היי, אני מאוד רוצה להתחתן אבל אני מרגיש לא מוכן, ברור לי שצריך להתכונן לפני שמתחילים לצאת בכלל, אז בתור אנשים שכבר אחרי החלק הזה, תוכלו לרשום לי על מה צריך לעבוד? תרשמו כאילו מדובר בבחור רגיל שסיים ישיבה תיכונית וצריך לבנות הכל מאפס, מבחינת אישיות, זוגיות, נפשית, השקפתית, מידות, פרקטי ועוד.
ותעשו טובה אל תרשמו תגובות מיותרות כמו הזמן/ישיבה/צבא יעשה את שלו, בוא נדבר על הכנה פרקטית.
תודה לכם.
אבל אני חושב שבמסגרת הישיבה לא אתקדם הרבה בתחום (הצבא קצת רחוק ממני בשלב זה...), בוא לא נשכח שרוב הישיבות מכוונות לחתונה בשיעור ד' ומעלה...
לכן אני מנסה להתקדם באופן עצמאי וממוקד... דברים שאפשר לעשות בעצמי, בלי לזרום עם הזמן...
עבודה = זמן * הספק
מוכנות = זמן* פעילות מקדמת
לא צריך להגיד את המובן מאילו.
ומי שחי לפי העדר הנישואים שלו וחיים שלו יראו כמו כולם, 50% גירושים...
אני חושב שאולי נתפס בעיניך שאני מזלזל במה שאתה אומר אבל אני חושב שמעבר למעשה יש גם את הגישה... וחוץ מזה אני אומר את זה כי אני מחפש מעשים נוספים מלבד ישיבה/צבא...
ובשביל להיות מוכן צריך להתכונן... השאלה כיצד?
אני חושבת שמה שגרם לי להרגיש יותר מוכנה לזוגיות זה להכיר את עצמי מבחינה זוגית.
הכוונה איזה סוג של אדם אני בזוגיות: קר או חם, רגיש או שכלתן, לוקח פיקוד ויוזם או מובל, מקשיב או מדבר, אפילו לרמות של משיכה (כמה אני צריך להמשך לבן אדם שמולי, האם אני אדם שצריך מגע או שצריך רק את המינימום וכו'..).
וגם להכיר את התכונות נפש שלי יותר לעומק כדי שאדע להבין איזה אדם אני צריכה. וזה בהרבה תחומים: רמת עומק, רמת שיח, סדר וארגון, רמת עשייה, מידת מעורבות, מלא דברים. (וזה דברים שבאמת עם החיים אפשר להכיר אותם, אבל גם דרך שאלונים שמילאתי תוך כדי החיפוש , אז חידדתי את זה לעצמי. השאלונים נתנו לי את הפרמטרים. בהתחלה אתה כותב משהו שאתה חושב שהוא באמת ככה. ועם הזמן אתה בוחן אותו ואתה מגלה דברים , מרחיב ומחדד נקודות ..)
להכיר את העולם הרוחני שלך: מה הקב"ה רוצה ממך בעולם הזה, לאיזה זרם אתה יותר מתחבר ומוצא את עצמך, איך היית מסביר את השקפת עולמך, אילו רבנים מדברים אליך, להכיר רבדים עמוקים בנפש שקשורים לרוחניות..
ואתה יכול להתנסות ב"זוגיות" מדומה, כלומר לנסות לתת לסובבים אותך. לנסות לעזור בבית יותר, להכין אוכל אפילו שלא ביקשו ממך, להקשיב לחבר במצוקה, אפילו לנסות להיות קצת עם ילדים ולהרגיש מה זה עושה לך..
דרך אגב יש נקודות שצריכות חיזוק יותר לאישה, ויש נקודות שהגבר צריך יותר לשים עליהן דגש.
כל אחד צריך לדעת את המקום שלו בזוגיות, ומה המין השני מצפה ממנו. נגיד אישה מאוד מצפה למחמאות ושיקבלו אותה כמו שהיא, ושיקשיבו לה (זה לא סותר שיכול להיות שגם הגבר צריך את זה.. אבל שוב זה תלוי במינון ובדגשים..)
ועוד טיפ כדאי מאוד להעמיק במושגים של : אהבה לבת הזוג, כבוד, ההערכה, אכפתיות, נתינה
עוד אחד (חח לאט לאט אני נזכרת בעוד דברים): ביטחון עצמי. תפתח את האישיות שלך לרמה שתאהב ותעריך את עצמך, שתחשוב שהבחורה שהולכת לקבל אותך באמת תזכה. זה מקרין החוצה. יכול להיות גבר מושלם , באמת, עם כל הפרמטרים (וכנ"ל לאישה), אבל שחושב בתוך תוכו שהוא כלום.. וישר מרגישים את זה, וזה מוריד מהחשק לזוגיות..
וחיזוק לזה שאתה מחפש אישה בגיל צעיר : "טוב לגבר כי ישא על בנעוריו" אז אשריך! תצליח בעז"ה!
תוכלי להפנות אותי לשאלונים כאלה?
ואני צריכה לבדוק אם השאלונים נמצאים אצלי במחשב..
במידה וכן אשמח לשלוח..
חשוב מאוד שהערכים שם יהיו מוחלטים, אם ניקח לדוגמה שכלתן -רגשי או מגע ושני הצדדים יגידו משהו אחד אבל בסולם אישי ושונה... לכן דוגמאות יועילו יותר, לדוגמה עד כמה אתה חסידי - הולך לטיש כל חמישי| לומד מעט| לא לומד | מתנגד וכן הלאה...
אבל זה רעיון ממש טוב!
זה יותר שאלונים שעוזרים למקד אותך אבל לא ברמה של לתת דוג'.. (בשביל זה צריך באמת לשבת על זה ולחשוב.. זה יכול לקחת קצת זמן..)
זיכרון לפנייך...
לגבי :
מה ההבדלים המרכזיים ביניהם -משמעות כללית. - משמעות פרטית. וכו'
מידות. איך לתפוס את עולם המידות.
רגשות. איך לתפוס את עולם הרגש שלך.
בירור שאיפות. -מה הדברים שאתה שם במרכז החיים שלך.
עבודה על עצמאות - טכנית, ומחשבתית.
פגישות - התנהגות, נושאים וכל מה שקשור...
אתה משדר חוסר ביטחון וזה ממש לא חייב להיות מסיבה אמיתית.
אתה חייב לשאול את עצמך: האם גדלתי בבית בריא?
אם גדלת בבית בריא, עם אבא ואמא שמתנהלים באהבה בשמחה ובמידות טובות ביניהם ובכלל (כמובן יש גם מתחים ובד"כ גם ויכוחים ומריבות, בין ההורים וגם בינם לבין הילדים כולל אותך, אם הם אנשים נורמליים ולא מלאכים. אבל הסך הכול הוא שהם אנשים עם מידות טובות ועם אווירה בריאה בבית), ואתה יכול לומר על עצמך שאתה פחות או יותר דומה להם, אז אתה בכיוון, והתשובה היא דווקא מה שלא רצית לשמוע: לך תלמד תורה בישיבה וכל החיים, תעבוד על המידות שלך כל החיים, ו"לך אכול בשמחה לחמך... כי כבר רצה האלוקים את מעשיך". אתה גם יכול לדבר על זה עם אבא ובד"כ עדיף עם אמא.
אם לא, אתה צריך לפנות לרב שלך לקבל הדרכה. בהקשר הזה: רב זה לא רב גדול מדי שאין אתו שום קשר אישי, אלא מישהו שניתן לסמוך עליו שידריך אותך בעבודת ה' (קרי: ברוב הישיבות זה הר"מ ולא רה"י). בהקשר הזה זה בכלל לא חייב להיות רב, אבל זה חייב להיות מישהו שאתה סומך עליו מאוד, ושבחייו האישיים הוא מנהל משפחה בריאה. אין לך עדיין מישהו כזה? אז זה השלב הראשון.
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל
את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,
הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת.
ולא הוסיף יותר.
אני בעד,
לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:
1. היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.
2. זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.
3 הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
הוא כמובן לא קשור לכאן
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳
שלום
האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?
