ורוצים להתנשא עליה

נהיה "שוביניסטי".

זה לא בגלל זה - כמו שגם נשים שרוצות שהבעל יהיה פיזית גבוה יותר, מבוגר יותר, ו"ינהיג" את הבית, זה לא בגלל זה - לא שייך ל"התנשאות". לפחות לא אצל אנשים נורמטיביים.

ולא הייתי מציע להתחתן מתוך גישה שרואה כך.

למעשה, ביחס לנושא הספציפי, ראינו גם משפחות טובות מאד שהאשה היתה יותר מבוגרת.

לדעתי, בדרך כלל, דווקא בגלל שהיא לא חשבה שזה פרמטר למשהו..

[לפני שנים, אמרה לי מישהו על שידוך טוב שהיא מצאה: אני גדולה ממנו בחצי שנה - אבל בבית הוא יהיה הגדול... וזו היתה בחורה מעולה]

ברצינות זה לא משהו כ'כ משמעותי וזה מאד אינדוודואלי

כיום, בגלל שיש יותר מידי ש"טוחנים" דברים כאלה ברצינות - אז כבר "חושדים" בטעות במי שסתם יש לה הומור בריא. מחילה...

לגבי שגבר מתחיל, כביכול, לימודים בגיל 25.

צבא גומרים בגיל מוקדם בהרבה בד"כ, כלומר את מדברת עלכאלה שלומדים בישיבה או הסדר.

אז ה"למודים" שם - עיקריים יותר מאשר באקדמיה, וגם בונים יותר את האדם.

[אני גם לא מאמים באגדה שבנים "נוהגים פחות בבגרות" מבנות.. פעמים רבות זה ממש ההיפך.

מבחינה מדעית, ראיתי פעם שההתבגרות המואצת-יותר של בנות, זה עד גיל די צעיר. יש שלב כזה. אח"כ זה כבר לא כך]

[התכוונתי, לא דיברה על כאלה שמאחרים לא כי לומדים קודם בישיבה.

וה"השוואה" היתה - כי אמרה ש"מתחילים לימודים" רק בגיל 25.. למדו לפני כן - וחשוב יותר]

היה רק על הביטוי "..כבר בסוף הלימודים וגבר באותו גיל מתחיל".

נתקלתי בזה כמה פעמים, שאנשים אומרים על מישהו - אחרי שלמד בישיבה - שהוא כעת "מתחיל לימודים".. וזה ביטוי שגוי לחלוטין - כאילו ה"לימודים" זה לימודים אקדמאיים, והלימוד בישיבה, זה לא ממש "לימודים"..

על כן אמרתי, ההיפך הגמור: ה"לימוד" העיקרי, זה לימוד התורה, מה שלומדים בישיבה.  לימוד מקצוע וכד', גם כן חשוב, מצטרף - אבל אינו באותה מדרגה.

לפעמים יש כאלה אומרים שהם באוניברסיטה ו"ממש אין להם זמן ללמוד".. זה ביטוי אמיתי.. מתכוונים שאין להם מספיק זמן ללמוד תורה אז.

לא "השכל".

ב. לגבי תאונות - מה שהערתי היה "על נוהגים פחות בבבגרות". הכוונה כמובן לא לנהיגה ברכב, אלא איך מתנהגים בחיים.

[לגבי תאונות, אני לא בטוח אם גברים מעורבים יותר, ביחס למספר הנהגים. אלא משער שיותר בתאונות "קשות", כי הנהיגה של נשים, היא בד"כ יותר "הססנית", לפעמים למזלן, פחות אנרגטית. זה ענין של אופי גברי מול אופי נשי. יתכן שגם גורם באופן מוחלט לפחות תאונות. כלומר, גבר יכול להתעצבן מאד על האשה שלא זזה מהנתיב השמאלי ימינה, גם כשנוסעת לאט (זה קורה גם לגברים..), כי היא חוששת מהתנועה שמימינה... אבל למעשה, היא תעשה כך פחות תאונות. נוסעת יותר לאט ויותר זהיר, לא פעם]

ג. לגבי ה"לימודים", כבר אמרתי, שעיקר ההערה שלי היתה על עצם הקריאה ללימודים אקדמאיים "לימודים", כאילו בניגוד ללימוד בישיבה (מתחיל "לימודים" רק בגיל 25..), כשהאמת שאם כבר זה ההיפך.

וגם לגבי מה שנאמר "ככה שכל השיחה שונה" - שיכול להיווצר רושם כאילו ה"שיח" שלו הוא פחות, כי הבחורה כבר מסיימת תואר.. אז כמובן לא כך. מי שלומד כהוגן בישיבה, השיח שלו הוא לא פחות, בלשון המעטה, ממי שלומד אקדמאי.

ד. ואת צודקת, שויתור חלילה על נישואין, בגלל הפרזה ב"הכנות" גשמיות, או ציפיות חומריות מופרזות, זו בעיה, וחבל.

אני מקוה, שאנשים שהערכים בראש סולם עדיפויותיהם, וגם השמחה שבבנין משפחה גדולה, המצב אצלם לא "יחמיר".. אדרבה. בעז"ה.

כי באופן רגיל, אשה רוצה מישהו שהוא כאילו "יותר" מבחינה מסויימת. יכול להוביל. וגם איש, דרכו בכללי כך.

אבל סתם בני אותו גיל - זה לאנכון שהבחורה פנויה רגשית יותר. לדעתי אלו "תיאוריות" בעלמא. סביר אכן שבעיסוקים שונים, יש "דאגות" שונות - אבל האמת, שגם בהמשך, ה"דאגות" די שונות, כי זה אופי שונה..

המדד אינו "תואר" זה משהו שולי למדי. גם השיחה אינו סביב התואר, וגם הפנאי, אחרי שנישאים, אינו בדיוק יותר למי שעובד אחרי שעשה "תואר".

לגבי תאונות, אכן יתכן. אמרתי למה זה קורה, לדעתי.

אמרתי לגבי מה שכתבת ש"התופעה מצויה כי"..  הבנתי שדיברת על התופעה של גבר בגיל מבוגר יותר מהבחורה.

וכתבתי שזה כנראה בגלל הרצון הזה.

[לגבי "יותר פנוי", פשוט לא נכון.  המציאת מראה כמה מצויות חתונות אצל בחורי ישיבה. כנראה סטאטיסטית יותר מאצל "בעלי תואר"..]

וקשה לאנשים לשנות דברים

אם בכלל..

בכל זאת, נראה לי שזה מצד הטבע ולא ההרגל.    

(עריכה) שאלתי עכשיו את אמא שלי על פעם,

והיא אמרה שגם פעם הסיבה הייתה שזה קצת מוזר שהאשה יותר מבוגרת מהגבר

שלא היה נהוג שנשים יוצאות לעבוד

נראה לי שזה בעיקר קרה בעקבות מלחמת העולם הראשונה שנשים התחילו לצאת לעבוד - כי הגברים היו בצבא

אבל התשובה שהכי נראית לי זה 

כי הטבע של הגבר זה לתת ולהנהיג, וזה קצת מוזר להם שהאשה בגיל שהיא זאת שיכולה לגדל אותו

בחברה המערבית והערבית זה הפך לנורמה, מהסיבה הפשוטה שאף אבא לא יחתן את הבת שלו עם גבר שלא יוכל לדאוג לה ולפרנס אותה.

היום כשהנשים ברשות עצמן וגם יוצאות ומפרנסות את עצמן, יש להן דרישות שונות מהגבר שרוצות בזוגיות שלהן

ולהפך מחפשות תווך גילאים קרוב ובלי פערים גדולים בגיל

כבר יותר מ 100 שנים שהחברה משתנה ותמיד יש יוצאים מהכלל

היתה פעם כתבה בטלויזיה על זוגות שהנשים מבוגרות בהרבה מהגבר, היו גם הפרשים של 17 שנה ויותר

גם ראש ממשלת צרפת נשוי לאישה שמבוגרת ממנו בהרבה- נראה לי יותר מ 20 שנה

למה יש לנו מוסכמויות.

בחור נמוך/בוגרת מדרשה/לפני צבא.

יש נתונים: כן בחור לפני צבא שמתכנן שרות אחרי החתונה זה נתון.

אבל רב הדברים זה סטיגמות/ מוסכמויות.

יכול להיות שזה מצלצל לנו מוזר באוזן

ורב האנשים מתקשים לקבל בזרימה דברים שלא מצלצלים טבעי.

והם מפסידים.

(בעלי יותר נמוך ממני, ואני לא גבוהה. הוא נמוך באמת. אז מה? בגלל זה אנחנו לא מאושרים???

כי אני חושבת שלגברים יש איזו פנטזיה, אולי אפשר לקרוא לזה ככה, לבחורות צעירות, רעננות וחינניות.. 

שהם בעצמם צעירים אז אולי פחות משנה להם.. אבל שהם מתבגרים אז זה מאיים עליהם...

בכללי כל אדם שמתבגר הגיל מתחיל לאיים עליו, ואז שהוא שומע אנשים גדולים אפילו יותר ממנו ועוד לשידוך.. בכלל.. מרתיע

והאמת זה אולי לא קשור לגבר ואישה.. זה פשוט מהרגע שעוברים את גיל 25 26 ככה.. קורה שם משהו.. 

מתחיל לאיים 

סורי אם אני מעלה פה דברים שלא נעים לחשוב עליהם

כי יש באמת הבנה (זה באמת נכון) שנשים מתבגרות יותר מהר (לא מהעניין של גיל וחיצוני אלא מהעניין של להבין את עצמן ומה הן רוצות ומחפשות..)

שאלת בירור, היא מרשה לאנשים לקרוא לה סבתא?

כי קראתי שגדר של זקנה בהלכה זה שקוראים לה "סבתא" והיא לא מקפידה.

אולי בגלל זה יצאת מזה בחיים.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת