אם רק עם בעלך היה לך קשר ארוך, זה אומר שכבר ראית התאמה בהתחלה ולכן המשכת את הקשר, מה שלא ראית אצל בחורים אחרים שהקשר איתם הפסיק לאחר תקופה קצרה.

אני מכירה אנשים שיצאו שנה רק בגלל שלא היה להם אומץ לומר לא...

יש הרבה אנשי ביניים.

ולגבי ה"חוטפים אותה"-

יש הרבה שלא בנויים ולא מתאים להם בכלל לשבת וללמוד אבל מסיבות חברתיות או כי לא סגורים על עצמם/עצלנים בוחרים באופציה הזאת.

ולא הייתי מתייחסת לקושיות שהעלאתי כאן באדישות כזאת של "נו, כל ציבור והיתרונות והחסרונות שלו"

צריך להתעורר.. לא הגיוני שבציבור הדתי לאומי בחורים ובחורות עוברים מסע ייסורים עד שהם מתחתנים, ומגיעים לגילאים מבוגרים מאוד, שבציבור החרדי זה נדיר יותר!

אני באמת חושבת ככה.

נו, אז מה את מציעה? מה על הציבור הדת"ל לעשות?

להתחרד?

ולא משנה מי לומד ממי. לאלה יש מה ללמוד וגם לאלה.

וגם לפי התגובה שלך, אין בכלל לדעתך בעיה בציבור הדתי לאומי בעניין של שידוכים.. 

ושמחתי לראות שזה כזה פשוט,

כי אני ממש לא מרגישה את זה.

אני דווקא אוהבת את הפתיחות היחסית שקיימת בציבור הדתי לאומי,

ובירורים פחות יסודיים שמאפשרים להכיר את הבנאדם עצמו ולא את הכותרות שלו.

רוב ההצעות שאני מקבלת הם על פי העדה שלי, שהיא לא גדולה, ומקום המגורים בלבד.

כך ש90% מההצעות אפילו לא מתקרבות למה שמתאים לי, מבחינת סגנון השכלה מנטליות וכ'..

זה לא קל בכלל.

הציבור החרדי הוא מקסים וטוב ולכן אני בוחרת להשתייך אליו,

אבל למי שלא בדיוק במיינסטרים לא קל.

ולפשטות והטבעיות יש צדדים נוספים.

בסופו של דבר ה' מכוון את צעדנו,

והישועה תגיע לכל אחד ואחת בדרך שלו,

על שלל החסרונות והמעלות שלה.

במשפחה

בעדה

מצב כלכלי 

לאיזה קהילה את משתייכת

איזה סמינר למדת .. 

וכו'.. 

אבל רק אמרתי באופן כללי ששם משתדלים לחתן שהם צעירים, והמציאות של רווקות מאוחרת פחות קיימת..

בעיה רצינית שככה זה כאב

שיש לי משפחה די גדולה חרדית..

וכולם שם מתחתנים בלי מאמץ בכלל ..

גילאי 20-23 בגג כאילו.. 

לא יודעת, אולי אין להם דרישות יותר מדיי גבוהות, גם יכול להיות.. 

בעיה רצינית שככה זה כאב

תראי אני לא בחורה תמימה כזאת שרואה את המציאות של האחר בוורוד, ורק אנחנו "דפוקים" חס ושלום..

אני שמה לב לחסרונות.. ולבעיות.. 

בציבור הדתי לאומי אתה יכול לבוא כמו שאתה בלי קשר אם ההורים שלך גרושים, או מישהו במשפחה לא הכי בריא, או עם אחים לא הכי דתיים.. שופטים אותך על פי מי שאתה (לרוב) וזה באמת יפה, ואני מעריצה את זה!

וגם הבחירות שאנשים עושים, זה באמת מתוך בירור פנימי עמוק.. ולא בגלל שהחברה קבעה.. וזה גם מהמם בעיניי.. 

את לא מבינה כמה הייתי רוצה שההורים שלי ידאגו לשידוך שלי.. ההתעסקות עם השידוכים פשוט מתישה ולוקחת הרבה זמן גם טכנית וגם נפשית.. 

לגבי הנקודה ה2.. צודקת.. הייתי גם מוסיפה שבציבור הדת"ל אין ממש קהילתיות.. וזה יותר מקשה. (כאילו אם אתה לא גר ביישוב או משהו כזה..)

וכל השאר מסכימה..

ואני שמחה שגם את חושבת שהציבור הדת"ל צריך ניעור. זאת בדיוק המילה ניעור!... 

הדברים הקטנים של התאמה זה כבר משהו אחר, בזה לא תמיד צריך להתערב רק להמליץ

שתיהיה הבנה בין ההורים לילדים.. זה משהו שכל הורה צריך לחשוב כשהוא מביא ילדים לעולם..

וזה יפה שבציבור החרדי זה באמת לרוב קיים.. 

דרך אגב גם בציבור דת"ל תורני מאוד זה קיים.. 

ועצמאות תמיד יש, הרי בסוף הבחור או הבחורה הם אלו שמחליטים אם הם מעוניינים.. אבל כל העבודה הטכנית של הבירורים ולחפש שזאת עבודה שדורשת הרבה זמן וכוחות נפש מוטלת על ההורים.. וזה עדיף לדעתי... 

הורים יכולים להיות יותר אובייקטיבים.

לילדים יש פחות נסיון , ולצערי הנסיון נבנה עם הרבה טעויות בדרך.. שההורים יכולים לחסוך את זה.

אני חושבת שזה יותר מקצועי שההורים עושים את הבירורים, הם לא מתביישים לדבר עם רמי"ם, חבר, ואפילו לפגוש את המשודך ממש.. שלבחור או הבחורה זה קצת פחות נעים.. 

תקשיבי הסברת את זה ממש יפה! מסכימה ממש.. 

לגבי שיתוף פעולה של ההורים, חח את לא מבינה כמה אני מנסה לדחוף אותם לזה .. אבל הם כל הזמן מתחמקים בתירוץ שזה התפקיד שלי.. אז הכל על הכתפיים שלי.. היום ב"ה אני מסתדרת דווקא טוב.. אבל בהתחלה , הייתי ממש מתפדחת לדבר עם הבחור או לדבר עם החברים או הרבנים שלו.. ואם הייתי נותנת לאבא שלי לעשות את זה , זה היה כזה "הוא אמר שהוא בחור טוב" , ומה אבא מה עוד ? "לב אוהב, לא יודע, לא מבין בזה, תפגשי ותראי" חחח 

אם זה כל כך חשוב לך, ושם סביר הרבה יותר שתמצאי את מה שאת מחפשת,

אז למה לא לחפש במגזר החרדי?

יש גוונים של השקפות. 

יש ציבור חרד"לי שמאמץ את התפיסה של הרב קוק.

מה לגבי ישיבת תורת החיים? לא כל הבחורים שם הם בעלי אותה השקפה..

אולי כדאי לשאול את אחת האברכיות שם.

אממ בפשטות הסיבה היא שזאת מנטליות שונה לגמרי.

סגנון דיבור אחר, אפילו חשיבה אחרת. הומור אחר.. 

צריך לחיות בסביבה כזאת כדי להבין את הניואנסים.. 

ואני מאוד אוהבת את סגנון הבחורים התורניים של הציבור החרד"ל, אם זה בחיבור לחסידות, ובעמקות המחשבה, ובחיבור לעמ"י.. 

ועוד מעלות..

שהסיכוי שתמצאי בחור חרדי עם מנטליות וסגנון דיבור והומור כמו שאת מחפשת, גבוה מאשר הסיכוי למצוא בחור דתי לאומי עם הומור ומנטליות כמו שאת מחפשת ושלומד כל היום.

נראה לי.

את מחפשת אברך לכי לישיבה שמעודדת אברכות ותפני לגורם המתאים. 
אני בטוח שיש הרבה גברים שבדיוק כמוך ולא מבינים למה כל הנשים מחפשות בעל עובד לפחות לחצי מהיום ולא מעוניינות בבעל שמתעסק בעיקר החיים.. 

בהצלחה! 

נ.ב
הכללות על הציבור הדתי לאומי מיותרות - לא כי אני אוהב אותו יותר מידי אלא כי הוא כל כך מגוון שזה חסר משמעות.
יש קהילות שבהם העניין הולך באופן מסויים ויש קהילות או משפחות עם אופי אחר לדברים. 

בהצלחה!

לא סתם אמרתי שהבחורים שרוצים ללמוד לאורך זמן ספורים על אצבע..

כי אני פונה לשדכנים, נמצאת באתרים, אפילו פונה לישיבות.. 

ושורה תחתונה מציעים לי את אותם בחורים!.. 

זה כאילו באמת יש מאגר של 60-100 וזהו.. כל השאר עובדים ולומדים.. 

ואני לא אשקר, גם לי יש את המורכבות שלי, ולכן אולי גם הרבה בחורים לא מתאימים לי.. 

אבל עדיין זה מוזר לי שהמאגר כזה מצומצם.. 

מסכימה שיש קושי כללי היום למצוא זיווג אצל כולם, דתיים מסורתיים חרדים, חילונים.. 

אבל לפי הסטיסטיקות (שקראתי באופן אישי..) הגיל שמתחתנים בציבור החרדי לא מגיע לגילאים של הציבור הדתי או החילוני..

ברור שיש סיפורי קיצון. וגם הדגשתי את זה בשרשור.. 

אבל יש גם עובדה שקיימת , שבציבור החרדי יש פחות רווקות מאוחרת..

וגם עובדה נוספת שבציבור החרדי יש יותר מושג של אברכות (ויעידו גם הבחורים שרוצים בחורה שתתמוך ברעיון הזה, שגם הן לא רבות..),

לא דיברתי על איכות האברכים בציבור החרדי, ולמניע שלהם להיות אברך , דיברתי על עובדה מספרית.. 

וגם אני ממש לא מסתכלת על עצמי בלבד, וגם יכול להיות שבתור חרדית לא הייתי מוצאת בכזאת קלות..

אני מדברת על תופעה ציבורית.. כואב לי לראות חברים שלי שמגיעים לגילאים 30+ .. 

@מתן תורה

ואני חושבת שהסינון שהייתי רוצה שיהיה, לא כל כך יכול להיות בציבור הדת"ל.. כי באמת בציבור החרדי בד"כ ההורים מאוד עוזרים בלברר.. אם זה בלעשות שיחות לרמי"ם, לדבר עם חברים של הבחור, אפילו לראות אותו במציאות ולדבר אותו (שואי כמה זה היה חוסך..) שפשוט בציבור הדת"ל זה לא קיים.. 

לגבי עניין האברכות, אני מסכימה שבציבור הדת"ל יש תפיסה מציאותית בריאה על החיים, וכל אחד עושה שיקול עם עצמו אם הוא יכול לעמוד בזה, אבל מצד שני, אני בטוחה שאם היה תמיכה רבנית נרחבת בעניין ודיבור על זה, התופעה הייתה מתרחבת.. לטובה. 

@צריך עיון

"רוב הציבור הדתי לאומי לא מאמין במודל הזה של אברך שלומד יותר מכמה שנים, הגיוני שגם לא תהיינה הרבה הצעות כאלה..." ממש עצוב לקרוא מה אני אגיד לך.. 

וכדי לרצות שההורים יעשו את הבירורים צריך להתקיים הרבה תנאים. בציבור החרדי לרוב ההורים והילדים הם מקשה אחת: השקפה דומה, דרך חיים דומה, וכו'.. ובציבור הדת"ל הרבה פעמים יש פערים בין ההורים לילדים בהרבה דברים דת, חינוך, השקפה וכו'.. אז זה פחות יכול לקרות..  

@בוריסה ו@בוריס

"אורח לרגע לא רואה כל פגע" אהבתי חח (אבל אני לא רק אורחת.. ) 

אממ תודה בוריס ובוריסה  

אבל בציבור החרדי יש כמויות של כוללים שפרושים בכל עיר.. 

לאברך שרוצה להמשיך ללמוד אחרי החתונה, יש מגוון אפשרויות של בחירה איפה להמשיך ללמוד..

אה ותודה על העצה, כרגע אני דבקה בלומד  

גם אני תמיד מחפש את זה, אנשים שילכו עד הסוף עם התורה באידאל. לא אכפת לי אם לפעמים זה יותר או פחות, אבל זה מה שאני רוצה בבחורה - אהבת התורה בצורה משמעותית.

השרשור הזה ספציפית נכתב ממש בהרגשה קשה, אחרי שב"ה מלא במשפחה שלי מהצד החרדי התארסו או התחתנו,

וכאלה צוציקים קטנים.. בלי למצמץ בכלל.. וכן כאב לי ממש.. 

עכשיו כבר פחות, כי אני אוהבת את המקום שאני נמצאת בו, ואני אוהבת את הדרך שאני בוחרת את החתן שלי.. 

וגם אם אני "מעירה" משהו לגבי זה שכואב לי לראות שבציבור הדת"ל אין מספיק כאלה שלומדים אחרי החתונה או אחרי כמה שנים טובות בכולל.. זה לא ממקום של לזלזל באחרים שכן יוצאים לעבוד, ולא ממקום של זלזול בציבור הדת"ל.

הפוך, דווקא בגלל שאני מאוד מעריכה הרבה דברים בציבור הדת"ל, הרבה דברים שלדעתי הציבור החרדי צריך ללמוד, אז הייתי רוצה שיהיו יותר ויותר לומדי תורה, רק בשביל עצם הלימוד תורה, ולא בשביל רק שיהיה בסוף דיין או ר"מ..

ותודה רבה, אמן בעז"ה! 

אני אוהבת את הציבור החרד"ל ואת הציבור החרדי כאחד..

ואני לא משתייכת כרגע לאף ציבור או קהילה.. אז אני מרשה לעצמי לדבר על שניהם..

בסה"כ זעקתי מכאב שיש הרבה דברים בשידוכים שדורשים שיפוץ ותיקון.. וחבל שזה בא על חשבון הרבה בחורים ובחורות.

וזה ממש גרוע אם גיל החיתון עולה בגלל "תרומה לעמ"י" גרוע ביותר! שיקול לא נכון של ערכים !

בניית בית קודמת להכל ! ואני בטוחה שיש מלא שייחלקו עליי.. בפרט שכשצעירים הרבה יותר קל להתגמש עם דברים, ושמתבגרים נהיים יותר בררניים ומורכבים.. תכונה שפחות מומלצת לשידוכים.. 

וחלק מהמטרה של עמ"י זה לבנות משפחות ולא לבכות על כאלה שעדיין לא חיפשו כי תרמו לעמ"י...

אני לא מדברת על צבא, אני מדברת על בנות שהולכות לעשות שירות לאומי..

ודווקא בגלל שתואר לוקח היום הרבה זמן והרבה כוחות נפש, אז בכללי זה מאחר את כל התהליך.. 

אבל אני מעדיפה לא לפתוח את זה פה, כי זאת באמת דעה שיחסית מעצבנת הרבה אנשים.. 

ובעיקרון (וכמו שהחברה הכי טובה שלי יודעת חח .. ) אני גם נגד תואר במתכונת שהוא היום.. אבל זה כבר דיון אחר לגמרי. לדעתי המציאות של תואר היום גם הורסת את אידאל הקמת משפחה בגיל צעיר.. 

אם התיכונים היום או אולפנות היו בנויות בצורה של ערכים , ובניית משפחה, וכלים לחיים ופחות ציונים ציונים והישגים, אז בנות היו מרגישות יותר מוכנות לצאת לעולם השידוכים בגיל צעיר.. ויותר היו מרגישות שהן בנו את עצמן..

קורה שהרבה פעמים בנות לא מקבלות את זה באולפנות (אבל לא תמיד, לא רוצה להכליל..)

ואז הן מרגישות צורך לבנות את עצמן במדרשות, אבל צריך לעשות גם שירות לאומי , וצריך גם פסיכומטרי וגם תואר...

בקיצור בכיף אפשר להתחיל לצאת לשידוכים רק בגיל 23... ובחשיבה שהרבה פעמים התהליך לוקח כמה שנים טובות, הנה לך נוסחה לתחילת רווקות מאוחרת.. 

לדעתי צריך להוריד את 12 שנות הלימוד המיותרות האלו.. טוחנים מים לתקופה של יובל.. 

אפשר לסיים את כל הבגרויות בגיל 15 ולהתחיל תואר.. 

אפשר להוריד גם חצי מהבגרויות או מהדרישות, להוסיף כלים לחיים, ערכים, מקצועות פרקטיים שאפשר ללמוד לחיים.. 

למה רק לגאונים נותנים את הפריוולגיה הזאת? אני מכירה מלא בנות שבתקופת התיכון היו בשלות לסיים את הבגרויות..

לגבי בנים, אני לא יודעת.. 

במהלך הלימודים לתואר כלשהו מתרגלים לקרוא ולהפנים הרבה חומר כתוב, לנסח עבודות סמינריוניות וכו' וכו'. המיומנויות הללו יעזרו גם למי שבחר לשנות כיוון וללמוד מקצוע אחר לחלוטין.

מציאת חן, כימיה, משיכה, אפשר לראות בפגישה שנייה ואפילו ראשונה. וחוויתי את זה.

לכן אני יודעת שאני מסוגלת להתחתן אחרי מספר פגישות בודדות.

וגם בציבור החרדי זה מאוד משתנה. יש כאלה שבאמת מתחתנים מתוך חיבור אמיתי ויש כאלה שבאמת לא מודעים למה צריך להרגיש והרבה פעמים עושים טעויות קשות.. 

בד"כ אני לא מגיבה פה אבל הפעם הייתי חייבת..

כתבת שבציבור החרדי מי שרוצה אברך: "יש מלא הצעות.. רק תבחרי.. " וואו זה כזה לא נכון!

בדיוק להפך!!! יש לך מושג כמה פעמים הציעו לי בחורים שעובדים יום מלא \חצי יום \לומדים עכשיו אבל ומתכוונים לעבוד אח"כ.... וסירבתי... יש לך מושג איזה קשה זה למצוא בחור טוב באמת שבאמת ישב וילמד גם אחרי חתונה וילדים וכו'?

אני חושבת שבכללי-כמו בכל תחום בחיים לא נכון להכליל ויש חרדים שהתחתנו מוקדם ויש לי גם מלא חברות בגילאי 25-35 שעדיין מחכות למצוא את זיווגם

ולגבי מה שכתבת שאצל החרדים מתחתנים מוקדם יותר-זה פשוט:

בנות מסיימות סמינר בגיל 20 ויוצאות לשוק העבודה ולשידוכים (מתחילות ללמוד מיד אחרי י"ב)

בנים יוצאים לשידוכים בגיל 21 בערך

לעומת הציבור הדת"ל-שקודם בנות עושות שירות-ואז לומדות

ובנים עושים צבא ואז לומדים ובמילא זה מתעכב יותר.

מאחלת לך שתמצאי את זיווגך בקרוב ממש... 

אצל האשכנזים ליטאים יש מלא שרוצים ללמוד.. לפחות בהתחלה..

וגם בספרדי דווקא ראיתי מלא.. 

אצל החסידים אני לא מכירה..

אבל אני מסכימה שקשה למצוא בחור שבאמת רוצה ללמוד לשם שמיים מכוונות טהורות.. (חס ושלום, לא רוצה להוציא לעז, פשוט כדי שאדם ירצה ללמוד באמת מלב שלם זה צריך לבוא מנקודה מאוד פנימית ואישית , ולא רק בגלל שהחברה ככה דורשת..)

וכבר הדגשתי שגם אם הייתי בציבור החרדי, לא בטוח שהייתי מוצאת בקלות כי יש לי הרבה דרישות..

אבל אני מדברת על ציבור ככלל, ששם לדעתי הרבה יותר קל למצוא.. 

תודה רבה

- שידוכים זה תהליך מייגע נקודה. בכל המגזרים.

במגזר שלנו הרווקים יותר מרגישים את זה כי הם חווים את זה בעצמם,

בניגוד למגזר החרדי שבו הכל נופל על ההורים.

- בעיני הסינון הרציני במגזר החרדי הוא מאד בעייתי.

אין כמעט שידוכים בין עדות.

חוזרים בתשובה נחשבים אוטומטית סוג ב'.

פחות מסתכלים על הבחור/בחורה ויותר על הסביבה שלהם, ככה שהורה

שעובד במקצוע בעייתי או אח לא תורני מספיק הם סיבה שפוסלת אוטומטית הצעות.

וכו'.

- בציבור החרדי אין הרבה רווקים מבוגרים כי להיות רווק מבוגר זה דבר פסול,

ולכן ככל שעובר הזמן הרווקים יותר ויותר מתפשרים בחיפושים כדי "העיקר להתחתן".

- בחורה שרוצה בחור אברך ולמדן במגזר החרדי צריכה לבוא ממשפחה ברמה כלכלית

גבוהה שיכולה לקנות לזוג דירה. וככל שהאברך למדן ונחשב יותר הדירה צריכה להיות

ברמה גבוהה יותר. ולכן יש בציבור החרדי הרבה בנות תורניות ואיכותיות שלא יצליחו להתחתן

עם אברך כי ההורים שלהם לא יכולים להרשות לעצמם קניית דירה. זה מאד עצוב וחומרי בעיני.

שמי שלא נחשב בטופ , יכול בקלות ליפול בין הכיסאות..

אבל חוזר בתשובה, צריך לדעתי ללכת עם חוזרת בתשובה..

ומשפחות חוזרות בתשובה (שספציפית במשפחה שלי יש הרבה גם לצד האשכנזי וגם לצד הספרדי..) בד"כ דווקא לא מתקשים למצוא במיוחד אם המשפחה כבר שנים בתשובה.. 

וצריך הרבה ענווה כדי לא לפסול על דברים כל כך חיצוניים.. מסכימה.. 

ולגבי הקניית דירה , שככל שהבחור נחשב יותר, אז צריך להביא יותר כסף, בעיניי זה באמת בעיה.. אבל אני בטוחה שאם הייתי במגזר כזה ולא היה לי כסף הייתי מוצאת פתרון.. 

מסכימה לגבי הממסדיות.. ששידוכים בציבור הדת"ל צריכים להילקח יותר ברצינות

מכירה הרבה בחורים או בחורות שמסתמכים על החברים שלהם בהצעות, ואפילו לא פונים לאתרי היכרויות.. 

לדעתי גם צריך להקים יותר קהילות של דתי לאומי , בערים! ולא רק ביישובים.. ככה גם יותר קל בשידוכים.. שמשפחות מגיעות מאותו בית, מאותו סגנון והשקפה, החיבור יותר מהיר.. 

וצריך שדכנים שיודעים איך לעבוד! בצורה שיטתית ומקצועית! .. להפגש עם הבחורים והבחורות.. למלא שאלונים, להציע הצעות שבאמת יכולות להיות קשורות.. להיות בקשר עם המשודכים וכו'.. 

ודווקא אני נגד להיפגש בלי שיחת טלפון, נגד נגד נגד.. 

אחת המגרעות היותר בולטות של המגזר החרדי היא יחס מוגזם ל"ייחוס" של המיועד/ת. החתן או הכלה יכולים להיות צדיקים גמורים, אבל לא מהעדה הנכונה/ממשפחה שלפי הסטנדרטים החרדיים נחשבת לפרובלמטית (הורים גרושים, אח שפרק עול וכיו"ב), ו.. זהו, הם יקוטלגו סוג ב' וישתדכו אך ורק עם המקוטלגים האחרים.

עם השאר פחות...

אבל בהחלט יש תחושה שבציבור הדתי לאומי דייטים זה לפעמים קצת מלחמה בין גבר לאישה.

זה לא ככה אצל החרדים ולא ככה אצל המסורתיים

במקום משהו חברתי וכיפי

תחשבי נניח על בירור שבמקום בחיוך ובנחמדות שואלים שאלות, זה נשמע שאחד הצדדים טוען טענות כלפי השני.

זה קרה לי כמה פעמים... פתאום אתה מרגיש מותקף בטון, בניסוח.

ולמה להשליך דברים שלא נאמרו על ציבורים שלמים?

כתבתי במפורש שזה גם לא הרוב. אבל זה מצוי יותר מבשאר.

והציבור שלנו רחב מכדי להכליל. אני מתייחס יותר לדת"ל של הפורום, כאלה עם אופי תורני (מי פחות ומי יותר).

ברור שלא צריך להשליך, אבל אדם גורר איתו שק של חוויות עבר. ובציבור שלנו השק הזה קצת יותר שמן.

אם בחור אחד או בחורה אחת יקחו את זה לתשומת ליבם ויתייחסו אל האדם שמולם באופן קצת יותר חברי, כבר הרווחנו המון!

לי אישית לא קרה ב"ה..

הבחורים שאני מדברת איתם באמת טובים ועדינים.. שואלים הכל בנעימות.. 

אבל זה בעיניי מאוד מוזר שבחורה תתקוף בחור בשיחת טלפון ראשונית.. 

אבל כן היו כאלה מוזרות. לא יודע. האמת שהחוויה שלי בשידוכים השתנתה הרבה לטובה, אז לא נתקלתי בבנות קשות כבר הרבה זמן ברוך ה'

וזאת באמת נקודה בדתי לאומי שאני מאוד מאוד אוהבת!

מקבלים את כולם: חוזר בתשובה, גר, עדות שונות שפחות מקובלות , משפחות של גרושים וכו'

אני שמחה שפתחתי את השרשור הזה, וששמעתי עוד מלא דעות בעניין.. 

תודה לכל מי שתרם לדיון ,

אני אסכם שאני מקווה שבעז"ה אולי בעתיד ישתכלל המוסד של השידוכים במגזר הדתי לאומי. 

מקווה שבעז"ה יגדלו לומדי התורה לאורך שנים בציבור הדתי לאומי..

ושאולי מישהו ירים את הכפפה ויארגן שידוכים בין בחורים שרוצים להיות אברכים לבחורות שמעוניינות בזה. 

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

הרבה פעמים.

אז כל מקרה לגופו, אבל אם יש מישהי שתומכת בהפגנות האלימות של קפלן מצד אחד, ומצד שני זה שאני תומך בפייגלין נשמע לה מופקע, מבחינתי מעידה על האופי שלה, מעבר לשאלת הדעה הספציפית והאם נצליח להסתדר ולבנות אהבה למרות הפערים...