהוא מחשיב כבית. (אגב לכן כולם חוזרים לחופשה בחג הזה של הנויצרים כדי להדליק נרות חנוכה בביתם)
בפנימיה, שאחד ידליק בשביל כולם בחדר, אז כנראה זה יהיה רון, כי הוא הגדול מבינהם
אשתו כגופו.
אז אולי גם וולדמורט כגופו של הארי? השאלה אם בית רידל או אחוזת מאלפוי זה נחשב הבית של וולדמורט. אולי זה שהוא שם שם את היומן זה נחשב שהוא השתתף בפרוטה עם בעל הבית?
אמגוש זה כהן דת פרסי, שהפך אחר כך בגמרא לכינוי למכשף לזכרוני
"אישור תליה, אישור תליה! איפה החבל?" הוא אמר בשמחה.
"אתה מבין" הוא אמר להארי "עכשיו שיאשרו לי לתלות מחבלים מהצוואר שלהם למטה במרתפים, יצורים מבחילים, כבר לא יוכלו לזרוק פצצות סירחון על ישראל. נכון? הייתם חושבים פעמיים לפני שהייתם מלכלכים עםבוץ נגד ישראל, אם הייתם יודעים שאני יכול לתלות אתכם כמה ימים! נגמרו הימים האלה. חוץ מזה ראש הממשלה הסכים לחתום על צו גירוש לטיבי!"
עם ההשוואות האחרות אני מסכימה.
האמת שאם כבר היהודים בסדרה הם בני המוגלגים - כי הרי וולדמורט (=היטלר) האמין בטוהר דם (=הגזע הארי), אז ילדי המוגלגים, שאינם טהורי דם, הם היהודים, שהיטלר רצח בשל היותם לא מהגזע הארי...
את.ה.ם.ן-יודע.ת-מי.ה