חוששתני
שאני עייפה.
(אה, כן?)
היום הן ניסו שעות לבדוק משהו במילה,
והיה לי פשוט טוב לראות מלא בנות מהכיתה (כן, שלי.) עם ספרים. וואי. נחת.
יש לי חברות נשמות טהורות.
הבאתי לה קצת את הספר,
ואז היא הייתה צריכה ללכת אז כבר היא הפסיקה,
אבל באלי לשאול אותה מה היא אומרת.
אולי רביעי. אם נזכור. (אה כן, אנחנו צריכות לעשות את זה. אז סבבה. נשתדל.)
יש לי חברות חיות בסרט.
(היום היא אמרה לי כזה,
את יודעת מתישהו תצטרכי לדעת את כל זה.
היא לא ראתה את הפרצוף שלי באותו רגע.
מזל.
(עניתי לה משפט כזה מלא אמונה,
אבל בקול חלש ולא בטוח. פףף.)
קשה לי טאטע קשה.
תעזור.
אתה עושה לי נסים. גלויים. באמת.
ואיכשהו קשה לי עדיין להאמין.
בבקשה תן לי להאמין ולבטוח בך באמת שהכל יסתדר! שזה יקרה.
אוף.
יהיה טוב, נכון?
לא סתם טוב,
יהיה טוב גלוי ומתוק.
אתמול היא אמרה לי שהיא מבטיחה לי.
שיהיה טוב.
והיא אמרה,
יותר מזה,
השם הבטיח!
אוי טאטע.)
אני צריכה לאכול בכלל.
ולישון מתישהו.
ותכננתי לעשות שיעורי בית
אז תכננתי.
שיאווו.
(ואולי.
אולי.
אולי באמת אני צריכה לדבר איתה.
אוף אוף אני לא יודעת.
לא יודעת כלום.
ועם מי אני אתייעץ על זה?
אין לי עם מי.)
היום גם היא אמרה לי כזה שאני אדבר עם מישהו.
אני מסכימה איתה.
כל כך. באמת.
ואין עם מי.
פףף.
אז כן,
יש לי חברות.
נשמות טהורות.
ואנשים מבוגרים,
עם קצת יותר ניסיון ולא יודעת מה,
שאיתם אפשר לדבר על דברים שלא מדברים עם חברות,
אין.
אוף.
טאטעעעעע תושיעעע!
בבקשה.
הראתי הרגע לאבא שלי והוא נתן אישור
