אני שונא אותם!

פשוט שונא אותם.

לא מסגול לשאת יותר את השנאה הזאת...

נוסע מירושלים הביתה.

בדרך עוקפים אותי לפחות שישה רכבי משטרה ושני אמבולנסים..

פיגוע.

אין אופציה אחרת.

ההגה מתחיל לרעוד לי בידיים.

אני ממשיך לנסוע. לבנתיים הפלאפון מתחיל לעבוד.

הודעות טלפונים.

אני לא פותח את הטלפון.

לא רוצה...

דמעות מתחילות לרדת לי מהעניים.

לא מסוגל יותר לשאת את זה.

לא רוצה עוד אלמנה.

לא רוצה עוד יתומים.

מנסה להסתכל קדימה. לראות את הסוף..

לא רואה סוף במלחמה ההזויה הזאת.

המודיעין הכי טוב בעולם!

והמחבל מברקן עדיין לא נתפס.

חתיכת תעודת עניות...

ועכשיו מנסים לתפוס אותו.

אל תתפסו אותו!!

תנו לי!

אני יהרוג אותו בידיים חשופות.

לא מסוגל לראות את החיות האלה ברחוב.

לא מסוגל לחשוב שהם נמצאים בתוכנו, חיים בליבנו.

אנחנו במלחמה אנשים!!

תתאפסו!

אנחנו נמצאים מול אויב.

אויב ששונא אותנו ורוצה להרוג אותנו...

אני יושב וכותב, והדמעות מרטיבות את המקלדת.

כשאני נסער אני יושב וכותב.

ותוך כדי שאני כותב מודיעים לי מי הפצועה.

ואני יודע מי זאת...

ואני רוצה לשרוף את העולם!!

די אבא!

לא מסוגלים לחיות יותר במציאות המטורפת הזאת.

לא יכולים יותר לראות את חילול ה' ברחובות.

לא רוצים לראות את דם בניך ובנותיך נשפך על האדמה.

אבא עד מתי??

וזה לא ייגמר פה..

אחרי הפיגוע,

ההוא יגיד שצריך עוד תקציבי ביטחון

ההוא יגיד שהתשובה הטובה ביותר זה הבנייה.

ההוא יגיד שבכל באשמתו

והוא יגיד שהכול באשמתו.

ושום דבר לא באמת ייקרה.

ואחרי תקופה גם אנחנו נירגע, כי קשה לנו.

כי אנחנו רוצים חיים נורמלים.

ואנחנו נשכח.

ואנחנו נסלח.

לא רוצה!

לא שוכח!

ולא סולח!

רוצה נקמה!!

רוצה להפסיק את החילול ה' הזה.

רוצה לנצח...

אבא- אני פונה עכשיו ישירות אליך...

תסתכל על ילדיך.

תסתכל על בניך ובנותיך, שמתגוללים ברחובות ארצנו האהובה.

ותרחם...

בבקשה אבא. תרחם...

ותזכה אותנו לגאולה.

תזכה אותנו לנקמה.

 רצח בני משפחת פוגל

ואת היי לי לפה ילדתי

בעת אשר ייאלם קולי מדמעה

וגופך הקטון הוא יישאר זעקתי

עת ירווה בדמך רגבי אדמה

ועיניך אשר לא האריכו לראות

הנה בם נשקף כאבי

ופעיותייך, הרכות הקטועות

הנה בם תבכי את בכיי.

וקולך שנדם שנגדע

לעולם יהא הוא קולי

ובכייך ילדתי שגווע

יהא לעולם אות אבלי

ועת עלית למרום ילדתי

ותעל עימך שוועתי

וכאשר מול אל עליון התייצבת

ואתייצב שם איתך גם אני

והנה ילדתי אלחש לך עכשיו

כי תיגשי נא אליו ללא פחד

ולמשמע קולך אזי שוב אכאב

ושנית יאחזני הרעד

ואמרי לפניו

הן הקרבתי הכל

ולכבודך אלוהיי

הקרבתי חיי

הנני אבי

על מזבחך נעקדתי

ועתה אלוהיי

עד מתי עד מתי.

*התפרסם לראשונה בפסיפס תחת הניק "טל אוריה"

קָלִיעַ טָס אֶת טִיסַת חַיָּיו

בּוֹקֵעַ מִגֹּלֶם תַּרְמִילוֹ

נִבְעָט, מְגֹרָשׁ

בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים

וְעָנָן

נִמְרַח עַל מַטָּרָה

מִקַּרְטוֹן

וְטוֹב לוֹ

שֶׁסְּתָם טָס

וּסְתָם בָּקַע וְנִבְעַט וְגֹרַשׁ

וּבִלְבַד שֶׁקַּרְטוֹן

וּבִלְבַד שֶׁסְּתָם

וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ יוֹרֶה

אחד החברים התלונן שיוצאים לו עכבישים מהלחם. השיער שלו גלי והעיניים שחורות ועגולות, הוא מסרק באצבעות קשות את שיערו לאחור ומסתכל במראה. החדר חשוך הקירות אפורים

יש אגם אחד לא רחוק

באמת בלחם יש עכבישים! קרא נדהם. הם קטנים והם יוצאים מהחורים והם מטפסים ויורדים ועולים.

עמוק בתוך הבצעים יש קורים דקים ומבריקים

באצבעות הקשות הסורקות את השיער הציפורניים מתמלאות אדמה ולכלוך

לשיר ליופי וחיים -הוא רוצה אבל עיניו שחורות מאוד

אם אי אפשר לשיר ליופי וחיים נשיר לעכבישים!

הם זללו את כל הלחם ונותרה רק פקעת קורים

לכרוע אל ארבעות ולזמר להם

יש אגם אחד לא רחוק

נשיר לעכבישים

הוּא מֵת כְּמוֹ כֶּלֶב

מְקַשְׁקֵשׁ בִּזְנַב חַיָּיו לִקְרַאת שְׁתִילֵי הַזֵּיתִים הַסּוֹבְבִים

אֶת מִטָּתוֹ

מִתְרַפֵּק, מִתְמַסֵּר

עֵינַיִם נוֹשֵׂא

לִבְעָלָיו

הוּא מֵת כְּכֶלֶב

מֵת, וְכֻלּוֹ לֵב

______________

מסתורית היא ונעלמה אשר אף אחד לא יוכל לחקור במסתרי תעלומתה.

מהותה היא אלוקית

והרגשתה היא אינסופית.

כולם אליה משתוקקיםוכוספים

אך מעטים הם המה אשר לה זוכים

ואם ישנה דרך אליה להגיע

מי הוא אשר לא ימהר אליה חיש להפציע

חולפים הם החיים שטים הם על פני הזמן החולף

לפעמים מלאים במעש ולעיתים ריקים בלי פשר

לעיתים גדושים שנאהם

ולפעמים רצופים אהבה

הרגשות משתנים,הרצונות מתחלפים

ויחד איתם מזדקנים השעונים

האם אנו אדוני הזמן?

או שמא הזמן הוא אדונינו?

האם הננו חיים בזמן או שמא הזמן מכלה את חיינו?

האם הננו יודעים איך לחיות פשוט לחיות 

בלי צורך למצוא דרכים להעביר את זמננו

או למלאות אותו להנאתנו

לחיות באמת במילוי של הזמן

בשמחה,אהבה,כיף.

בלהיות מי שאנו 

ולממש את שליחותינו

אֶל מַעַרְכוֹת אַרְצוֹ יָצָא

בְּחֵירוּף חַיִּים וּמוֹלֶדֶת

עַל שְׁבִילֵי הַשְּׁכוֹל שָׁם נָטַע

אֶת זַרְעֵי תְּחִיַּת הַשַּׁלֶּכֶת

אֶת שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ-קֹדֶשׁ נָשָׂא

בְּנִיתּוּץ חִילּוּלֵי תִּפְאֶרֶת

בְּמַבָּטוֹ הָעַז, הַמַּצְמִית וְהַנּוֹרָא

הֵנִיף חֲזוֹן אֶרֶץ אַחֶרֶת

עַל זֹאת תְּקוֹנֵן אֶרֶץ

בִּנְפֹל גִּבּוֹר עֲדָרֶיהָ

אֶת דָּמוֹ הֶחְשִׁיב כַּמַּיִם

לְשִׁיחְרוּר כַּבְלֵי שִׁבְיָהּ

84 שנים להרצחו