מה אתם עושים? לומדים במקום מרכזי? בחור? מה עלויות השכירות שם?

אתם לא צעירים מכדי להתחתן, אתם לא צעירים מכדי לפרנס את עצמכם.

אפשר למצוא הרבה תירוצים למה להישאר אצל ההורים. בסופו של דבר ברור שמדובר בנח וחיסכון השאלה מה המחיר.

אז מה המחיר?

השנה הראשונה של הנישואין בהרבה מקרים היא השנה הכי קשה.

לומדים לחיות כזוג, לומדים להסתדר עם המין השני, לומדים על המערכת האינטימית הסבוכה בין בני זוג.

בקיצור לא פשוט.

מה קורה כשאתם אצל ההורים? כל זה נהייה קשה פי כמה.

כי אי אפשר לריב, וגם אם רבים אז כל מה שצריך זה לעבור לסלון ושם כבר אי אפשר,

שלא נדבר על זה שזה הורים של צד אחד ככה שהשני תמיד בעמדת נחיתות. מצב מאד לא בריא לתחילת הנישואין.

את כל כבלי הצניעות שצריך להתיר כבני זוג צריך לעשות עם ההורים שלו/שלה מעבר לקיר. 

נראה לי שהמסר ברור..

אמנם ביחידת דיור אצל ההורים של אבא שלי

אבל אני יכולה להעיד שזה גמר להם על הזוגיות. וגם את הקשר של אמא שלי וחמותה. 

אולי יש יחידי סגולה שזה לא קילקל להם, אבל זה סיכון עצום מדי לקחת.

אם אתה אברך אתה בהחלט יכול לעבוד במגוון עבודות בערבים. ואם יש לך מילגה גבוהה אז בכלל לא מבינה מה הבעיה.

אל תחשוב עכשיו על חסכונות לעתיד, כי החסכונות האלה לא יעזרו לך אם תהיה גרוש...

ואגב, אני למדתי תואר מאוד עמוס וקשה (פיזיקה-כימיה) והצלחתי לעבוד תוך כדי ולממן את עצמי, נסיעות, ואת התואר!

יש גם עבודות בחופשות סמסטר (הדרכה בסמינריונים, בקייטנות, ניהול פרוייקטים חד פעמיים, מלצרות בבתי הארחה וכו').

אז תחרקו קצת שיניים עד אז, והעיקר לא לגור אצל ההורים בחדר!

בעל המאה הוא בעל הדעה.

רשימת שאלות שקיבלתי מזוגות שחיים אצל ההורים\ביחידת דיור אצל ההורים:

- ליל טבילה, וואו כמה שאלות.

לדבר עם אשה ולגלות שאם יש טבילה בשבת היא תמיד דוחה כי אי מצב שאמא שלה לא תגלה.
איך מסתירים?

מעבר לזה שקולטים מהר מאד מתי אתם אסורים ומתי מותרים, אם השירותים משותפים אז רואים...
 

- פרטיות של ההורים. 

פרטיות שלכם, אתם לא יכולים לריב כמו שצריך בלי שישמעו ויתערבו

אתם צרכים לשמר נגיעה מחוץ לחדר כשההורים נמצאים, במיוחד בשנה הראשונה חשוב מאד ליצור מגע יומיומי.

הריון- ההורים ידעו הכל. קשה להסתיר הקאות בחילות וחולשה ככה.כל בדיקה שתלכו, כל פעם שתתעורר בעיה הכי קטנה.

וגם אם אין הריון, הרבה יותר סיכוי שההורים ינסו לגשש, אם אתם כן מונעים, לא מונעים, אולי תבדקו? אולי יש ביוץ מוקדם?

וזה רק מדגם שעלה לי בשלוף. יש עוד המון...

אם אתה בגוש, אז יחסית השכ"ד בכולל לא גבוה בכלל, ויש המון טרמפים בבוקר למרכז. תמצאו איזה עבודה קטנה פה ושם ותסדרו כמו כולם. אל תעשו את זה לעצמכם.
זה מתכון לקושי ומריבות, גם עם ההורים וגם בינכם...

ממש לא.

לגור עם ההורים זה הטעות הכי גדולה שזוג יכול לעשות. בטח אם לא מדובר ביחידה נפרדת.

דבר שני וחשוב לא פחות.

כל ילד חילוני יודע שאחרי הצבא הוא הולך לעבוד, שוכר דירה, ומרוויח את לחמו. כן, גם תוך כדי לימודים.

משום מה בחברה הדתית אנחנו חיים במצב של נחייה על חשבון ההורים עד שנתחתן, נסיים ללמוד, והילדים יהו בני 18. 

תמצאו עבודה תוך כדי הלימודים. (מלצרות אם צריך) ותפרנסו את עצמכם. 

אחרי שבונים את היסודות של הקשר והם מספיק חזקים, אפשר לחזור אל ההורים.

אבל לא על ההתחלה.

אבל זה היה רק לכמה חודשים... והאמת, לא יודעת איך זה השפיע עליהם.

המלצה שלי היא שגם כשגרים אצל ההורים, אז רק ביחידת דיור.

כל משפחה צריכה מטבח משלה, ומקלחת משלה מינימום.

וזה עוד לפי שדיברנו על האופי ויכולת ההכלה של ההורים ושל בני הזוג... (ואני אומרת את זה כאחת שגרה ביחידת דיור אצל ההורים)

פתרון אפשרי הוא שתשכרו סטודיו, או דירה ממש קטנה במקום מרוחק מהמרכז שהשכירויות לא גבוהה.

תנסו למצוא הכנסות מגוונות, כמו למשל:

למלצר שבשבתות בבתי הארחה 

לשטוף כלים בערבים 

שיעורים פרטיים וכד'

תגישו את כל המלגות שאתם יכולים להגיש.

וגם תבדקו לגבי מעונות במקום הלימודים ולגבי הנחה בשכר לימוד.

(אני אישית שילמתי על תואר ראשון בלי שום עזרה מההורים רק עם מלגות, הנחות, ועבודות מזדמנות. זה אפשרי)

הזוגיות שלכם זה הדבר הכי חשוב שיש לכם, אתם אפילו לא מדמיינים כמה! וזה קריטי לטפח אותה כמו שצריך, במיוחד בשנים הראשונות. אז תעשו הכל כדי שתהיה לכם את הפינה שלכם שבה תוכלו לבנות את עצמכם כזוג וכמשפחה בע"ה.

תחסכו בכל הדברים האחרים (ביגוד, תכשיטים, רכב, ריהוט, כלי בית וכו'), אבל על הזוגיות שלכם לא!

אתם גם יכולים לדבר עם רב לגבי דחייה של הבאת ילדים, יש מצבים שזה אפשרי.

אם אתם לפני החתונה ועוד לא סגרתם דברים - אז תנסו לחסוך איפה שאפשר בחתונה, וגם תבקשו (או תרמזו) שבמתנות אירוסין יביאו לכם כלים למטבח (סירים, צלחות סכו"ם) וציוד לבית (כלי מיטה, מגבות וכד). זה חוסך הרבה כסף אחר כך.

וכמובן שכמה שאפשר תשיגו ריהוט וכלי חשמל מיד שניה או ממסירה.

בע"ה כשתתחילו לעבוד ולהרוויח בעצמכם תוכלו להתחדש בכל אלה מכספכם שלכם בעזרת השם!

חמותה נהגה לשאול אותה לאן היא הולכת בכל פעם שיצאה מהבית. עכשו, שתיהן מקסימות וטובות, אבל הדבר הזה שגע אותה וחמותה רק התכוונה להיות מנומסת.. מליון סיטואציות כאלה יכולות לצוץ. חבל להרוס את הקשר עם ההורים ע"י מגורים משותפים.

והם היו כבר עם ילד או שניים.

האם זה היה טוב?ממש לא, ואם תשאל אותם היום הם יגידו לך שאין להם מושג איך הם הסתדרו עם זה.

מצד שני אני מכיר זוג (לא באופן אישי) שגר אצל ההורים ויש להם גם ילד או שניים ונשמע שהם כן מסתדרים.

אני חושב שבמקרה שלהם זה כי ההורים שם מאוד מסורים לילדים (בצורה יוצאת דופן), ואין להם ילדים עוד בבית.(להורים).

ייתכן שתסתדרו אצל ההורים אבל בדר"כ זה ממש לא המצב ולכן כולם כמעט ממליצים פה שתגורו לבד.

זוג שבונה את עצמו וביתו צריך את הפינה שלו.

אני כן הייתי מציע לך לנסות למצוא פתרונות כמו עבודה חלקית שתשפר לך את ההכנסה, או מגורים על חשבון הישיבה לאברך.

אם אין ברירה תגור אצל ההורים, אבל זה לא לכתחילה כמובן.

בע"ה.

אני ממש ממש מבינה אותך, ואת הקושי הכלכלי.

גם אני ואחיותיי היינו בתחילת תואר כשהתחתנו. וכל הבעלים שלנו אברכים. עם מלגה.

ובאמת לא פשוט לחיות ככה.

אבל אף אחת ממנו לא בנתה על ההורים. גם להורים לא היה את האופציה כ"כ לעזור.

אז איך חיינו?

מצמצמים במה שניתן לצמצם. עובדים במה שאפשר לעבוד.. וה' עוזר שזה לא יפגע בבחינות..

הרבה אברכים עובדים בערבים בניקיון מדרגות.

תנסי לברר אם יש אופציה למלגות.. כמו התוכנית של החסידות, משרד החינוך, פרח, סחלב...גם את וגם בעלך.

ותמצאי עבודה כלשהי שתעבדי בה.. אפילו ניקיון בימי שישי משהו בערבים..

זה עדיף מלגור עם ההורים.

הזוג צריך לבנות את עצמו ואין בעיה שתהיה תמיכה מההורים כלכלית, אבל יש בעיה אם זה גורם לתלות בהם,

כי זה מביא להתערבות בחיים של הזוג ומרגישים שותפים להחלטות וכו.

לא בריא שההורים יראו אתכם גם במצבים שאין כח אחד לשני או שרבים וכו'..

וגם אני לא חושבת שמומלץ, בכל אופן אני לא הייתי רוצה.

אבל יש זוגות שעושים את זה כדי לחסוך כסף לקנות בית- ויש לזה יתרונות

כנראה שזה גם מאוד תלוי בסוג ההורים וברמת הפרטיות שתהיה לכם.

בכל אופן זה שיקול של שניכם.

לדעתי ההורים לא צריכים לתמוך כלכלית בילדים, הילדים צריכים להיות מסוגלים לעמוד בכוחות עצמם- ואם אין את הבסיס הזה מבחינה כלכלית לדעתי נכון יותר לחכות מעט עם החתונה.

א. מבחינה כלכלית עדיף בכלל לא לסמוך על ההורים בשוטף. מדי פעם לקבל או לבקש עזרה זה נורמלי אבל לא להתרגל לזה בשוטף. עדיף להתרגל להגדיל הכנסות ולחיות בחכמה.

ב. מבחינת מגורים בחדר אצל ההורים- אולי תשקלו לגור בשכירות בדירה נפרדת בשנה,שנה וחצי הראשונות ואז לעבור. יש לי גיס שככה עשו. ונראה לי שהיה להם בסדר. השנה הראשונה חשובה יותר מעשרת אלפים ש"ח שתצליחו לחסוך. היכולת לדבר,לריב, להשלים, ללמוד אחד את השני, לבשל מה שאתם רוצים, ליצור אוירת שבת משלכם, להזמין חברים ולעשות מה שבא לכם, וכל זה בלי שאין אף אחד שמשגיח, או יודע. רק אתם. זה חשוב ברמה שאתה לא יכול אפילו לתאר.

אבל אולי אחרי השלב הראשוני אפשר לגור אצל ההורים לזמן מוגבל. 

להגדיר מראש גבולות גזרה, ולהתכונן שיכולים להיווצר מתחים. 

אח ואחות.

אחותי באה ממש אחרי השבת חתן- ישר אלינו ואחי היה חודש בשכירות ואז בא-כי היה קשה כלכלית (הוא אברך)

אצלינו זה אותה כניסה ויש לנו בית דו קומתי אז הזוגות היו למעלה. בכללי ההורים שלי היו שם וכדי לעזור הם החליפו חדרים וירדו לקומה של הילדים.

בקומה למעלה יש: חדר שינה גדול (אחי שם עם מיטת תינוק+ שידה+ שיטה זוגית...), שירותים ומקלחת ויציאה מהחדר למטבח ומהמטבח לגג, כשיוצאים מהחדר מהדלת השנייה יש כניסה לסלון, שבו גם אנחנו עוברים.

מכונות הכביסה משותפות לאמא שלי וגיסתי.

אחי פה כבר שנתיים... ברור שזה לא אידאל, אבל אם יש רצון טוב של 2 הצדדים- זה אפשרי ועוזר. בנתיים הוא משכיר את הבית שלו וחוסך את הכסף...

יש לי עוד אחות ביחידת דיור שמחכה בתור להכנס אלינו...

זה לא כ"כ נורא, אבל צריך להיות רגישים- אם יש עוד אחים בבית וגם כלפי ההורים, בתור זו שבאה מהצד השני- גם לרווקים יש רגשות....

לדעתי ולדעת ההורים שלי- כסף זה בהחלט לא שיקול להקמת בית

בהצלחה!!!

זה גם קושי של ההורים והאחים וגם קושי של הזוג. וכשבכל זאת מחליטים לגור אצל ההורים צריך המון זהירות והקרבה משני הצדדים. (חבל להרוס יחסים כשבסך הכל המקור הוא כוונות טובות לעזור). זה גם מחיר שצריך לקחת בחשבון

ולא במשפחה! אמא שלי וגיסתי ב"ה כמו אמא ובת ממש- הולכות יחד לקניות, אוהבות, צוחקות, ואחי אגיסתי ברוך ה' בזוגיות טובה.

צריך להיות זהירים, זה ברור, אבל זה אפשרי וטוב.

ככה אפשר אח"כ להתחיל את החיים על רגל ימין...

אז כלזוג יעשה את החשבון הנוח לו - הרווח הכספי שגם הוא חשוב מול ההשקעה והזהירות- שבהחלט יתכן שיש משפחות שבהן כולם כה מתחשבים וזה מצליח. 

אבל אם זה מרתף עם פשפשים אולי אפשר לגור אצל ההורים אבל תלוי מי ההורים

כמו שכתבת יש יתרונות וחסרונות.

בגלל שאתה מכיר את צורת החיים הזאת לא הייתי נבהל מלנסות.

מה שכן כדאי זה לראות שיש את האפשרות במידה ולא הולך לנסות למצוא אלטרנטיבה.

כלומר כדאי לראות:

1. אם לא מסתדר לא יהיה פיצוץ עם ההורים.
2. לברר כבר מעכשיו איפה כדאי לשכור.

כדי שבמידה ולא מסתדר תהיה לכם אפשרות להחליט בצורה מסודרת ולא מתוך לחץ.

כדי שכשתעברו אף אחד לא ייעלב ולא יחשבו שזה בעקבות אי נוחות או כעס כלפיהם

או כבוד לאנשים אחרים.

מי מעיר לבן אדם בן 20 על הרגלי נקיון?!?! ועוד במרחב הפרטי!!

טוב תראו, אני באמת קטנה אולי...

אבל אולי, רק אולי, ההורים שלי הם אנשים מיוחדים. שיודעים לשים לעצמם גבולות ברורים מאוד ורחוקים מאווווווד מאי נעימות.

ורק רמז לכמה הקשר בין אמא והכלה טוב-היא לקחה אותה איתה לקנות דברים לפני הלידה+בלידה עצמה אמא שלי לוותה אותה.

הכל תלוי בכמה אני מוכן להקריב לאחר, בנקודת המבט שלי כלפי הדברים שקורים סביבי.

אם רוצים לריב-יש מספיק דרכים גם משני קצוות הארץ.

בניגוד לרושם שמצטייר פה כאלו אתה היחידי בדור הזה יש עוד כמוך, אחד מהם הוא שכן שהגיע עכשיו לגור בדירה של אמו עם אשתו ושני תינוקות. נכון, הם שיפצו כדי שתתאפשר פרטיות אבל היא אשה מיוחדת חכמה וטובה ויש לה טקט.., במשפחות של עולים חדשים זה היה הסטנדרט ואף אחד לא מת בגללו.

לא כולם זוכים להורים טובים וחכמים, שיודעים לכבד ולשחרר, מה לאמר ומה לא..

ככה שאין מה להבהל מהתגובות. 

מהתיאור שלך - זכית, אשתך לעתיד לא נבהלת מהרעיון - שיהיה לכם במזל טוב.

להקרע בעבודה ולימודים בשנה ראשונה - לא מוסיף לזוגיות

שתי החלופות הן לא האדיאל אתם צריכים לבחור את זו שנראית לכם טובה יותר.

מה לא?

לא לנסות לשכנע את ארוסתך, אם היא לא רוצה. 

מה קרה בשבת שאת מפחדת לראות?

הייתי מנחש בצד המשפחתי.

לא חייבת לענות בפורום כמובן. אבל בגדול מחלות באות כדי "לשמור" עלינו מדברים שאנחנו צריכים "עזרה" כדי להתמודד איתם. 

בעלי והילדים הלכו לבית הכנסת ואני קראתי ספרים.. אבל בהחלט מחשבה עבורי

אם יש רופא בקהל- האם אנטיביוטיקה בכדורים "ציפוויט" יכולה לעזור? יש לי בבית

לא שאני מתכוונת לקחת בלי אישור מרופא

(או שכן)

לא שייך להעלות לפה כי זה סוג של לפרסם וגם כי אין לי כח לויכוחים עם @פשוט אני.. .

אם למישהו יש שפעת, הגוף שלו לא מנסה לשמור עליו, הגוף שלו פשוט נחדר על ידי נגיף שמשבש את פעילותו ופוגע בו.

באותה המידה אפשר להגיד שאם מישהו ספג קליע של אקדח, זה כי הגוף שלו רוצה לשמור עליו שלא יהיה לו עודף דם. או אם מישהו ספג פגיעה מפגוש של מכונית, הגוף שלו רוצה לשמור עליו מפני עצמות שלמות.

העובדה שאת הקליע ואת הפגוש רואים בעין ואת החיידקים לא רואים, לא אומרת שהמהות שונה בהקשר הזה. זה הבדל טכני בגלל הגודל של הגורם הפוגע, אך אם אתה לא רואה את החיידק זה לא אומר שיש פה איזה כוח מיסטי ומסתורי.

קודם כל יש חיידקים וכל מה שאתה מתאר.

כשיש מערכת חיסון מתפקדת הם נשארים בחוץ. כשיש חולשה - הם נכנסים פנימה.

מערכת החיסון עובדת 24/7 בסינון מיליוני גורמים שחודרים לגוף בכל יום. יש פתוגנים כל כך חזקים, שאף מערכת חיסון לא יכולה לעמוד בפניהם, בחלק מהמקרים היא תצליח לחסל אותם אחרי שכבר גרמו למחלה ולסבל ובחלק מהמקרים זה ייגמר במוות (למשל וירוס הכלבת יהרוג תוך ימים גם את האדם הבריא ביותר בעולם).

הבעיה היא לא תמיד חולשה של המארח, אלא העוצמה של התוקף.

גם אפוד קרמי יכול להיחדר על ידי קליע, האם זה אומר שהייתה לו חולשה? שהוא רצה להיחדר בשביל לעזור לתקן משהו?

ואם באמת יש מערכת חיסונים חלשה מאיזו שהיא סיבה, אז היא חלשה בכל הגוף. אותם הנוגדנים שהיו אמורים להגיע לכבד אך לא הגיעו בזמן או בכמות מספקת, לא יגיעו גם אל העיניים וגם אל הריאות.

אין דבר כזה שהמערכת החיסונית חלשה דווקא באיבר מסוים. אם היא חלשה אז עוד ועוד פתוגנים יצליחו לחדור, הניסיון להגיד כאילו החדירה תהיה דווקא לעין כי יש קשר למשהו שלא רוצים לראות, מנותק לחלוטין מהדרך שבה המערכת עובדת.

המערכת לא יודעת לקרוא את המחשבות שלנו ולעשות שביתה דווקא באיבר מסוים בהתאם לרגשות והמחשבות שלנו באותו היום.

א. רופא עיניים יידע לעזור

ב. מאוד מאוד סביר שרופא המשפחה לא טועה. אני לא במקום של להגיד אם הוא צודק או לא, אבל אם את לא מרגישה בטוחה - אל תהססי ללכת לרופא עיניים.

אני פשוט לא מבינה למה אחרי 4 ימים של כאבים אודם ונפיחות (אני לא יוצאת מהבית מרחמים על אנשים שצריכים לראות את זה) אין שיפור! הפוך המצב רק מחמיר

תלכי לרופא אחר, ספרי לו מתי זה התחיל, מה אמר ומה רשם הרופא הקודם, כמה זמן עבר, והוא כבר יבין האם זה נורמלי או שדרוש טיפול אחר.

אני אישית *הרבה מאוד פעמים* לא סומך על רופאים. במצב כזה אני הולך לאחד אחר, עד שאני מקבל תשובה לשאלה.

גוגל אומר שאין הרבה מה לעשות חוץ ממה שהרופא עיניים אמר לי לעשות.

אבל אחרי החוסר סבלנות שלו מחר אני אלך להתייעצות בתל השומר

מניסיון הם טובים כי הם תמיד מתייעצים עם מלא רופאים . ככה קשה יותר לטעות.

אבל אם מישהו יודע לגבי הציפוויט אשמח

בדרך כלל זה יורד אחרי כמה ימים. אם לא אז תחזרי לרופא עיניים. אצלי זה נמשך חודש. ואז הרופאת עינים שלי שלחה אותי לרופאת עיניים מנתחת. ממש. היא הרדימה את המקום ופתחה וניקתה ואחרי זה תפרה תפר אחד. לא רוצה להלחיץ אבל זה לפעמים מתפתח לכזו דלקת כך שאין ברירה אלא לפתוח בכירורגי. יש לזה שם ברפואה לא זוכרת מה.

זה לא כואב ולא כלום. גם לא התפר. לא נשארה לי צלקת

שיהיה בהצלחה 

הרופא בקופת חולים יודע להתערב פיזית בגוף כדי לרפא את  הסימפטום. הוא לא יודע לרפא את המחלה מהקצה שלה.

למען הסר ספק: אני לא נגד ללכת לרופא כשחולים. זה בסדר. וגם לקחת תרופות זה בסדר וצריך. אבל יש עוד אפשרות שיכולה למנוע את המחלה או לקצר אותה.

אם יש לכם התקף לב, לכו לחדר מיון.

לרפואה המערבית אין מענה להרבה מאוד סוגים של מחלות בעיקר אלרגיות למינהן. הכדורים שלהם (יודע, ניסיתי במשך עשור) פשוט לא עוזרים וגם הניתוח לצריבת האף כדי שלא ינזל גם הוא לא לגמרי עוזר. ושם יש מענה אחר וזה גם בסדר.

ומה עושה אנטיביוטיקה לאדם עם דלקת גרון? רק מחלישה את הכאב או גורמת לחיידקים להתפרק ולהיספג לעולם שכולו טוב?

ומה לגבי הקרנות שמחסלות תאים סרטניים?

הרפואה המערבית יודעת להשתמש ברעלים ובהקרנות בשביל להרוג את הסרטן יחד עם חצי גוף. היא לא "מרפאת" אותו. היא פשוט הורגת אותו באלימות.

זה בסדר כשאין לנו פיתרון יותר טוב ולמען הסר ספק כשיש סרטן הולכים לבית חולים.

ועדיין - אבל היא לא יודעת להגיד למה פתאום הופיע סרטן אצל אדם ספציפי ולמה באיבר ספציפי.

אנטיביוטיקה קצת חריגה פה ובאמת הורגת את החיידקים. דבר  שהוא במקור תפקיד של מערכת החיסון הבריאה. אני לא נגד כשצריך. אבל פשוט צריך לדעת.

זה שלרפואה מבוססת ראיות עדיין אין תשובה לכל השאלות,

לא אומר שיש שיטה שלא מבוססת על ראיות שיודעת יותר טוב.

יש לא מעט מידע על 'למה' רגשית קורות מחלות'

רובו סטטיסטי. כלומר, הוא לא 'מדוייק' אבל נותן כיוון לא רע.

וכן. זה עובד יפה. לא ב100% אבל לפחות הסטטיסטיקה שלי היא סביב 80%. דברים שלקופת חולים אין מענה.

והפכת אותו כבר ממש למיסטיקה.

רגע אחד היא לא רצתה לראות משהו, אולי, המצאנו את זה הרגע, ואז למחרת היא כבר עם שעורה בעין?!

נו נו

במצב כזה גיליתי אלרגיה לחומר של המגבונים. החלפתי חברה והכל עבר תוך יום.

שורף לך יותר אחרי הניקוי/ הטיפות?

תחליפי חברה. לי של דוקטור פישר היה טוב

המגבונים אמורים לתת הקלה רגעית

מרגיע מאוד

גם המגבונים של דר פישר מכילים גם קמומיל.

והמצב השתפר. היום בבוקר הצלחתי לפתוח את העיין.. מקווה שמגמת השיפור תמשך. מאמינה שכן אבל אםלא אז בהחלט אלך למיון. תודה רבה לכולם

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

מרגש מאוד לקרוא

עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.

שיעור גדול לכולם

כמה זה חשוב 

ברור שנפגעת מההתנהלות שלו

אבל רואים שזה נוצר אצלו בכפיה מהאשה השניה והפחד שלו לפרק עוד בית ולהיות בודד

לא כל האבות שלנו גיבורים וחזקים עם עמוד שידרה כמו שחלמנו שיהיה

אבל לפחות לי ברור מבין השורות שהוא מאוד אוהב אותך ואת חשובה לו רק שהוא לא יודע לעמוד על שלו ולתת לך את מה שאת ראויה לו ולכן כניראה המכשפה שלו קינאה בך כי היא הרגישה את האהבה שלו אלייך!

מבטיח לך באתי לישון כבר במיטה והעלת לי את הסעיף עם הסיפור הזה! שמישהו יעז לקרוא לבת שלי זונה אם אני לא מוחק אותו! איך היא מעזה להגיד את זה!

בנוסף מציין ממה שנשמע זה שזכית לבעל מדהים ואשריכם על העין הטובה אולי יום אחד אזכה גם להיות כזה 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

במרוצת השנים שלנו יחד

עזר לא מעט

עדיין יש נפילות

למרות שהכי עזר לי המילואים

פסיכופט בקרב

ילד טוב בבית

בהצלחה

גם מספר של פסיכיאטר שמאבחן אוטיזם

וגם את של אבי ויצמן