מה אתם עושים? לומדים במקום מרכזי? בחור? מה עלויות השכירות שם?

אתם לא צעירים מכדי להתחתן, אתם לא צעירים מכדי לפרנס את עצמכם.

אפשר למצוא הרבה תירוצים למה להישאר אצל ההורים. בסופו של דבר ברור שמדובר בנח וחיסכון השאלה מה המחיר.

אז מה המחיר?

השנה הראשונה של הנישואין בהרבה מקרים היא השנה הכי קשה.

לומדים לחיות כזוג, לומדים להסתדר עם המין השני, לומדים על המערכת האינטימית הסבוכה בין בני זוג.

בקיצור לא פשוט.

מה קורה כשאתם אצל ההורים? כל זה נהייה קשה פי כמה.

כי אי אפשר לריב, וגם אם רבים אז כל מה שצריך זה לעבור לסלון ושם כבר אי אפשר,

שלא נדבר על זה שזה הורים של צד אחד ככה שהשני תמיד בעמדת נחיתות. מצב מאד לא בריא לתחילת הנישואין.

את כל כבלי הצניעות שצריך להתיר כבני זוג צריך לעשות עם ההורים שלו/שלה מעבר לקיר. 

נראה לי שהמסר ברור..

אמנם ביחידת דיור אצל ההורים של אבא שלי

אבל אני יכולה להעיד שזה גמר להם על הזוגיות. וגם את הקשר של אמא שלי וחמותה. 

אולי יש יחידי סגולה שזה לא קילקל להם, אבל זה סיכון עצום מדי לקחת.

אם אתה אברך אתה בהחלט יכול לעבוד במגוון עבודות בערבים. ואם יש לך מילגה גבוהה אז בכלל לא מבינה מה הבעיה.

אל תחשוב עכשיו על חסכונות לעתיד, כי החסכונות האלה לא יעזרו לך אם תהיה גרוש...

ואגב, אני למדתי תואר מאוד עמוס וקשה (פיזיקה-כימיה) והצלחתי לעבוד תוך כדי ולממן את עצמי, נסיעות, ואת התואר!

יש גם עבודות בחופשות סמסטר (הדרכה בסמינריונים, בקייטנות, ניהול פרוייקטים חד פעמיים, מלצרות בבתי הארחה וכו').

אז תחרקו קצת שיניים עד אז, והעיקר לא לגור אצל ההורים בחדר!

בעל המאה הוא בעל הדעה.

רשימת שאלות שקיבלתי מזוגות שחיים אצל ההורים\ביחידת דיור אצל ההורים:

- ליל טבילה, וואו כמה שאלות.

לדבר עם אשה ולגלות שאם יש טבילה בשבת היא תמיד דוחה כי אי מצב שאמא שלה לא תגלה.
איך מסתירים?

מעבר לזה שקולטים מהר מאד מתי אתם אסורים ומתי מותרים, אם השירותים משותפים אז רואים...
 

- פרטיות של ההורים. 

פרטיות שלכם, אתם לא יכולים לריב כמו שצריך בלי שישמעו ויתערבו

אתם צרכים לשמר נגיעה מחוץ לחדר כשההורים נמצאים, במיוחד בשנה הראשונה חשוב מאד ליצור מגע יומיומי.

הריון- ההורים ידעו הכל. קשה להסתיר הקאות בחילות וחולשה ככה.כל בדיקה שתלכו, כל פעם שתתעורר בעיה הכי קטנה.

וגם אם אין הריון, הרבה יותר סיכוי שההורים ינסו לגשש, אם אתם כן מונעים, לא מונעים, אולי תבדקו? אולי יש ביוץ מוקדם?

וזה רק מדגם שעלה לי בשלוף. יש עוד המון...

אם אתה בגוש, אז יחסית השכ"ד בכולל לא גבוה בכלל, ויש המון טרמפים בבוקר למרכז. תמצאו איזה עבודה קטנה פה ושם ותסדרו כמו כולם. אל תעשו את זה לעצמכם.
זה מתכון לקושי ומריבות, גם עם ההורים וגם בינכם...

ממש לא.

לגור עם ההורים זה הטעות הכי גדולה שזוג יכול לעשות. בטח אם לא מדובר ביחידה נפרדת.

דבר שני וחשוב לא פחות.

כל ילד חילוני יודע שאחרי הצבא הוא הולך לעבוד, שוכר דירה, ומרוויח את לחמו. כן, גם תוך כדי לימודים.

משום מה בחברה הדתית אנחנו חיים במצב של נחייה על חשבון ההורים עד שנתחתן, נסיים ללמוד, והילדים יהו בני 18. 

תמצאו עבודה תוך כדי הלימודים. (מלצרות אם צריך) ותפרנסו את עצמכם. 

אחרי שבונים את היסודות של הקשר והם מספיק חזקים, אפשר לחזור אל ההורים.

אבל לא על ההתחלה.

אבל זה היה רק לכמה חודשים... והאמת, לא יודעת איך זה השפיע עליהם.

המלצה שלי היא שגם כשגרים אצל ההורים, אז רק ביחידת דיור.

כל משפחה צריכה מטבח משלה, ומקלחת משלה מינימום.

וזה עוד לפי שדיברנו על האופי ויכולת ההכלה של ההורים ושל בני הזוג... (ואני אומרת את זה כאחת שגרה ביחידת דיור אצל ההורים)

פתרון אפשרי הוא שתשכרו סטודיו, או דירה ממש קטנה במקום מרוחק מהמרכז שהשכירויות לא גבוהה.

תנסו למצוא הכנסות מגוונות, כמו למשל:

למלצר שבשבתות בבתי הארחה 

לשטוף כלים בערבים 

שיעורים פרטיים וכד'

תגישו את כל המלגות שאתם יכולים להגיש.

וגם תבדקו לגבי מעונות במקום הלימודים ולגבי הנחה בשכר לימוד.

(אני אישית שילמתי על תואר ראשון בלי שום עזרה מההורים רק עם מלגות, הנחות, ועבודות מזדמנות. זה אפשרי)

הזוגיות שלכם זה הדבר הכי חשוב שיש לכם, אתם אפילו לא מדמיינים כמה! וזה קריטי לטפח אותה כמו שצריך, במיוחד בשנים הראשונות. אז תעשו הכל כדי שתהיה לכם את הפינה שלכם שבה תוכלו לבנות את עצמכם כזוג וכמשפחה בע"ה.

תחסכו בכל הדברים האחרים (ביגוד, תכשיטים, רכב, ריהוט, כלי בית וכו'), אבל על הזוגיות שלכם לא!

אתם גם יכולים לדבר עם רב לגבי דחייה של הבאת ילדים, יש מצבים שזה אפשרי.

אם אתם לפני החתונה ועוד לא סגרתם דברים - אז תנסו לחסוך איפה שאפשר בחתונה, וגם תבקשו (או תרמזו) שבמתנות אירוסין יביאו לכם כלים למטבח (סירים, צלחות סכו"ם) וציוד לבית (כלי מיטה, מגבות וכד). זה חוסך הרבה כסף אחר כך.

וכמובן שכמה שאפשר תשיגו ריהוט וכלי חשמל מיד שניה או ממסירה.

בע"ה כשתתחילו לעבוד ולהרוויח בעצמכם תוכלו להתחדש בכל אלה מכספכם שלכם בעזרת השם!

חמותה נהגה לשאול אותה לאן היא הולכת בכל פעם שיצאה מהבית. עכשו, שתיהן מקסימות וטובות, אבל הדבר הזה שגע אותה וחמותה רק התכוונה להיות מנומסת.. מליון סיטואציות כאלה יכולות לצוץ. חבל להרוס את הקשר עם ההורים ע"י מגורים משותפים.

והם היו כבר עם ילד או שניים.

האם זה היה טוב?ממש לא, ואם תשאל אותם היום הם יגידו לך שאין להם מושג איך הם הסתדרו עם זה.

מצד שני אני מכיר זוג (לא באופן אישי) שגר אצל ההורים ויש להם גם ילד או שניים ונשמע שהם כן מסתדרים.

אני חושב שבמקרה שלהם זה כי ההורים שם מאוד מסורים לילדים (בצורה יוצאת דופן), ואין להם ילדים עוד בבית.(להורים).

ייתכן שתסתדרו אצל ההורים אבל בדר"כ זה ממש לא המצב ולכן כולם כמעט ממליצים פה שתגורו לבד.

זוג שבונה את עצמו וביתו צריך את הפינה שלו.

אני כן הייתי מציע לך לנסות למצוא פתרונות כמו עבודה חלקית שתשפר לך את ההכנסה, או מגורים על חשבון הישיבה לאברך.

אם אין ברירה תגור אצל ההורים, אבל זה לא לכתחילה כמובן.

בע"ה.

אני ממש ממש מבינה אותך, ואת הקושי הכלכלי.

גם אני ואחיותיי היינו בתחילת תואר כשהתחתנו. וכל הבעלים שלנו אברכים. עם מלגה.

ובאמת לא פשוט לחיות ככה.

אבל אף אחת ממנו לא בנתה על ההורים. גם להורים לא היה את האופציה כ"כ לעזור.

אז איך חיינו?

מצמצמים במה שניתן לצמצם. עובדים במה שאפשר לעבוד.. וה' עוזר שזה לא יפגע בבחינות..

הרבה אברכים עובדים בערבים בניקיון מדרגות.

תנסי לברר אם יש אופציה למלגות.. כמו התוכנית של החסידות, משרד החינוך, פרח, סחלב...גם את וגם בעלך.

ותמצאי עבודה כלשהי שתעבדי בה.. אפילו ניקיון בימי שישי משהו בערבים..

זה עדיף מלגור עם ההורים.

הזוג צריך לבנות את עצמו ואין בעיה שתהיה תמיכה מההורים כלכלית, אבל יש בעיה אם זה גורם לתלות בהם,

כי זה מביא להתערבות בחיים של הזוג ומרגישים שותפים להחלטות וכו.

לא בריא שההורים יראו אתכם גם במצבים שאין כח אחד לשני או שרבים וכו'..

וגם אני לא חושבת שמומלץ, בכל אופן אני לא הייתי רוצה.

אבל יש זוגות שעושים את זה כדי לחסוך כסף לקנות בית- ויש לזה יתרונות

כנראה שזה גם מאוד תלוי בסוג ההורים וברמת הפרטיות שתהיה לכם.

בכל אופן זה שיקול של שניכם.

לדעתי ההורים לא צריכים לתמוך כלכלית בילדים, הילדים צריכים להיות מסוגלים לעמוד בכוחות עצמם- ואם אין את הבסיס הזה מבחינה כלכלית לדעתי נכון יותר לחכות מעט עם החתונה.

א. מבחינה כלכלית עדיף בכלל לא לסמוך על ההורים בשוטף. מדי פעם לקבל או לבקש עזרה זה נורמלי אבל לא להתרגל לזה בשוטף. עדיף להתרגל להגדיל הכנסות ולחיות בחכמה.

ב. מבחינת מגורים בחדר אצל ההורים- אולי תשקלו לגור בשכירות בדירה נפרדת בשנה,שנה וחצי הראשונות ואז לעבור. יש לי גיס שככה עשו. ונראה לי שהיה להם בסדר. השנה הראשונה חשובה יותר מעשרת אלפים ש"ח שתצליחו לחסוך. היכולת לדבר,לריב, להשלים, ללמוד אחד את השני, לבשל מה שאתם רוצים, ליצור אוירת שבת משלכם, להזמין חברים ולעשות מה שבא לכם, וכל זה בלי שאין אף אחד שמשגיח, או יודע. רק אתם. זה חשוב ברמה שאתה לא יכול אפילו לתאר.

אבל אולי אחרי השלב הראשוני אפשר לגור אצל ההורים לזמן מוגבל. 

להגדיר מראש גבולות גזרה, ולהתכונן שיכולים להיווצר מתחים. 

אח ואחות.

אחותי באה ממש אחרי השבת חתן- ישר אלינו ואחי היה חודש בשכירות ואז בא-כי היה קשה כלכלית (הוא אברך)

אצלינו זה אותה כניסה ויש לנו בית דו קומתי אז הזוגות היו למעלה. בכללי ההורים שלי היו שם וכדי לעזור הם החליפו חדרים וירדו לקומה של הילדים.

בקומה למעלה יש: חדר שינה גדול (אחי שם עם מיטת תינוק+ שידה+ שיטה זוגית...), שירותים ומקלחת ויציאה מהחדר למטבח ומהמטבח לגג, כשיוצאים מהחדר מהדלת השנייה יש כניסה לסלון, שבו גם אנחנו עוברים.

מכונות הכביסה משותפות לאמא שלי וגיסתי.

אחי פה כבר שנתיים... ברור שזה לא אידאל, אבל אם יש רצון טוב של 2 הצדדים- זה אפשרי ועוזר. בנתיים הוא משכיר את הבית שלו וחוסך את הכסף...

יש לי עוד אחות ביחידת דיור שמחכה בתור להכנס אלינו...

זה לא כ"כ נורא, אבל צריך להיות רגישים- אם יש עוד אחים בבית וגם כלפי ההורים, בתור זו שבאה מהצד השני- גם לרווקים יש רגשות....

לדעתי ולדעת ההורים שלי- כסף זה בהחלט לא שיקול להקמת בית

בהצלחה!!!

זה גם קושי של ההורים והאחים וגם קושי של הזוג. וכשבכל זאת מחליטים לגור אצל ההורים צריך המון זהירות והקרבה משני הצדדים. (חבל להרוס יחסים כשבסך הכל המקור הוא כוונות טובות לעזור). זה גם מחיר שצריך לקחת בחשבון

ולא במשפחה! אמא שלי וגיסתי ב"ה כמו אמא ובת ממש- הולכות יחד לקניות, אוהבות, צוחקות, ואחי אגיסתי ברוך ה' בזוגיות טובה.

צריך להיות זהירים, זה ברור, אבל זה אפשרי וטוב.

ככה אפשר אח"כ להתחיל את החיים על רגל ימין...

אז כלזוג יעשה את החשבון הנוח לו - הרווח הכספי שגם הוא חשוב מול ההשקעה והזהירות- שבהחלט יתכן שיש משפחות שבהן כולם כה מתחשבים וזה מצליח. 

אבל אם זה מרתף עם פשפשים אולי אפשר לגור אצל ההורים אבל תלוי מי ההורים

כמו שכתבת יש יתרונות וחסרונות.

בגלל שאתה מכיר את צורת החיים הזאת לא הייתי נבהל מלנסות.

מה שכן כדאי זה לראות שיש את האפשרות במידה ולא הולך לנסות למצוא אלטרנטיבה.

כלומר כדאי לראות:

1. אם לא מסתדר לא יהיה פיצוץ עם ההורים.
2. לברר כבר מעכשיו איפה כדאי לשכור.

כדי שבמידה ולא מסתדר תהיה לכם אפשרות להחליט בצורה מסודרת ולא מתוך לחץ.

כדי שכשתעברו אף אחד לא ייעלב ולא יחשבו שזה בעקבות אי נוחות או כעס כלפיהם

או כבוד לאנשים אחרים.

מי מעיר לבן אדם בן 20 על הרגלי נקיון?!?! ועוד במרחב הפרטי!!

טוב תראו, אני באמת קטנה אולי...

אבל אולי, רק אולי, ההורים שלי הם אנשים מיוחדים. שיודעים לשים לעצמם גבולות ברורים מאוד ורחוקים מאווווווד מאי נעימות.

ורק רמז לכמה הקשר בין אמא והכלה טוב-היא לקחה אותה איתה לקנות דברים לפני הלידה+בלידה עצמה אמא שלי לוותה אותה.

הכל תלוי בכמה אני מוכן להקריב לאחר, בנקודת המבט שלי כלפי הדברים שקורים סביבי.

אם רוצים לריב-יש מספיק דרכים גם משני קצוות הארץ.

בניגוד לרושם שמצטייר פה כאלו אתה היחידי בדור הזה יש עוד כמוך, אחד מהם הוא שכן שהגיע עכשיו לגור בדירה של אמו עם אשתו ושני תינוקות. נכון, הם שיפצו כדי שתתאפשר פרטיות אבל היא אשה מיוחדת חכמה וטובה ויש לה טקט.., במשפחות של עולים חדשים זה היה הסטנדרט ואף אחד לא מת בגללו.

לא כולם זוכים להורים טובים וחכמים, שיודעים לכבד ולשחרר, מה לאמר ומה לא..

ככה שאין מה להבהל מהתגובות. 

מהתיאור שלך - זכית, אשתך לעתיד לא נבהלת מהרעיון - שיהיה לכם במזל טוב.

להקרע בעבודה ולימודים בשנה ראשונה - לא מוסיף לזוגיות

שתי החלופות הן לא האדיאל אתם צריכים לבחור את זו שנראית לכם טובה יותר.

מה לא?

לא לנסות לשכנע את ארוסתך, אם היא לא רוצה. 

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏