יהיה ליקוי ירח
וליל ט"ו הוא לא תמיד ירח מלא בדיוק. לפעמים זה יוצא אחד לפני או אחד אחרי (למשל הפעם).
הוא בכלל לא יהודי
שיקוי אל זאב, ואז הוא לא יהיה שוטה ויישאר חייב במצוות הנ"ל.
וד"א שכחת את כזית פת בסוכה.
כי לדעתי הוא לא מוגדר חיה בגלל הזמניות, אבל אני לא מסכים עם החילוק שלך כי אנימאגוס זה מרצון ואדם זאב זה בע"כ.
הרי התודעה שלו היא אנושית לגמרי, כביכול הייתי אומר שהוא סה"כ החליף בגדים.
כלומר בשיתוף השם אפשר לקרוא לו "כלב" (למשל) אבל באמת הוא נשאר עצמו.
במקום ללבוש דמות אדם הוא לובש דמות חיה, אבל לומר שהמהות שלו השתנתה קצת קשה יותר.
אולי זה בחירה שלו, כלומר הידיעה שהוא בצורה של כלב אולי נתנה לו פורקן ליצרים.
הרי אדם קרוב אצל עצמו ולא נאמן להעיד על עצמו שהוא רשע..
הוא לא מעיד שהוא היה כלבי, אבל המחשבות מעט יותר כלביות.
בפשטות משמע שהיה אדם לגמרי אלא שבמצב ההוא יש בו נטייה מסויימת לחייתיות,
אזי לכאורה כרגע הוא באמת אדם בלבוש של חיה, אמנם אם יהיה עוד הרבה שנים אז אולי ישתנה הגדר,
יחד עם זאת במצב שבו ישתנה הגדר אזי אולי גם כשיהיה בלבוש אדם הרי יחשב כחיה לכל דבריו.
אם בכלל תהיה לו האפשרות לחזור לצורת אדם שהרי צריך לזה דעת (מסברא)
משום שאסור הנאה מחמץ, וכשיהפך לאדם בחזרה יהיה שבע מהחמץ.
ההוא גבראהוא כרת אצבע אנושית
ובנוגע לזה שהמהות לא השתנתה.
לפני הזמן ונהנה גם בזמן איסור הנאה מזה שאכל חמץ, זה אסור?
לא שמעתי מעולם כדבר הזה.
כן נסתר. כי כשהוא היה אדם ביום החמץ כבר נאסר עליו בהנאה ואז זה שהייתה לו שעת פטור מאיסור אכילה לא אומר שיש לו פטור מאיסור הנאה ויכול להיות שכן תהיה בעיה עם הנאת מעיו.
לו יצוייר שבאמצע פסח ייברא לך חלה בתוך הבטן ותהיה שבע מזה אתה לא תעבור שום איסור.
הוא עצמו לא אכל חמץ (אלא הכלב) ובזה אין איסור, וכשחזר להיות אדם הוא פשוט אדם שאינו רעב..
אין לו באמת הנאה. הנאה אמורה להיות אקטיבית. ומ"מ אפשר לדחות את זה כאונס אלא אם כן אולי יקיא..
למה לא אוכלים חלב אחרי בשר? או כי הטעם לפעמים עולה במששך השעות האלה, ואם כך במקרה שלנו זה איסור הנאה, או כי נשארות חתיחות בשר בין השיניים, ואז זה עובר על איסור בל יראה ובל ימצא. ורואים שהתורה מחמירה הרבה יותר על איסור חמץ מאשר על איסור על הפרדת בשר וחלב. אז אם חוששים לכל הדברים האלה בבשר וחלב פשיטא לחשוש להם בהלכות פסח.
אם הוא יחכה שש שעות בתור זאב אז אולי הוא יוכל לחזור לדמות אדם בלי לעבור על איסור. אבל אני חושב שבמקרה שלנו יהיה יותר נכון ללכת כמו אביו של מר עוקבא ולחכות יום, וחוץ מזה זה נכון בנוגע לגוף של אדם. אני לא יודע איך פועל גוף של זאב, ובספק רצוי להחמיר ולהימנע בכלל.
- הארי פוטריש פאנפיק שנכתב על ידי יהודי דתי שתוהה על אותם שאלות בדיוק.
הפאנפיק מספר על יהודי שקיבל את המכתב ותוהה האם מותר לו ללכת, הוא מתייעץ עם רבנים שלאחר דיונים רבים אומרים שחובה עליו ללמוד בהוגוורטס משום שאחרת זו סכנת נפשות לו ולסביבה (כמו שהיה עם אריאנה) כי הוא צריך לדעת לשלוט בקסם הנמצא בתוכו ושלא יתפרץ אצלו בדרכים לא רצויות- הקסם נמצא אצלו בכל מקרה ועדיף שישלוט בו.
כשראיתי שהוא יצא כמעט נתקעתי בתקרה מרוב התלהבות...
יש משהו נחמד בבועה השקטה של הישיבה
למה סנייפ שחור למען השם??? ולמה דמבלדור נראה כמו רב חבדניק????
אבל כל מי שהעז לטעון שזה לא תואם לסיפור, אמרו לו שהוא גזען... כרגיל הטענה המפגרת. (אגב, כאילו ש"לי ג'ורדן" לא היה שחור בסרט וכולם היו מרוצים)
כנראה זה סתם כדי לדחוף פרוגרס לגרון של אנשים.
זה זיהום מכוון של כל חלקה טובה. גם הם יודעים את זה.
למה בכלל צריך רימייק להארי פוטר? זה אפילו לא הספיק להתיישן כדי שיהיה צורך לחדש. תשובה: כלי ביד התעמולה. חד חלק.
המבאסים האלו לספרים המדהימים האלו- את זה אני לא מבינה.
שיצא לפני חצי שנה. בטריילר של השבוע הוא היה נראה יותר טוב.
לגבי סנייפ השחור - כמובן שחצי עולם מתלוננים על זה, אבל HBO הוכיחו עם משחקי הכס ששיטת השיווק שלהם היא לייצר שערוריות, והנה הוכחה שהיא מצליחה.
אני חושב שיחליפו אותו לפני עונה 5, ככה שלא תהיה בעיה עם הזכרון של סנייפ בו אבא של הארי מתעלל בו (ובעצם, אם סנייפ שחור הוא יוצא גזען.)
בכל אופן, הטריילר החדש נראה ממש מגרה ומדויק לספרים ברמה הזויה (עד לפרטים הממש קטנים), וגם מוסיף עוד מלא דברים שנראים מעניינים, כמו הסיפור מנקודת מבט כללית, ולא רק מראות עיניו של הארי. (מה שאומר בפועל, שנקבל סצנות בהם רואים מישהו בא להורים של הרמיוני, לדוגמה, ומסביר להם על עולם הקוסמים.)
יום ההולדת של הארי [הלועזי היה ביום שישי והעברי היה בשבת])
כלומר, אני די בטוח שזה מה שהוא עשה שם
אני לא קשור לגרינדלוולד! זה שקר שאומרים שאני נשיא נימרנגרד.
נכון שבהתחלה תמכתי בהם, אבל מאז שגרינדלוולד עשה שלט "למען טובת הכלל" גערתי בו ואמרתי לו שאני כבר לא קשור לארגון שלו
"זה לא לעניין מה שעושים שם, להכריח אנשים לישון אחרי כיבוי אורות ולא להסתובב בחוץ. חוץ מזה שהם חברה ממש מסוגרת ולא נחשפים למוגלגים. כשלמדתי שם לא הכרתי מוגל, חשבתי שצריך לשלוח מכתבים עם מאה בולים על מעטפה"
לעשות אימפריוס לטראוורס בגרינגוטס זה לא היהדות שלי
\יש פאנפיקים נוספים מוצלחים על הארי פוטר שהם ממש ספר שלם\סדרה שלימה חוץ מ'השיטה הרציונלית'? חיפשתי קצת ומצאתי רק תרגומים עלגים ולא מעניינים..
כל התנינים מהשמירה על אזקבן".
"להוציא את התנינים?" הזדעק בן גביר?
"חצי מהאזרחים ישנים בלילה כשהם יוגעים שתנינים דומרים על הכלא!"
"והחצי השני פחות, בידיעה שהפקדת את תומכי הטרור בידי יצורים מצריים שמוכנים בכל רגע לעבור לשירות א סיסי"
אשמח אם מישהו יוכל לשלוח קישור לסרטון הנ"ל
מקגונגל נעצה בהארי מבט בוחן.
"אני הולכת לשם," היא אמרה והצביעה על בניין בצדו האחר של הרחוב, שעליו התנוסס שלט של חבית עץ, "וקונה לעצמי משקה, שאני זקוקה לו נואשות. אתה נשאר בינתיים כאן להימדד להכנת גלימות. זה הכול. אני אבוא לבדוק מה קורה איתך בעוד זמן קצר, ואני מצפה למצוא את החנות של מדאם מלקין עומדת עדיין על תלה ולא עולה באש בשום צורה."
מדאם מלקין הייתה זקנה נמרצת שלא אמרה מילה על הארי כשראתה את הצלקת שעל מצחו, וירתה מבט חד בעוזרת שלה כשזאת נראתה כאילו היא עומדת לומר משהו. מדאם מלקין שלפה אוסף של חתיכות בד מונפשות ומתפתלות, שכנראה שימשו כסרטי מידה, והחלה לבחון את מושא העבודה שלה.
לצד הארי עמד ילד חיוור, בעל פנים מחודדות ושיער מגונדר ומתולתל בצבע בלונדיני־לבן, שהיה כנראה בשלביו האחרונים של תהליך דומה. אחת משתי העוזרות של מלקין בחנה את הילד לבן השיער ואת הגלימה המשובצת שלגופו; מדי פעם היא נקשה על אחת מפינות הגלימה בשרביטה, והגלימה התכווצה או התרחבה.
"שלום," אמר הילד. "גם אתה הולך להוגוורטס?"
הארי כבר ראה לאן השיחה הזאת עומדת להתגלגל והחליט, בשבריר שנייה של תסכול, שהגיעו מים עד נפש.
"אלוהים אדירים," לחש הארי. "לא יכול להיות." הוא הניח לעיניו להיפער. "מה... שמך, אדוני?"
"דראקו מאלפוי," אמר דראקו מאלפוי, שנראה מבולבל מעט.
"זה באמת אתה! דראקו מאלפוי. אני... אני מעולם לא חשבתי שאזכה לכבוד הזה, אדוני."
הארי הצטער שלא ניחן ביכולת לגרום לדמעות לזלוג מעיניו. האחרים בדרך כלל החלו לבכות בערך בשלב הזה.
"הו," אמר דראקו, שנשמע מבולבל מעט, ואז נמתחו שפתיו לחיוך זחוח. "טוב לפגוש מישהו שיודע את מקומו."
אחת העוזרות, זו שזיהתה את הארי, השתנקה קלות.
הארי המשיך לקשקש. "לעונג הוא לי לפגוש אותך, מר מאלפוי. עונג צרוף. וללמוד בהוגוורטס באותה השנה כמוך! לבי מפרפר מהתרגשות רק מהמחשבה על כך."
אופס. החלק האחרון נשמע קצת מוזר, כאילו הוא מפלרטט עם דראקו או משהו.
"ואני שמח לראות שאזכה לכבוד הראוי למשפחת מאלפוי," השיב לו דראקו, בחיוך שכמותו עשוי להעניק המלך הרם ביותר לפחות שבנתיניו, אם הנתין עני אך ישר.
"אמממ... לעזאזל," הארי התקשה לחשוב על השורה הבאה שלו. טוב, כולם רצו ללחוץ את ידו של הארי פוטר, אז—
"כאשר יסיימו להתאים לי את בגדיי, אדוני, האם תואיל בטובך ללחוץ את ידי? אין דבר שיתעלה על כך כשיאו של היום הזה—לא, של החודש הזה—למעשה, של כל חיי."
הילד בעל השיער הבלונדיני־לבן נעץ בו מבט נוקב.
"ומה אתה עשית עבור בית מאלפוי שאמור לזכות אותך בחסד שכזה?"
אוי, אני כל־כך מנסה את זה על הבא שירצה ללחוץ לי את היד.
הארי הרכין את ראשו. "לא, לא, אדוני, אני מבין. אני מתנצל שביקשתי. יהיה לי לכבוד לנקות במקום זאת את מגפיך."
"בהחלט," פסק דראקו. פניו חמורות הסבר אורו במקצת.
"תאמר לי, לאיזה בית אתה חושב שימיינו אותך? אני אהיה בסלית'רין, כמובן, כמו אבא שלי, לוציוס. ובאשר אליך, אתה נראה לי כמו הפלפאף או אולי גמדון־בית."
הארי חייך במבוכה. "פרופסור מקגונגל אומרת שאני האדם הכי רייבנקלו שהיא פגשה או שמעה עליו אי־פעם, עד כדי כך שרוונה בעצמה הייתה אומרת לי לצאת יותר, מה שזה לא אומר, ושללא ספק אמצא את עצמי בבית רייבנקלו אם המצנפת לא תצרח חזק מכדי שנוכל להבין משהו. סוף ציטוט."
"וואו," אמר דראקו מאלפוי, שנשמע מתרשם קלות. הילד שחרר מעין אנחה עגמומית. "החנפנות שלך הייתה מעולה, או לפחות ככה אני חשבתי. תוכל להצליח גם בבית סלית'רין. בדרך כלל רק אבא שלי זוכה להתרפסות כזאת. אני מקווה ששאר אנשי סלית'רין ילקקו לי עכשיו כשאני בהוגוורטס... אני מתאר לעצמי שזה סימן טוב."
הארי השתעל. "אני מצטער, אבל האמת היא שאין לי מושג מי אתה."
"נו באמת!" אמר הילד באכזבה מרה. "אז למה עשית את זה?"
עיניו של דראקו נפערו בחשד פתאומי. "ואיך אתה יכול לא להכיר את משפחת מאלפוי? ומה זה הבגדים האלה? ההורים שלך מוגלגים?"
"שניים מההורים שלי מתים," אמר הארי. לבו נצבט כשהוא אמר את זה ככה. "שני ההורים האחרים שלי הם מוגלגים, והם אלו שגידלו אותי."
"מה?" אמר דראקו. "מי אתה?"
"הארי פוטר, נעים להכיר."
"הארי פוטר?" דראקו השתנק. "הארי פוטר ה־" ואז הילד השתתק בפתאומיות.
דממה קצרה השתררה.
ואז, בהתלהבות קורנת: "הארי פוטר? הארי פוטר המפורסם? יוווו, תמיד רציתי לפגוש אותך!"
העוזרת שטיפלה בדראקו השמיעה קול השתנקות עצור, אבל המשיכה בעבודתה והרימה את ידיו של דראקו כדי להסיר ממנו בזהירות את הגלימה המשובצת.
"סתום כבר," הציע הארי.
"אני יכול לקבל חתימה? לא, רגע, אני רוצה להצטלם איתך קודם!"
"סתוםכברסתוםכברסתוםכבר."
"לעונג רב הוא לי לפגוש אותך!"
"תישרף כבר ותמות."
"אבל אתה הארי פוטר, המציל המהולל של עולם הקוסמים! הגיבור של כולם, הארי פוטר! תמיד רציתי להיות בדיוק כמוך כשאגדל כדי שאוכל—"
דראקו הפסיק את דבריו באמצע המשפט, פניו קופאות באימה מוחלטת.
מבעד לדלת הפתוחה נכנס לחנות גבר גבוה, לבן שיער, בעל אלגנטיות קרירה וגלימות שחורות מהאיכות המשובחת ביותר. ידו האחת אחזה במקל הליכה בעל ידית כסף, אשר נראה כמו נשק קטלני רק מעצם היותו מוחזק באותה היד. עיניו סקרו את החדר באדישות של מוציא להורג, של אדם שרצח אינו מסב לו כאב או אפילו תענוג אסור, אלא משמש לו פעילות שגרתית כמו נשימה.
זה היה האיש שבאותו הרגע צעד מבעד לדלת הפתוחה.
"דראקו," אמר הגבר, קולו נמוך ומלא זעם. "מה בדיוק אתה אומר?"
בשבריר שנייה של פאניקת הזדהות גיבש הארי תוכנית הצלה.
"לוציוס מאלפוי!" השתנק הארי פוטר. "לוציוס מאלפוי המפורסם?"
אחת מהעוזרות של מלקין נאלצה להסתובב ולהפנות את פניה לקיר.
עיניים רצחניות סקרו אותו במבט צונן.
"הארי פוטר."
"זהו כבוד ענקי לפגוש אותך!"
העיניים הכהות נפערו. איום קטלני התחלף בתדהמה.
"הבן שלך סיפר לי הכול עליך," השתפך הארי, שבקושי ידע מה יוצא מפיו ופשוט דיבר מהר ככל האפשר. "אבל כמובן שידעתי עליך הכול עוד קודם. כולם הרי מכירים את לוציוס מאלפוי הגדול, הבוגר המהולל ביותר של בית סלית'רין! חשבתי לנסות להתקבל לבית סלית'רין בעצמי רק כי שמעתי שהשתייכת אליו כילד—"
"מה בדיוק אתה אומר, מר פוטר?" נשמעה כמעט צרחה מחוץ לחנות, ושנייה לאחר מכן התפרצה פרופסור מקגונגל פנימה.
אימה טהורה כל־כך הייתה שפוכה על פניה, עד שפיו של הארי נפתח אוטומטית ואז נתקע ללא מילים.
"פרופסור מקגונגל!" הזדעק דראקו. "זו באמת את? שמעתי עלייך כל־כך הרבה מאבא שלי! חשבתי לנסות להתקבל לגריפינדור כדי שאוכל—"
"מה?" שאגו לוציוס מאלפוי ופרופסור מקגונגל בתיאום מושלם, כתף אל כתף. ראשיהם פנו להסתכל זה על זה בתנועת מראה, ואז נרתעו השניים זה מזה כאילו בצעדי ריקוד מתואם.
המולה פתאומית פרצה כשלוציוס תפס את דראקו וגרר אותו אל מחוץ לחנות.
ואז השתררה דממה.
בידה השמאלית של פרופסור מקגונגל נחה כוס משקה קטנה, אשר נטתה הצדה בזמן המהומה וכעת טפטפה לאטה טיפות של אלכוהול לשלולית קטנה של יין אדום שנקוותה על הרצפה.
אבל זה עניין של טעם וגיל כנראה...
כאילו 'הרעיון הרציונלי' שאמור לעבור מובן אבל הסיטואציה ארוכה וילדותית, שגם לא באמת עונה עד הסוף להגדרה המבוקשת, אבל לא משנה זה חפירות...
